התנסות המוות

(מתוך 'סת מדבר' פרק 9)


מה קורה בנקודת המוות? הרבה יותר קל לשאול את השאלה מאשר לענות עליה. ביסודו של דבר אין נקודה אחת מסוימת של מוות, אפילו לא במקרה של תאונה פתאומית. בכל זאת אנסה לתת לכם תשובה מעשית למה שאתם רואים בו שאלה מעשית. הדבר שרוב האנשים באמת מתכוונים אליו בשאלה זו הוא: מה יקרה כאשר לא אהיה יותר בחיים במונחים פיסיים? מה ארגיש? האם עדיין אהיה אני עצמי? האם אמשיך להיות מונע על ידי הרגשות הנוכחיים שלי? האם יש גן-עדן או גיהינום? האם יקבלו את פני אלים או שדים? אויבים או אוהבים? משמעותה של השאלה היא בסופו של דבר זאת: כאשר אני מת, האם עדיין אהיה מי שאני עכשיו, והאם אזכור את אלה היקרים לי היום?


  אענה על השאלה גם במונחים אלה, אבל לפני שאעשה כן, אנו חייבים לטפל בכמה שיקולים שכביכול נראים לא מעשיים בנוגע לטבע החיים והמוות.


  ראשית, הבה נתייחס לעובדה שהוזכרה. לא קיימת נקודת מוות נפרדת, בלתי מחולקת וספציפית. החיים הם מצב של התהוות, ומוות הוא חלק מתהליך זה של התהוות. אתם חיים עכשיו כתודעה שמכירה את עצמה, זוהרת מתוך הכרה, מתקיימת בתוך אוסף של תאים מתים או גוססים; אתם ממשיכים לחיות בעוד האטומים והמולקולות של גופכם מתים ונולדים מחדש. אתם חיים אפוא בעיצומן של מיתות קטנות; חלקים מדמותכם מתפוררים מרגע לרגע ואחרים ממלאים את מקומם, ואינכם מקדישים לכך אפילו מחשבה אחת. לכן במידה מסוימת אתם חיים בתוך מותכם, חיים למרות, ובו בזמן בזכות, המיתות והלידות מחדש שמתרחשות בגופכם ברמה הפיסית.


  אילו לא היו התאים מתים ומתחלפים, הדמות הפיסית הייתה חדלה להתקיים, כך שעכשיו, ברגע זה, תודעתכם מהבהבת מסביב לדמות גשמית המשתנה תדיר. מבחינות רבות אתם יכולים לדמות את תודעתכם כפי שאתם מכירים אותה היום לאורה של גחלילית, שכן אין היא רצופה, אף שלכם היא נראית כך. גם היא מהבהבת, נכבית ונדלקת, אבל, כפי שהזכרנו קודם, לעולם אין היא נכבית לגמרי. המיקוד שלה אינו קבוע, כפי שהייתם מניחים. כך, שכשם שאתם חיים בעיצומן של המיתות המרובות שלכם, כך אתם גם 'מתים' תכופות, אפילו בעיצומם של החיים התוססים של תודעתכם. אני משתמש פה במונחים שלכם. לכן כשאני אומר 'מתים', אני מתכוון לכך שאתם לגמרי מחוץ למיקוד המציאות הפיסית. ועכשיו, כפשוטו, התודעה שלכם כבויה,  כלומר לא-חיה פיסית, לא מכוונת פיסית, בדיוק למשך אותו הזמן שהיא חיה פיסית ומכוונת פיסית (כאשר הדפסתי קטע זה ב-22 ביוני תהיתי אם שכתבתי את הדברים נכון. ג'יין ואני החלטנו שכן ושזה ברוח הדברים).


זה עשוי להישמע מבלבל, אבל אני מקווה שנבהיר זאת יותר. התודעה פועמת אפוא, אף ששוב, אפשר שלא תהיו מודעים לכך. התבוננו במשל הבא. לרגע אחד התודעה שלכם 'חיה', ממוקדת במציאות פיסית. ברגע הבא היא ממוקדת במקום אחר לגמרי, במערכת מציאות שונה לחלוטין. במושגיכם היא 'לא-חיה', עבורכם היא בעצם 'מתה'. ברגע הבא היא 'חיה' שוב, ממוקדת במציאות שלכם, אבל לא הייתם מודעים לפעימה הרגעית של חוסר-חיות. אם כן, חוש הרצף שלכם בנוי כולו על כל פעימה שנייה של התודעה. זה מובן לך? זכרו שזה משל, ולכן אל לכם לקחת את המלה 'רגע' כפשוטה.


  יש אפוא משהו שאנו יכולים לקרוא לו העולם הנסתר או העולם התחתון של תודעה. באותו האופן, גם האטומים והמולקולות קיימים כך שרגע אחד הם 'מתים' או לא פעילים במערכת שלכם ואז הם חיים או פעילים, אף שאינכם יכולים לתפוס את הרגע שבו הם לא 'קיימים'. מאחר שגופכם וכל היקום הפיסי שלכם מורכב מאטומים ומולקולות, אני אומר לכם בעצם שהמבנה כולו מתקיים באותו האופן, הוא מהבהב, פעם ישנו ופעם איננו, וזה מתרחש בקצב מסוים, נאמר כמו קצב הנשימה שלכם.


  יש מקצבים כלליים, ובתוכם אין סוף של שונויות אינדיבידואליות - כמעט כמו חילוף חומרים קוסמי. במונחים אלה, מה שאתם קוראים מוות הוא פשוט כניסה אל אותה פעימה שאליה אינכם מודעים, אבל למשך זמן ארוך יותר; אפשר לומר שהייה ארוכה באותו המימד.


  המוות של הרקמה הפיסית הוא פשוט חלק מתהליך החיים כפי שאתם מכירים אותם,חלק מתהליך ההתהוות. ומרקמות אלה, כפי שאתם יודעים, יתעוררו חיים חדשים.


  תודעה - תודעה אנושית - אינה תלויה ברקמות, ויחד עם זה אין חומר פיסי שאינו בא לידי הוויה באמצעות חלק כלשהו של תודעה. למשל, כאשר התודעה האישית שלכם עוזבת את הגוף, בדרך שאסביר מיד, הרי שהתודעות הפשוטות של האטומים והמולקולות נשארות ואינן נכחדות.


  במצבכם הנוכחי אתם רואים את עצמכם תלויים באופן שרירותי בדמות פיסית נתונה אחת: אתם מזהים את עצמכם עם גופכם.כפי שנאמר, חלקים של גוף זה מתכלים ללא הרף, והגוף שיש לכם היום אינו מכיל אף חלקיק של חומר שהיה מורכב ממנו לפני עשר שנים למשל. גופכם שונה אפוא בתכלית ממה שהיה לפני עשר שנים. הגוף שהיה לכם לפני עשר שנים, קוראי היקרים, מת. עם זאת, אין ספק שאינכם מרגישים שאתם מתים, ואתם מסוגלים לקרוא את הספר הזה בעיניים המורכבות מחומר חדש לחלוטין. האישונים שיש לכם היום, לא היו קיימים לפני עשר שנים, ובכל זאת לא נראה שיש פער גדול בראייה שלכם.


  תהליך זה, כפי שאתם רואים, מתנהל בצורה כל כך חלקה שאינכם מודעים לו. משך הפעימות שהזכרנו קודם כה קצר שתודעתכם מדלגת עליו בשמחה, אולם תפיסתכם הפיסית איננה יכולה לגשר על הפער כאשר מתרחשת פעימה של המקצב הארוך יותר. זהו אפוא הזמן שאליו אתם מתייחסים כמוות. לכן מה שאתם רוצים לדעת הוא, מה קורה כאשר תודעתכם מכוונת הלאה מהמציאות הפיסית, וכאשר לרגע נראה שהיא משוללת דמות.


  אם להיות מעשיים, אין תשובה אחת, שהרי כל אחד מכם הוא יחיד וייחודי. באופן כללי יש תשובה שתכסה את הסוגיות העיקריות הקשורות בהתנסות זו, אבל סוגי המוות תלויים מאוד באופן ההתנסות של התודעה. מעורבות פה גם רמת ההתפתחות של התודעה ושיטותיה האופייניות לטפל בהתנסות.לרעיונות יש לכם בקשר לטבע המציאות תהיה השפעה חזקה על ההתנסויות עצמן. אתם תפרשו אותן לאור אמונותיכם, כפי שעכשיו אתם מפרשים את חיי היומיום בהתאם לרעיונותיכם על מה שאפשרי ולא אפשרי.


  אפשר שהתודעה שלכם תיסוג מגופכם לאט או מהר, וזה תלוי בגורמים שונים. למשל, במקרים רבים של סניליות, חלקי האישיות מאורגנים יותר עזבו את הגוף והם כבר מתמודדים עם הנסיבות החדשות. עצם הפחד מהמוות יכול לגרום לפאניקה פסיכולוגית כזאת, שפשוט מתוך דחף של שימור עצמי והגנה אתם מאיטים את קצב התודעה שלכם במידה כזו שאתם נכנסים למצב של תרדמת [coma ] ואפשר שייקח לכם זמן מה להתאושש ממנה.


  אמונה באש הגיהינום עשויה לגרום לכם להזות את תנאי הגיהינום. האמונה בגן-עדן סטריאוטיפי יכול לגרום להזיה של תנאי גן-עדן. אתם תמיד יוצרים את המציאות שלכם בהתאם לרעיונות ולציפיות שלכם. זהו אופי התודעה בכל מציאות שבה היא תמצא את עצמה. אולם הזיות כאלה, אני מבטיח לכם, הן זמניות בלבד.


  תודעה חייבת להשתמש ביכולותיה. השעמום והקיפאון שקשורים לתמונת גן-עדן סטריאוטיפי לא יהיה בהם כדי לספק לאורך זמן את התודעה הפעילה. יש מדריכים שמסבירים לכם את התנאים והנסיבות. לא נותרתם לבד, אינכם אבודים במבוך ההזיות.


  אפשר שמיד תכירו בכך שאתם מתים במונחים פיסיים ואפשר שלא. אתם תמצאו את עצמכם מיד בתוך צורה אחרת, דמות שתיראה לכם פיסית, כל עוד לא תנסו לתמרן באמצעותה את המערכת הפיסית. אם תנסו לעשות זאת, תגלו עד מהרה את ההבדלים בינה לבין הגוף הפיסי.אם אתם מאמינים שתודעתכם היא תוצר של גופכם הפיסי, אתם עשויים לנסות להיצמד אליו. אבל לרשותכם יעמוד מסדר שלם של אישויות, משמר כבוד אם אפשר לכנותו כך, המוכן תמיד להושיט סיוע ועזרה.


  במשמר כבוד זה משרתים גם אנשים חיים, לפי תפיסתכם, וגם אנשים מתים. אלה שחיים בתוך מערכת המציאות שלכם ממלאים תפקיד זה כשהם נמצאים מחוץ לגוף, בזמן שהגוף הפיסי ישן. הם מכירים את תהליך השלכת התודעה, את התחושות המתלוות אליה, והם עוזרים לכוון את אלה שלא יחזרו לגוף הפיסי.  עזרתם של אנשים אלה מועילה במיוחד, משום שהם עדיין מעורבים במציאות הפיסית ויש להם הבנה מידית יותר של התחושות והרגשות הכרוכים במעבר זה. אנשים אלה עשויים לזכור את פעילויותיהם הליליות, אבל אפשר גם שלא. התנסויות בהשלכת התודעה וידע הנוגע לניידות התודעה הם בעלי ערך רב כהכנה לתהליך המוות, משום שבעצם עוד לפני המוות אתם יכולים להתנסות בסביבה של אחרי המוות וללמוד על התנאים שתיפגשו בהם.


  ואגב, מעבר זה אינו בהכרח קודר. גם הסביבות של אחרי המוות אינן קודרות. להפך, בדרך כלל הן הרבה יותר אינטנסיביות והרבה יותר שמחות מהמציאות שאתם מכירים עכשיו.


  אתם פשוט תלמדו לפעול בסביבה חדשה שחלים עליה חוקים שונים, וחוקים אלה הרבה פחות מגבילים מהחוקים הפיסיים שלפיהם אתם פועלים עכשיו. במלים אחרות, אתם חייבים ללמוד להבין ולהשתמש בחירויות חדשות.


  אך גם התנסויות אלה משתנות, וגם מצב זה הוא מצב של התהוות, שכן רבים ימשיכו אל חיים פיסיים אחרים. אחדים יתכננו להתקיים ולפתח את יכולותיהם במערכות מציאות שונות בתכלית, כך שבמשך זמן מה הם יישארו במצב ה'ביניים' הזה.


  ועכשיו: לאלה מכם העצלים - אין בפי בשורה; המוות לא יעניק לכם מנוחת עולם. תוכלו לנוח, אם זה רצונכם, אך רק לזמן מה. לאחר המוות, לא רק שתהיו חייבים להשתמש ביכולותיכם, גם תהיו חייבים להודות ביניכם לבין עצמכם ביכולות שלא השתמשתם בהן במשך תקופת החיים האחרונה.


  לאלה מכם שהאמינו בחיים שלאחר המוות יהיה הרבה יותר קל להתרגל למציאות החדשה. מי שאין לו אמונה כזאת יוכל לרכוש אותה בדרך אחרת, באמצעות תרגילים שאתן לכם מאוחר יותר בספר זה; תרגילים אלה יאפשרו לכם להרחיב את תפיסותיכם כך שיכללו רמות מציאות אלה, וזאת אם תגלו התמדה, ציפייה ונחישות.


  ועכשיו: תודעה כפי שאתם מכירים אותה מורגלת בפערים קצרים של חוסר קיום פיסי שהוזכרו קודם. פערים ארוכים משבשים את כיוונה במידה מסוימת, אבל גם הם אינם נדירים. כאשר הגוף הפיסי ישן, התודעה עוזבת את המערכת הפיסית לעתים קרובות, ובמונחיכם לתקופות ארוכות למדי. אבל מכיוון שבמצבים אלה התודעה לא שרויה במצב הפיסי הער הרגיל, אין היא ערה לפערים אלה ויחסית אינה מודאגת מהם.


  אילו הייתה התודעה יוצאת מהגוף למשך אותו פרק זמן מתוך מצב הערות הפיסית הרגילה, היא הייתה מתייחסת אל עצמה כמתה, שכן לא הייתה יכולה ליישב את הפער במימד ובהתנסות. ולכן במידה מסוימת עבר כל אחד מכם במצב השינה את אותו סוג היעדרות-תודעה מהמציאות הפיסית שאתם חווים בזמן המוות. במקרים אלה אתם חוזרים אל הגוף.


  הנה כי כן, למעשה כבר עברתם את הסף לקיומים אחרים אין ספור פעמים, כך שזה לא יהיה לכם כה זר כפי שאתם עשויים עכשיו לשער. ניסויי זכירת חלומות ושיטות אחרות של משמעת מנטלית אשר יוזכרו מאוחר יותר יבהירו נקודות אלה לכל מי שירצה לנסות את התרגילים המוצעים.


  אפשר שמיד לאחר המוות יקבלו את פניכם חברים, ואפשר שלא. כמו תמיד , זהו עניין אישי. באופן כללי ניתן לומר שתהיו הרבה יותר מעוניינים לפגוש אנשים שהכרתם בתקופות חיים קודמות מאשר אנשים שהיו קרובים אליכם בתקופת החיים הנוכחית.


  תתוודעו לרגשותיכם האמיתיים כלפי קרובים שגם הם מתים. פה אין צביעות. פה אינכם מעמידים פנים שאתם אוהבים הורה שעשה מעט מאוד כדי לזכות בכבוד או באהבה. בתקופה זו של אחרי המוות הטלפתיה עובדת ללא עיוותים, כך שתהיו חייבים להתמודד עם האמת שבמערכות היחסים ביניכם לבין הקרובים והחברים שמחכים לכם.


  למשל, אפשר שתגלו כי מישהו שהתייחסתם אליו כאל אויב ראוי למעשה לאהבתכם ולכבודכם, ובמקרה כזה גם תתייחסו אליו בהתאם. מניעיכם יהיו בהירים לכם כשמש. אבל כל אחד מכם יגיב לבהירות זו בדרכו. אם קודם לא היית חכם, לא תהיה חכם גם עכשיו, אבל לא תוכל יותר להסתתר מפני תחושותיך, רגשותיך או מניעיך. האם תקבל את עצמך עם מניעים נחותים והאם תהיה מוכן ללמוד מהם? כל זה עדיין נתון לבחירתך. יחד עם זאת עומדות לרשותך הזדמנויות למידה עשירות ביותר ושיטות לימוד יעילות מאוד.


  אתה בוחן את מרקם הקיום שעזבת, ולומד להבין כיצד היו התנסויותיך תוצאה של מחשבותיך ורגשותיך וכיצד הן השפיעו על אחרים. לפני שבדיקה כזו הושלמה, אינכם מודעים עדיין לחלקים הגדולים יותר של זהותכם. כאשר תכירו בחשיבות ובמשמעות של החיים שזה עתה עזבתם, תהיו מוכנים לידיעה מודעת של הקיומים האחרים שלכם.


  תהיו מודעים אז לערנות מורחבת. מה שאתם עכשיו מתחיל להכיל את מה שהייתם בתקופות חיים אחרות, ואתם מתחילים לתכנן את קיומכם הפיסי הבא, אם החלטתם על כזה. במקום זאת אתם יכולים להיכנס לרמת מציאות אחרת, ושוב, אם תבחרו בכך, לחזור לקיום פיסי.


  כמובן אפשר שתודעתכם תעזוב את הגוף לגמרי עוד לפני המוות הפיסי. (כפי שהוזכר קודם, לא קיימת נקודה מדויקת של מוות, אבל למען הנוחות אני מדבר כאילו הייתה נקודה כזאת).


  העיתוי שבו עוזבת התודעה את המנגנון הפיסי משתנה וזה תלוי בנסיבות. במקרים אחדים, האורגניזם עצמו עדיין מסוגל לתפקד במידה מסוימת, אף שתפקוד זה יהיה חסר את ההנהגה או הארגון הקודמים. התודעה הפשוטה של אטומים, תאים ואיברים ממשיכה להתקיים עוד זמן מה אחרי שהתודעה העיקרית עזבה.


  מה שיקבע את מידת חוסר ההתמצאות שתחוו תלוי באמונותיכם וברמת ההתפתחות שלכם. ואני לאו דווקא מתכוון להתפתחות אינטלקטואלית. על האינטלקט ללכת יד ביד עם הרגשות והאינטואיציות, ואם הוא מושך חזק מדי כנגד אלה, עשויות להתעורר בעיות כאשר התודעה שזה עתה השתחררה נתקעת ברעיונותיה אודות המציאות שלאחר המוות, במקום להתמודד עם עצם המציאות שבה היא מוצאת את עצמה. במלים אחרות, היא עשויה להתכחש לתחושותיה, ואף לנסות לשכנע את עצמה שאין היא משוחררת מהגוף.


  ושוב, כפי שהוזכר קודם, אדם יכול להיות כה משוכנע שמוות הוא הסוף, עד שלפחות זמנית הוא עשוי לחוות שכחה כללית. במקרים אחרים יש כמובן מיד לאחר עזיבת הגוף תדהמה והכרה במצב. למשל, התודעה יכולה להתבונן בגוף שעזבה, ובלוויות רבות יש משתתף סמוי המביט בפני גווייתו מתוך סקרנות ותדהמה.


  בנקודה זו מתעוררות שונויות רבות בהתנהגות, בשל הרקע, הידע וההרגלים האישיים השונים. תכופות תהיה שונות גדולה בין הסביבות שהמתים ימצאו בהן את עצמם. הזיות פעילות וחיוניות עשויות לעצב התנסויות ממשיות לא פחות מהתנסות החיים הגשמיים. אמרתי לכם שמחשבות ורגשות יוצרים מציאות פיסית; כך בדיוק הם מעצבים התנסות גם במציאות שלאחר המוות. אין זה אומר שההתנסויות אינן תקפות, כפי שאין זה אומר שחיים פיסיים אינם תקפים.


  דימויים מסוימים שימשו בעבר לסמל מעבר זה בין קיום אחד לאחר. לרבים מהם ערך רב, בכך שהם מספקים מסגרת שההתייחסויות שלה מובנות. אחד מהם, למשל, הוא "חציית הנהר סטיקס " [Styx ]. המתים ציפו שתהליכים מסוימים יתרחשו בסדר פחות או יותר קבוע. המפות היו ידועות מראש. בעת המוות התודעה הזתה את הנהר באופן ציורי. קרובים וחברים שכבר מתו נכנסו לתמונת הטקס, שהיה משמעותי ועמוק גם לגביהם. הנהר היה ממשי כמו כל נהר שאתם מכירים, בוגדני לנוסע הבודד, החסר את הידע הדרוש. תמיד ניצבו בצדי הנהר מדריכים כדי לעזור לנוסע להגיע לצד האחר (במיתולוגיה היוונית זהו אחד מחמשת הנהרות שהמת היה חייב לחצות לפני כניסתו להאדס [Hades], העולם התחתון, עולם המתים. נהר הסטיקס הקיף את האדס תשע פעמים וצ'ארון [Charon] היה אחראי להעביר את האנשים מעבר לנהר, ליעדם. ה.מ).


  לא משנה שנהר כזה הוא אשליה. כפי שאתם רואים, הסמל הוא המציאות. הדרך תוכננה מראש. עכשיו, מפה מסוימת זו כבר איננה בשימוש. אלה החיים היום אינם יודעים לקרוא אותה. הנצרות האמינה בגן-עדן וגיהינום, בכור-מצרף וביום הדין; וכך אלה שמאמינים בסמלים אלה משתתפים עם מותם בטקס אחר, והמדריכים עוטים את דמויותיהם של קדושי וגיבורי הנצרות....ואז, יחד עם מסגרת האמונות האישיות שעמן באו, ובמונחים שהם יכולים להבין, אנשים אלה מקבלים את סיפור המצב לאשורו. תנועות הדת ההמוניות מילאו תכלית זאת במשך מאות בשנים, בכך שהתוו לאדם תכנית כלשהי ללכת בה. לא חשוב אם התכנית התגלתה אחר כך כסיפור ילדים מאויר; המטרה העיקרית הושגה והצטמצמו מאוד הבלבול והמבוכה.


  בתקופות שבהן לא נפוצים רעיונות המון כאלה, שורר יותר בלבול והבעיה גדולה עוד יותר כאשר יש הכחשה מלאה של חיים אחרי המוות.


  אחדים, כמובן, שמחים מאוד למצוא את עצמם עדיין מודעים. אחרים צריכים ללמוד מחדש חוקי התנהגות מסוימים, שכן הם אינם מבינים את הכוח היצירתי הגלום במחשבותיהם וברגשותיהם. אדם כזה עשוי למצוא את עצמו, למשל, בעשר סביבות שונות בהרף עין, בלי שיהיה לו שמץ של מושג לסיבת הדבר. הוא לא יראה שום רצף, ויחוש מושלך ללא סיבה מהתנסות אחת לאחרת, בלי להבין שמחשבותיו מניעות ומכוונות אותו. ואני עדיין מדבר על האירועים שמתרחשים מיד לאחר המוות, שכן יש שלבים נוספים.


  מדריכים ייטלו מרצון חלק בהזיות שלכם כדי לעזור לכם לצאת מהן, אבל קודם כל עליהם לזכות באמונכם. גם אני פעלתי כמדריך כזה בתקופה מסוימת, במושגיכם; עכשיו גם רובורט עושה זאת במצב השינה. מנקודת מבטו של המדריך, המצב עדין מאוד, שכן עליו לפעול מתוך דיסקרטיות פסיכולוגית עליונה. כפי שגיליתי, משה של אדם אחד עשוי להיות שונה ממשה של אדם שני. אני שירתתי כמשה אמין ביותר בכמה הזדמנויות, ופעם, למרבה ההפתעה, עבור אדם ערבי.


  אותו ערבי הוא דמות מעניינת מאוד, וכדי להדגים כמה מהקשיים הכרוכים בכך, אספר לכם עליו. הוא שנא יהודים, אבל איכשהו היה משוכנע ברעיון שלמשה עוצמה רבה משל אללה, ובמשך שנים היה זה החטא הכמוס שהעיק על מצפונו. הוא חי כמה זמן בקונסטנטינופול בזמן הצלבנים. הוא נשבה בידי הנוצרים, ונגזר עליו, יחד עם קבוצת טורקים, להיות מוצא להורג בצורה אכזרית ביותר. הם פתחו את פיו בכוח ומילאוהו גחלים בוערות. הוא צעק לאללה, ואחר כך בייאוש גדול יותר למשה, וכאשר תודעתו עזבה את גופו, משה היה שם.


  הוא האמין במשה יותר מאשר באללה, ועד הרגע האחרון לא ידעתי איזו דמות אני הולך לגלם. הוא היה ברנש מאוד חביב, ובנסיבות הקיימות לא הפריע לי שהוא מצפה כי מלחמה תתחולל על נפשו. אלה היו משה ואללה שאמורים היו להילחם עבורה. הוא לא יכול היה להשתחרר מהרעיון של כוחניות, אף שהוא מת בגלל כוחניות, ודבר לא יכול היה לשכנעו לקבל צורה כלשהי של שלום או שקט עד אשר תתרחש מלחמה.


  חבר אחד ואני, יחד עם כמה אחרים, העלינו את המחזה ומשני עננים מנוגדים בשמים צעקנו, אני ואללה, את דרישותינו על נשמתו, בעוד הוא, המסכן, מצטמק על האדמה בינינו. עכשיו, אף שאני מספר את זה בהומור, עליכם להבין שזאת הייתה אמונתו של האיש שהוליכה את הסיפור, וכדי לשחררו מאמונה זו, שיחקנו את הסיפור עד תומו.


  קראתי אל יהווה, אבל ללא הואיל, שכן הערבי שלנו לא ידע עליו - הוא ידע רק על משה ורק בו שם את מבטחו. אללה שלף חרב קוסמית, אני הצתתי אותה והיא נשמטה מידו. היא נפלה על הארץ והציתה את האדמה מתחתינו. הערבי שלנו זעק שוב. הוא ראה גדודי מאמינים מאחורי אללה, ולכן הופיעו גדודי מאמינים גם מאחורי. חברנו היה משוכנע שאחד מהשלושה חייב להיכחד, והוא פחד מאוד שהוא יהיה הקורבן.


  לבסוף, התקרבו העננים המנוגדים שבהם התגלינו. אני אחזתי בידי לוח שאמר "לא תרצח". אללה אחז בחרב. כאשר התקרבנו יותר, התחלפנו בחפצים אלה, וגדודי המאמינים שלנו התמזגו. גם אנחנו התמזגנו, יצרנו דימוי של שמש, ואמרנו: "אנחנו אחד".


  על הרעיונות המנוגדים היה להתמזג, אחרת לא היה האיש שלנו חווה שלווה. רק כאשר התאחדו הניגודים, יכולנו להתחיל להסביר לו את מצבו.


  תפקידו של מדריך כזה דורש משמעת רבה ואימון ממושך. למשל, לפני האירוע הנזכר, פעלתי במצבי השינה היומיים שלי במשך תקופות חיים רבות כמדריך, בחסות החניכה של מדריך אחר.


  ייתכן מצב שבו מדריך יאבד לרגע את עצמו בהזיות שנוצרות, ובמקרים כאלה יבוא מורה אחר לשחרר אותו. נדרשת פה בדיקה עדינה של התהליכים הפסיכולוגיים, כי אין סוף למגוון ההזיות שאתה עשוי להיות מעורב בהן. למשל אתה יכול להופיע לפני אדם כלשהו בדמות חיית המחמד האהובה שלו שמתה.


  כל הפעילויות ההזייתיות האלה מתרחשות בדרך כלל זמן קצר מיד לאחר המוות. יחד עם זה יש אנשים שהודות ללימוד והתפתחות קודמים מודעים לנסיבות, ואחרי תקופת מנוחה הם מוכנים, אם רצונם בכך, להתקדם לשלבים אחרים.


  הם יכולים, למשל, להתוודע לעצמיים הגלגוליים השונים שלהם, ללמוד לזהות אישויות שהכירו בתקופות חיים אחרות, אם אישויות אלה לא עסוקות בדברים אחרים. הם יכולים להזות כאוות נפשם או שהם יכולים 'לחיות מחדש' חלקים מסוימים מחייהם הקודמים. לאחר מכן יש תקופה של בדיקה עצמית, אפשר לומר יישוב חשבונות, תקופה שבה הם יכולים לצפות בביצועיהם, בנקודות החוזק והחולשה שלהם, ושוב, להחליט אם רצונם לחזור לקיום פיסי.


  כל אדם עשוי להתנסות בכל אחד משלבים אלה. ניתן גם לעקוף ולהימנע מרבים מהשלבים, מלבד משלב הבדיקה העצמית.


  לרגש יש פה תפקיד כל כך חשוב, שנוכחותם של חברים עוזרת מאוד. עם זאת קורה בהרבה מקרים שחברים אלה התקדמו לשלבי פעילות אחרים, כך שכדי שתרגישו בטוחים יותר, המדריך ימלא לזמן מה את מקומו של החבר.


  רוב האנשים נמנעים מלהתנסות בחייהם בחוויות מחוץ-לגוף, רק משום שהם מאמינים כי אינם יכולים לעזוב את גופם. התנסויות אלה היו יכולות להבהיר לכם, הרבה יותר מאשר מלים, את התנאים שאתם עשויים לפגוש בהם.


  זכרו שמבחינה מסוימת הקיום הפיסי שלכם הוא תוצאה של הזיה המונית. תהומות גדולות פעורות בין מציאותו של אדם אחד לבין מציאותו של אדם אחר. בהתנסות שלאחר המוות יש סדר ומורכבות גבוהים לפחות כמו בהתנסות שאתם מכירים עכשיו. גם היום יש לכם ההזיות הפרטיות שלכם, אלא שאינכם מכירים בהן ככאלה. ההזיות שדיברתי עליהן, אותם צירופים סמליים מרוכזים, יכולות להתרחש במצבי השינה שלכם כאשר האישיות נמצאת בעיצומה של תקופת שינוי גדול, או כאשר רעיונות מנוגדים חייבים להתאחד, או כאשר רעיון אחד חייב לפנות מקום לרעיון אחר. אלה הם אירועים פסיכולוגיים ונפשיים בעלי משמעות גדולה, טעונים מאוד, בין אם הם מתרחשים לפני המוות או לאחריו. כאשר אירועים אלה מתרחשים במצב החלום, הם יכולים לשנות את מסלולה של תרבות שלמה.


  אפשר שאחרי המוות האדם יחזה בתקופת חייו האחרונה כבעל חי, התנסות שהוא חייב להשלים אותה ולהשלים עמה. למאבק או למפגש כזה תוצאות מרחיקות לכת, שכן על האדם להתפייס עם כל החלקים של עצמו. ההזיה יכולה להסתיים בכך שהוא מתחבר איתה, רוכב עליה, מביית אותה, הורג אותה, או נהרג על ידה; כל אפשרות נשקלת בכובד ראש, ויש לתוצאות השלכה על התפתחותו העתידית.


  "סימול תקופת החיים" הוא שיטה של חקירה עצמית, שבה האדם מעצב דימוי, המסמל את חייו ואחר כך מתמודד איתו. לא כולם משתמשים בשיטה זאת. בתהליך זה יבחרו אלה שבמשך תקופת חייהם השקיעו מעט מאוד בחקירה עצמית. לפעמים דרושה סדרה של אירועים כאלה....אחד מתלמידיה של רובורט תהה בקול, אם יש סדר כלשהו בהתנסויות שמתרחשות מיד לאחר המוות. מכיוון שזו שאלה שיכולה לעלות בדעת רבים, אענה עליה כאן.


  קודם כל, ממה שאמרתי עד כה צריך להיות ברור מאוד שאין מציאות אחת אחרי המוות, אלא שכל התנסות שונה. אבל באופן כללי התנסויות אישיות אלה מתחלקות לממדים אחדים. למשל, יש שלב ראשוני עבור אלה שעדיין ממוקדים מאוד במציאות הפיסית ועבור אלה הזקוקים לתקופת התאוששות ומנוחה. בשלב זה יהיה שימוש בבתי חולים ובתי מרגוע. החולים לא מבינים עדיין שהם שלמים ובריאים.


  במקרים אחדים רעיון החולי כה חזק, שהם חיו את שנותיהם על האדמה סביב לגרעין פסיכולוגי זה. הם משליכים על הגוף החדש תנאי חולי, כפי שעשו על הגוף הישן. הם מקבלים טיפולים שונים ברמה הנפשית, ונאמר להם שמצבו של הגוף משקף את מהות האמונות שלהם.


  לאנשים רבים אין צורך לעבור דרך שלב זה. זה כבר צריך להיות לכם ברור שבתי החולים ומרכזי ההדרכה אינם פיסיים במונחים שלכם. הם מתוחזקים למעשה בעזרת הכוח המשותף של המדריכים המנהלים את תכניות הלימודים הנדרשות. אתם יכולים לקרוא לזה הזיה המונית, אם תרצו. אבל עובדה היא שלאלה החווים את אותה מציאות, האירועים ממשיים למדי.


  יש גם מרכזי הדרכה. באלה מוסבר טבע המציאות בהתאם ליכולת האישית להבין ולתפוס. לפחות בהתחלה יהיו אחדים שעבורם יהיה עדיין שימוש במשלים המוכרים, והמגמה תהיה לגמול אותם מהם. במרכזים אלה יש כיתות מיוחדות שנועדו להדריך את אלה שבוחרים לחזור לסביבה הפיסית.


  במלים אחרות, הם לומדים את השיטות שמאפשרות להם לתרגם רגש ומחשבה לממשות פיסית. פה אין מרווח זמן בין לידת המחשבות לבין התגשמותן כפי שיש במערכת התלת-ממדית.


  כל אלה מתרחשים פחות או יותר ברמה אחת, אף שעליכם להבין שאני מפשט את הנושאים במידה מסוימת. למשל, יש אנשים שלא עוברים דרך תקופות כאלה כלל. הודות להתפתחות והתקדמות במשך חייהם הקודמים הם מוכנים להתחיל בתכניות מתקדמות יותר. דיברתי על התפתחות כזאת מוקדם יותר.


  כמה מקוראי, שאולי אינם ערים ליכולותיהם הרוחניות, עשויים לחשוב שאחרי המוות נגזר עליהם לעבור תקופת אימון ממושכת ומפרכת. הרשו לי למהר ולומר שלא כל היכולות האלה בהכרח מודעות, ושהרבה מהאימון הזה מתרחש כבר במשך מצב השינה, שם אתם פשוט לא מודעים לו.


  ועכשיו: לאחר המוות אתם עשויים לסרב בכל תוקף להאמין שאכן מתתם, ולהמשיך למקד את האנרגיה הרגשית שלכם באלה שהכרתם בחייכם. אם הייתם למשל שקועים באופן כפייתי בפרוייקט כלשהו הרי שתנסו להשלים אותו. תמיד יש מדריכים שיסייעו לכם להבין את מצבכם, אבל אפשר שתהיו כה שקועים שלא תשימו אליהם לב.


  ועכשיו: אטפל בנושא הרוחות [ghosts] בנפרד, לא בפרק הזה. כאן מספיק לומר ששדות חזקים של התמקדות רגשית במציאות פיסית יכולים לעכב אתכם מהתפתחות נוספת.


כאשר התודעה עוזבת את הגוף והיא נעדרת לזמן מה, הקשר כמובן ניתק. במצבים חוץ-גופיים הקשר עדיין קיים. אפשר שאדם שמת יפרש את כל ההתנסות באופן שגוי וינסה לשוב ולחזור לגופו. זה יקרה כאשר האישיות זיהתה את עצמה כמעט באופן בלבדי עם הדמות הפיסית.


זה לא נפוץ. ולמרות זאת, בנסיבות מסוימות אנשים כאלה ינסו להפעיל מחדש את המנגנון הפיסי, וחרדתם עוד תגבר כאשר יגלו שאינם יכולים לעשות זאת. אחדים למשל המשיכו לבכות על גופתם הרבה אחרי שהמתאבלים עזבו, בלי להבין שהם בעצם שלמים ובריאים - וזאת במיוחד במקרה שבו הגוף הפיסי היה חולה או שאיבריו היו פגועים.


  לאלה שלא זיהו את תודעתם לגמרי עם הגוף קל הרבה יותר לעזוב אותו. למרבה ההפתעה, דווקא אלה ששנאו את גופם מגלים שמיד לאחר המוות הם מאוד נמשכים אליו.


  ושוב, אפשר שנסיבות אלה יתרחשו, ואפשר שהן לא יתרחשו, תלוי במי המדובר. אבל מה שבטוח הוא שלאחר שתעזבו את הגוף הפיסי, תמצאו את עצמכם מיד בתוך גוף אחר. זהו אותו הגוף שבו אתם יוצאים במשך חייכם למסעות חוץ-גופיים, ושוב, הרשו לי להזכיר לכם שבמשך השינה בכל לילה עוזב כל אחד מכם את גופו לזמן כלשהו.


  גוף זה ייראה פיסי לכל דבר, אולם ככלל הוא לא ייראה על ידי אלה שנמצאים בגוף פיסי. גוף זה יכול לעשות כל דבר שאתם עושים היום בחלומותיכם. לכן הוא עף, עובר דרך עצמים מוצקים, ומונע ישירות בידי הרצון שלכם, כלומר לוקח אתכם לאן שאתם רוצים להגיע ברגע שמתעורר בכם רצון כזה. אם אתם תוהים, למשל, מה עושה הדודה סלי בניו-יורק, תמצאו את עצמכם שם מיד. אולם ככלל, אינכם יכולים לתפעל חפצים פיסיים. אינכם יכולים להרים מנורה או לזרוק צלחת.


  גוף זה שלכם באופן מידי, אבל זאת לא הצורה היחידה שתהיה לכם. למעשה, הדמות הזאת גם לא חדשה. היא טבועה בתוך הגוף הפיסי שלכם עכשיו, אבל אינכם מבחינים בה. לאחר המוות, זה יהיה הגוף היחיד שתהיו מודעים לו למשך זמן מה.


  מאוחר הרבה יותר וברמות שונות, תלמדו לבסוף לעטות צורות רבות לפי בחירתכם המודעת. במידה מסוימת אפשר לומר שזה מה שאתם עושים עכשיו, כאשר אתם מתרגמים כפשוטן אבל לא במודע את התנסויותיכם הפסיכולוגיות - מחשבותיכם ורגשותיכם - לתוך חפצים פיסיים. אחרי המוות, כאשר אתם מדמיינים את עצמכם כילדים למשל, תמצאו לפתע שאתם מיד הופכים לצורה של הילד שהייתם. במשך תקופה מסוימת אפוא תוכלו לתמרן את הצורה הזאת, כך שתופיע כפי שהייתה כאשר הייתה קשורה עם הצורה הפיסית בחיים הפיסיים האחרונים. אפשר שתמותו בגיל שמונים, ואחרי המוות תחשבו על הנעורים והחיוניות שלכם כאשר הייתם בני עשרים, ותמצאו שצורתכם השתנתה בהתאם לאותו דימוי פנימי.


  אחרי המוות רוב האנשים בוחרים בדימוי בוגר שמתאים בדרך כלל לשיא היכולות הפיסיות שלהם, ולא משנה מה היה הגיל שבו הושג שיא פיסי זה. אחרים לעומתם בוחרים את הצורה שלבשו בנקודה המסוימת שבה הושגו השיאים המנטליים או הרגשיים הגבוהים ביותר, ומתעלמים ממרכיב היופי או הגיל שאפיינו את הצורה


  אתם תרגישו בנוח עם הצורה שבחרתם, ובדרך כלל תשתמשו בה כאשר תרצו לתקשר עם אחרים שהכרתם; ואולם כאשר תרצו לתקשר עם החיים, תרצו במקום זאת לאמץ את הצורה שבה אותו אדם הכיר אתכם.


  סביבות אלה של אחר המוות לא קיימות בהכרח על פלנטות אחרות. הן לא תופסות מרחב, ולכן לשאלה "איפה כל זה מתרחש?" אין משמעות. במונחים בסיסיים השאלה עצמה נובעת מהתפיסה השגויה שלכם את טבע המציאות.


  אם כן, אין מקום אחד או מיקום מסוים. סביבות אלה מצויות בתוך העולם הפיסי שאתם מכירים, בלי שתבחינו בהן. המנגנונים הפיסיים שלכם פשוט לא מאפשרים לכם להתכוונן לטווחים שלהן. אתם מגיבים לשדה ספציפי מאוד אבל מוגבל. כפי שהזכרתי קודם, המציאויות האחרות מתקיימות במקביל למציאות שלכם. בשעת המוות אתם פשוט פושטים מעצמכם את התפאורה הפיסית, מתכווננים למישורים אחרים ומגיבים למערכת הנחות שונה.


  מאותה נקודת מבט שונה אתם אמנם יכולים במידה מסוימת לתפוס את המציאות הפיסית. ובכל זאת יש שדות אנרגטיים שאכן מפרידים בין השניים. כל מושג המרחב שלכם כה מעוות שקשה ביותר להביא כל הסבר אמיתי. תנו לנו רגע.


  כשם שמנגנוני התפיסה שלכם מחייבים חפצים מוצקים, למשל, כך הם מחייבים את מציאותו של מרחב. מה שחושיכם מספרים לכם על טבע החומר הוא שגוי לחלוטין, ומה שהם מספרים לכם אודות מרחב שגוי באותה המידה; ושוב, שגוי במונחים של המציאות הבסיסית, אף שהוא כמובן תואם את מערכת המושגים התלת-ממדית. רבים מהמצבים או מהבעיות, שנתקלים בהם בהתנסויות מחוץ לגוף המושלכות מתוך מצב החיים, יתבטאו במונחים של מרחב כפי שהוא נתפס לאחר המוות. ולכן מתגלה במהלך אירועים כאלה הטבע האמיתי של מרחב וזמן . למשל, אחרי המוות לא לוקח זמן לעבור במרחב. מרחב אינו קיים במונחים של מרחק. התפיסה שאומרת כן היא אשליה. יש אמנם מחסומים, אבל אלה הם מחסומים מנטליים או נפשיים. למשל, יש עוצמות של התנסות שבמציאות שלכם מתפרשות כמרחק בקילומטרים.


  אחרי המוות אתם עשויים למצוא את עצמכם במרכז הכשרה ולימוד. ועכשיו: תיאורטית ומבחינת המרחב הפיסי, מרכז זה עשוי להיות בתוך מה שהיה חדר האורחים שלכם, אבל למרחק ביניכם לבין בני משפחתכם החיים - שאולי יושבים וחושבים עליכם או קוראים עיתון - לא יהיה דבר וחצי דבר עם מרחב, כפי שאתם מכירים אותו. אתם תהיו מרוחקים מהם יותר מאשר אילו הייתם על הירח.


  אפשר שהייתם יכולים להסיט את מיקודכם מעבר למרכז ההכשרה, ותיאורטית לראות את חדר האורחים שלכם ואת שוכניו; גם אז יהיה ביניכם מרחק, שאין לו דבר עם קילומטרים.