היצירה המתמדת של הגוף הפיזי

(מתוך 'הטבע של המציאות האישית' פרק 5)


כפי שהוזכר ההכרה המודעת היא חלק מן העצמי הפנימי; אפשר לומר כי היא החלק הנגלה על פני השטח, שנפגש פחות או יותר ישירות עם המציאות הפיסית.

 

    מה שמעסיק אותך עכשיו זה בעיקר ההתמצאות במציאות הפיסית והמימוש הגשמי של המציאות הפנימית. לכן ההכרה המודעת מחזיקה ברשותה, מוכן ומזומן, את המידע הנחוץ לך לחיי היום יום. אין צורך שבתודעה שלך יהיו בקביעות נתונים שאינם מתייחסים ישירות למה שאתה חושב שהוא המציאות הפיסית בכל "רגע" נתון.

 

   ברגע שמתעורר צורך בנתונים כאלה - סיוע, מידע או ידע - הם פורצים מיד קדימה, אלא אם כן האמונות המודעות שלך חוסמות אותם. בחיים הפיסיים בהחלט נחוץ מיקוד מרוכז, מדויק וחריף של ההכרה המודעת. איכות סלקטיבית גבוהה זו היא שמאפשרת לך "להתכוונן" לטווח המיוחד של פעילות שהינה פיסית.

 

    גם בעלי חיים, בדרכם הם, ניחנו במודעות סלקטיבית כזאת. גם הם ממקדים את תשומת ליבם בכיוונים מאוד מסוימים, וקולטים, מתוך שדה רחב ממדים של תפיסות, גירויים שהם "מזהים" ומקבלים באופן מאורגן.

 

    עכשיו: ההכרה המודעת של בעלי החיים, הקשורה למוח הפיסי שלהם, היא שמאפשרת את אותה ברירה הכרחית. לולא כן היה מצב של "חוסר מיקוד", שבו ההישרדות הפיסית לא הייתה אפשרית. כך שחלקים מסוימים של העצמי הפנימי באים אל קדמת ההוויה.

 

    משפט חדש: היות שבחיים ההכרה שלך אכן קשורה למוח ולאורגניזם הפיסי, היא מכוונת אוטומטית למציאות הגשמית, ובמידה מסוימת כמובן היא מתעלמת מנתונים שאינם פיסיים, הנמצאים בכל שדה תפיסה. ההכרה פשוט אינה מרשה לנתונים כאלה להיכנס לתוך התפיסות המארגנות שלה. הנתונים האלה נחסמים

  ונשארים בחוץ.

 

    שוב, זה נחוץ, כי יש מידע ונתונים שאינם "שייכים" למציאות הפיסית. חלקם נקלטים על ידי "ישויות שאינן פיסיות", המארגנות אותם בתוך מערכות המציאות שלהן, ששם יש להם משמעות. אבל בכך לא נעסוק פה.

 

    כל עוד אתם בגוף פיסי אתם תתרכזו תמיד בנתונים מסוימים ותתעלמו מאחרים. במציאויות מסוג אחר, אולי הייתם מתעלמים לחלוטין מן המערכת הפיסית, וממקדים את עצמכם דווקא באותן מערכות קיום שאינן מוכרות כרגע בתוך זו שלכם.

 

    בחייכם הנוכחיים, ההכרה המודעת שוקלת ומעריכה את המציאות הפיסית ועומדים לרשותה כל האנרגיה, הכוח והיכולות של העצמי הפנימי. כל מידע שנחוץ לה הוא בהישג ידה. עבודתה היא להעריך באופן תכליתי את המציאות הזאת ,ולצורך כך היא משתמשת באותו מיקוד בהיר שהוזכר קודם. הודות לאופייה, התודעה, או ההכרה המודעת, אינה מוצפת ביותר מדי פרטים, יותר מדי מידע. העצמי הפנימי שולח לה רק את אותו מידע שהיא מבקשת או שנראה לה חיוני. אמונות מודעות פועלות במידה רבה כמשחררות או כמדכאות של נתונים פנימיים כאלה. האם אתה עוקב אחרי?

 

    ההכרה המודעת עצמה מתפתחת ומתרחבת. היא איננה חפץ .היא לומדת על ידי התנסות ועל ידי ראיית ההשפעות של התנהגותה. העצמי הפנימי מביא לכל תוצאה שההכרה המודעת מבקשת.

 

    העצמי הפנימי לא משאיר את ההכרה המודעת תוהה ומבולבלת, וגם לא מבודד אותה ומנתקה מן המעיינות של קיומה. היות שההכרה המודעת היא חלק מן העצמי הפנימי, ברור שהיא עשויה מאותה אנרגיה, מלאה באותה חיוניות, ושבה ונטענת חיות מן המקורות העמוקים של היצירתיות שמהם נובע כל הקיום.

 

    אתם חייבים להבין, שההכרה המודעת אינה מופרדת מן העצמי הפנימי. העצמי הפנימי מחזיק את הגוף הפיסי בחיים ממש כשם שהוא יצר אותו .אותו נס תמידי של הפיכת הרוח לבשר ממשיך להתחולל, באנרגיה בלתי מתכלה, על ידי אותם חלקים פנימיים של ההוויה, אך בכל המקרים, העצמי הפנימי מביא בחשבון את ההערכות של ההכרה המודעת באשר למצבו של הגוף ולמציאות, ויוצר את הדמות בהתאמה לאמונותיה של ההכרה המודעת.

 

    וכך - שוב - אתם יוצרים את המציאות באמצעות האמונות שלכם, ויצירתכם האינטימית ביותר היא הגוף הפיסי שלכם. האמונות שלכם לגביו מזינות ללא הרף את הנתונים הפנימיים. אתם מארגנים ברמה לא מודעת את האטומים והמולקולות המרכיבים את התאים שצרים את גופכם. אבל התבנית הראשונית,-blueprint- נוצרת על ידי האמונות המודעות שלכם. כדי לשנות את גופכם עליכם לשנות את האמונות שלכם, גם אם הדבר מתנגש עם נתונים וראיות פיסיים שאתם ניצבים מולם.

 

    לכל אחד מכם יש גוף ולכל אחד מכם יש תודעה. אתם יכולים לתרגל רעיונות אלה על ידי הפעלתם על גופכם. לעת עתה אנו מביאים בחשבון את העובדה שאינך עומד, נגיד, להגביה את עצמך בשני מטרים אם אתה כבר אדם בוגר, משום שישנם חוקים פיסיים מסוימים שאיתם עליך להתמודד. אנו אכן נדון בהם ביתר הרחבה בהמשך.

 

    בהקשר הזה אתה עשוי להיראות גבוה יותר, ולהשפיע על הסביבה כאילו אתה באמת כזה - וזה בעצם מה שרצית להשיג בכל מקרה בנסיבות הקיימות .אבל למעט כמה מצבים בלתי הפיכים שיוזכרו בהמשך, אתה יכול להיעשות בריא אם אתה חולה, רזה אם אתה בעל עודף משקל, להשמין אם זו העדפתך, או לשנות

  את הדמות הפיסית שלך במידה ניכרת על ידי שימוש ברעיונות ובאמונות שלך.

 

    אלה צרים את התבנית שלפיה אתה צר את גופך, אם אתה יודע זאת ואם לא. גופך הוא יצירת אמנות, הנוצרת ומוחזקת בדרך קבע ברמות שאמנם אינן מודעות, אבל הן והאמונות שלך לגבי מי ומה שאתה עולות בקנה אחד.

 

    אתה כל הזמן משיא לעצמך סוגסטיות לגבי גופך, לגבי בריאותך, התקינה או הלקויה. אתה חושב על גופך לעתים קרובות. אתה שולח מטח של אמונות והוראות לעצמי הפנימי ואלה משפיעות על הדמות הפיסית שלך.

 

    כפי שהזכרתי קודם, למחשבותיך יש מציאות ברורה ורבת חיוניות. אמונות הן מחשבות המועצמות על ידי הדמיון והרגש הקשורים לטבע של המציאות שלך.

 

    ובכן למחשבות, באופן כללי, יש מציאות אלקטרומגנטית ,אבל אם אתה יודע זאת ואם לא, יש להן גם ערך קולי - צליל פנימי.

 

    אתה מכיר בחשיבותו של הצליל החיצוני. משתמשים בו לשם תקשורת, אבל הוא גם תוצר לוואי של אירועים רבים אחרים, והוא משפיע על האטמוספירה הפיסית. זה נכון גם לגבי מה שאני אכנה צליל פנימי, הצליל של מחשבותיך בתוך ראשך. אינני מדבר על רעשי הגוף, אם כי גם מהם אתה מתעלם.

 

    לצלילים הפנימיים יש אפילו השפעה רבה יותר על הגוף מאשר לצלילים חיצוניים. הם משפיעים על האטומים והמולקולות המרכיבים את התאים שלך .מבחינות רבות נכון לומר שאתה מדבר את גופך, אבל הדיבור הוא פנימי.

 

    צליל מסוג זה בנה את הפירמידות, וזה לא היה צליל שיכולת לשמוע באוזניך הפיסיות. צליל פנימי כזה יוצר את עצמותיך ואת בשרך. הוא מחובר למלים המנטליות שבהן אתה משתמש בחשיבה, אבל קיים די בנפרד מהן.

 

    (כדאי להעיר פה כי סת הקדיש סדרה של פגישות בנובמבר ,דצמבר וינואר בשנה שעברה, לחלק מן המשמעויות והשימושים של צלילים פנימיים וחיצוניים. חומר זה היה חדש לנו, וכלל מידע על השימוש שעשו המצרים

  הקדמונים בצליל "בלתי שמיע" בבניית הפירמידות; לפי סת, גם הרומאים נעזרו בצליל כזה בבניית העיר הענקית, המעוררת יראת כבוד, הליופוליס, בבעל בק שבלבנון. ראו המשך ההערות בסוף הפגישה).

 

    למשל, אין זה משנה באיזו שפה אתה פונה אל עצמך .הצליל נוצר על ידי כוונתך, ולאותה כוונה - אני מפשט את זה עכשיו - תהיה אותה השפעת צליל על הגוף, ללא קשר למלים שנאמרו.

 

    אבל בדרך כלל אתה חושב בשפתך, וכך מבחינה מעשית המלים והכוונה מתמזגות, והשתיים הן אחת. כשאתה אומר בליבך, "אני עייף" ,אתה לא רק שולח מנטלית מסרים דוממים לעצמך - אני אומר מסרים ולא מסר כי ישנו פירוק של האמירה הכללית; חלקים רבים של הגוף יושפעו לפני שאתה תרגיש

  עייף - אלא שגם משך הצליל הפנימי של המסרים ישפיע אוטומטית על הגוף בדיוק בדרך זו.

 

    אם כן, מה עליך לעשות כשאתה מרגיש עייף? זוהי הערכה מודעת שלך לגבי המציאות של גופך ברגע נתון. אתה רוצה לשנות זאת ולכן אתה לא תעצים את העייפות. במקום זאת אתה תאמר מנטלית, שהגוף יכול כעת להתחיל לנוח ולרענן את עצמו. אתה תקבל אפוא את אותה הערכה התחלתית כמובנת מאליה, מבלי לנסח אותה מחדש ,ובמקום זאת תציע להביא לתיקון המצב.

 

    אתה יכול, אם התנאים מרשים זאת, לשכב לנוח או לארגן תנאי מנוחה מתאימים. אם זה לא מתאפשר, אז כמה סוגסטיות כאלה - בנוסח הגוף יכול לרענן את עצמו - יועילו לך. כאשר אתה אומר לעצמך שוב ושוב שאתה עייף, אתה רק מגביר את העייפות.

 

    הצליל הפנימי של הסוגסטיה הנגדית מתחיל אוטומטית לרענן את הגוף. עכשיו זה אופנתי לחשוב על רעש כעל זיהום סביבתי, אבל מצבים כאלה מופיעים גם כשמדובר בצליל הפנימי, בייחוד כאשר מחשבותיך הפנימיות סותרות זו את זו ,מגובבות ואקראיות.

 

    במצב כזה ניתנות לגוף הוראות בכיוונים שונים ומנוגדים. כפי שעליך לדעת, הסביבה הפנימית של הגוף משתנה ללא הרף ואתה הוא שמשנה אותה. השינוי בהחלט נחוץ, ובדרך כלל האיזון הכללי של הגוף נשמר. אבל לעתים קרובות ,הכיוונים שאתה מתווה אינם ברורים או שאין בהם תועלת, ואמונותיך הן שקובעות על פי רוב את סוג המידע שאתה שולח לסביבה הזאת.

 

    העצמי הפנימי מנסה תמיד לשמר את האיזון ואת הבריאות של הגוף, אבל פעמים רבות אמונותיך מונעות ממנו לבוא לעזרתך אפילו בחצי מן האנרגיה הפנויה לצורך זה. נראה שרק כאשר אתה במצוקה חריפה במיוחד אתה פותח את הדלתות בפני האנרגיה העצומה הזו, לאחר שברור לך שהאמונות וההתנהגות הקודמות שלך הכזיבו.

 

    עומדים לרשותך האמצעים להבטיח את בריאותך. ידידי ג'וזף העלה נקודה בקשר לכך לפני תחילת הפגישה שלנו. הוא רצה לדעת מדוע רבים כל כך מרכיבים משקפיים. הוא תמה אם אנשים שאינם יודעים שיש דבר כזה ופתאום יתוודעו לקיומו, יפתחו צורך בו; והם אכן יפתחו צורך כזה.

 

    לאנשים רבים מותאמים משקפיים בגיל צעיר כדי לתקן ליקויי ראייה. במקרים רבים, העיניים היו מתקנות את הליקוי בעצמן, לולא ההתערבות .המשקפיים עלולים למנוע תיקון עצמי כזה, משום שהם למעשה קביים הגורמים להיחלשות נוספת של שרירי העיניים ולקיבוע המצב. כאשר אתה מאמין שרק משקפיים מסוגלים לתקן ראייה לקויה, אז באמת רק משקפיים יתקנו אותה.

 

    עליך במקום זאת לגלות את סיבת האמונה שבבסיס התיפקוד הלקוי או חוסר התיפקוד, ואם תעשה כך, יתבהר המצב אוטומטית. אלא שלרוב האנשים קל יותר להשיג משקפיים.

 

    כדי להיות בריא אתה חייב להאמין בבריאות. רופא טוב הוא רופא שגורם לשינוי אמונות. הוא יחליף רעיון בדבר חולי ברעיון בדבר בריאות. לא משנה באלו שיטות או תכשירים הוא משתמש. אלה לא יביאו תועלת אלא אם כן יתחולל שינוי באמונה.

 

    לרוע המזל, כשהחל האדם להדביק תוויות, הוא גם ערך ,אפשר לומר, מיפוי מסובך שבו קיטלג מחלות ביעילות גדולה מאי פעם. הוא חקר רקמות מתות כדי לגלות את טבע המחלה שהרגה אותן. רופאים החלו לחשוב על בני האדם כעל נושאי מחלות - מחלות אשר, במובנים מסוימים, הם ]הרופאים[ עצמם יצרו בתהליכי הריפוי החדשים.

 

    איש הרפואה העתיקה, הרופא אליל, טיפל לעתים קרובות ישירות בחולה, והבין את טבע האמונות ואת החשיבות העליונה של הסוגסטיה. רבות מן השיטות הקדומות אומצו בשל ערכן הפסיכולוגי - "שטיפת המוח" שעבר אז החולה גרמה לו הלם, ובעקבות זאת נעלמה המחלה שהוא האמין שלקה בה.

 

    מצער שמקצוע הרפואה כיום ניזוק מן האמונות הרווחות בו. לעתים הוא פועל כמסגרת שבה בריאות לקויה ומחלה לא רק שמתקבלות כמצבים טבעיים ,אלא שהתפיסות שביסודן עוד מקבלות חיזוק. ושוב יש לנו כאן, כמו בפסיכואנליזה, משחק מחבואים שבו משתתפים גם הרופא וגם החולה שניהם מאמינים כמובן שהם זקוקים זה לזה.

 

    בבסיסו של המשחק הזה יש דפוס נפשי של אמונות, שבו מייחס החולה לעתים קרובות לרופא את כוחות הידע והחוכמה, שאמונותיו לימדו אותו כי לו, לחולה, אין. גם אם הוא יודע שאין זה נכון, עדיין הוא רוצה לראות ברופא כל יכול.

 

    ואילו הרופא, הוא משליך תכופות על החולה את רגשות חוסר האונים שבהם הוא עצמו נאבק. בהמשך מערכת היחסים החולה מנסה לרצות את הרופא ,ובמקרה הטוב ביותר הוא רק מחליף קבוצת תסמינים אחת באחרת. לעתים קרובות מדי שותף הרופא לאמונתו האיתנה של החולה לגבי בריאות לקויה ומחלה.

 

    ולא זו בלבד אלא שמקצוע הרפואה עצמו מספק לעתים דפוסי מחלות, והחולה לא פעם מנסה "למדוד" תסמינים שונים כאילו היו בגדים .זה בשום אופן לא מבטל את חשיבותו של המקצוע, אלא שבמערכת הערכים שבתוכו הוא פועל - רוב השפעתו החיובית אובדת.

 

    ההערכה כלפי הרופאים רבה מאוד, ולכן ניתנת תשומת לב מיוחדת לסוגסטיות שרופאים מציעים. החולה, בשל מצבו הנפשי, נכון לקבלן בנסיבות האלה בביקורתיות פחותה מהרגיל.

 

    עצם מתן השמות והתוויות ל"מחלות" הוא פעולה מזיקה, שיש בה במידה רבה הכחשה של קלות התנועה המולדת והאיכות המשתנה ללא הרף של הנפש כשהיא מבטאת את עצמה בבשר. הודיעו לך שיש לך "משהו". פתאום "זה" הסתער עליך, ואולי אף על האיברים האינטימיים ביותר שלך. בדרך כלל נאמר לך שלרגשותיך או אמונותיך או למערכת הערכים שלך אין ולא כלום עם הנסיבות חסרות המזל שאליהן נקלעת.

 

    החולה מרגיש אפוא בדרך כלל חסר אונים, יחסית, וכמי שנתון לחסדי כל וירוס תועה העובר בסביבה. למעשה, אתה בוחר אפילו את סוג מחלתך ,בהתאם לטבע האמונות שלך. אתה מחוסן בפני מחלות כל עוד אתה

  מאמין שאתה חסין.

 

    אלה הן בהחלט הצהרות מעשיות. לגופך יש תודעה גופנית מקיפה, המלאה אנרגיה וחיוניות. אוטומטית הוא מתקן כל חוסר איזון, אבל אמונותיך המודעות משפיעות גם הן על התודעה הגופנית הזאת. שריריך וכמותם כל חלק אחר בגופך הפיסי מאמינים למה שאתה אומר להם עליהם.

 

    כל עוד אתה מאמין שרק רופאים יצליחו לרפא אותך ,עדיף שתפנה אליהם בעת הצורך, כי במסגרת האמונות שלך הם אכן האנשים היחידים שיכולים לעזור לך. אבל המסגרת הזו כשלעצמה היא מגבילה; ושוב, גם אם תירפא מקושי אחד, אתה תחליף אותו בקושי אחר, כל עוד אמונותיך יגרמו לכך שיהיו לך בעיות פיסיות.

 

    זה נכון גם כשמדובר במה שמכונה ריפוי רוחני. לאחר שתטופל באנרגיה נפשית מרוכזת בידי הילר כזה וגופך יחלים, אתה פשוט תמשיך להחליף תסמינים אלה באחרים, אלא אם כן תחליף את אמונותיך הראשוניות. לפעמים תסיק ממפגש עם הילר, או עם רופא מיומן, שהאנרגיה המרפאה הייתה טמונה בך תמיד, וההבנה הזאת כשלעצמה די יהיה בה כדי לאפשר לך לשנות לגמרי את אמונותיך בנוגע לבריאות.

 

    במקרה כזה תכיר בכך שליקויי הבריאות שלך בעבר נגרמו על ידי אמונתך. אם יש לך בעיה פיסית כלשהי, עליך להתרכז בחלקים הבריאים של גופך ובמשימות שאין לך כל בעיה למלא. בתחומים הבריאים, האמונות שלך עובדות בשבילך.

 

    כפי שהזכרתי, הצלילים הפנימיים חשובים במיוחד. לכל אחד מן האטומים והמולקולות המרכיבים את גופך ישנה המציאות העצמית שלו, המובעת במשכי צליל שאינך יכול לשומעם פיסית. כל איבר בגופך הוא בעל משך צליל ייחודי משלו. כאשר יש הפרעה כלשהי, אין התאמה בין הצלילים הפנימיים והם צורמים.

 

    הצלילים הלא הרמוניים האלה נעשו בלתי נפרדים מאותו חלק גוף בעקבות הצליל הפנימי של אמונות-המחשבה שלך. לכן חיוני שלא תחזק צלילים פנימיים אלו על ידי חזרה על אותה סוגסטיה עצמית שלילית. סוגסטיות מילוליות מתורגמות לצליל פנימי. הלה חולף בגופך בדרך הדומה לתנועתם של סוגי אור מסוימים.

 

    בהיותכם יצורים פיסיים, עיקר תפיסתכם חייבת להיות בעלת זיקה פיסית. אפילו גופכם מתקיים במושגים אחרים מאלו שאתם בדרך כלל משערים.

 

    אתם תופסים את גופכם כעצם בעל נפח, המורכב מעצמות ובשר. יש לו גם "מבנים" של צליל, אור, ותכונות אלקטרומגנטיות שאינכם תופסים. כל אלה קשורים לדמות הפיסית שאתם מכירים. כל מגבלה פיסית תופיע קודם ב"מבנים" האלה.

 

    דפוסי הצליל, האור והאלקטרומגנטיות מעניקים כוח וחיוניות לצורה הפיסית המוכרת לכם. הם ניידים יותר מן הגוף הפיסי, ונוטים יותר להתרשם מן הדפוסים המשתנים של המחשבות והרגשות שלכם.

 

    אמרתי לכם שמחשבות מתורגמות לאותו צליל פנימי, אבל מחשבות גם תמיד משתדלות להגשים את עצמן. ככאלה, הן בעצם דימויים בשלבם ההתחלתי ,הצוברים אנרגיה. הם בונים את הצורות העובריות של עצמם, עד שבדרך זו או אחרת הם מתורגמים פיסית.

 

    לכן, דימויים מנטליים הם חזקים באופן מיוחד, בשלבם את הצליל הפנימי והשפעותיו עם תמונה מנטלית ברורה, שתבקש לה צורה פיסית. הדמיון שלכם מוסיף מוטיבציה ודחיפה לדימויים כאלה, וכך תיווכחו שרבות מאמונותיכם נמצאות בתוכם באופן ויזואלי פנימי, ואליהן קשורות תמונות מנטליות.

 

    דימוי אחד כזה עשוי לייצג אמונה אחת או יותר .כשתערכו רשימות של אמונותיכם, תראו שחלק מן התמונות הללו יצוצו בהכרתכם. הביטו בהן כפי שהייתם מביטים בציור שציירתם. אם מה שאתם רואים לא מוצא חן בעיניכם, שנו לגמרי במודע את התמונה שבהכרתכם.

 

    דימויים אלה הם פנימיים, אבל בהיותם חלק בלתי נפרד מאמונותיכם אתם תראו אותם מובעים גם כלפי חוץ, בהתנסות שלכם.

 

    יורשה לי להביא דוגמה פשוטה. כואבת לך בוהן. מדי פעם היא מצטיירת במחשבתך בבירור. אתה מרבה להתבונן בה, וגם מבחין בכל אדם שהליכתו כרוכה בקושי כלשהו. אולי לא היית שם לב לאנשים אלה קודם, אבל פתאום העולם נראה מלא באנשים עם בהונות כואבות.

 

    כרגע אנו מנסים להבהיר נקודה באמצעות אמונה שכבר נעשתה פיסית. אבל אם תמשיך להתרכז בכך, הבוהן או שלא תירפא או שמצבה אף יחמיר .בבסיס כל זה, כמובן, תהיה האמונה שגרמה לקושי; אבל ברגע שגרמת להופעתם של קבוצת תסמינים, עליך להיזהר שלא להתחיל להתייחס לשדה המציאות שלך מנקודת מבט זו. אם תעשה כך, אתה תגייס את הדימוי החיצוני והפנימי גם יחד ואלה יחריפו את המצב.

 

    קיים אור שאינך רואה בעיניך הפיסיות, כשם שקיים צליל שאינך שומע באוזניך. אלה מתאחדים כדי ליצור מנטלית את הדמות הפיסית שאתה מכיר ,כך שעליך לעבוד מן הפנים אל החוץ. אמונותיך הן לוח הצבעים שלך, אם להשתמש שוב במשל הצייר. מחשבותיך מתוות את קווי המתאר הכלליים של המציאות שבה אתה מתנסה פיסית .רגשותיך ימלאו את התבניות באור. דמיונך יחשל את כל אלה יחד.

 

    הצליל של מחשבותיך הפנימיות הוא האמצעי שבו אתה משתמש, פשוטו כמשמעו. זו יותר מאשר אנלוגיה, כי במונחים פשוטים זה מסביר די בבהירות את הדרך שבה אמונותיך יוצרות את המציאות שלך. ברגעים של שקט, המלה "או-מ-מ-מ" הנהגית לאט, בלב או בקול רם, תעזור לך לכוונן ולחזק את מצבך הפיסי הכללי. הצלילים מכילים בתוכם דחף מובנה לכיוון של אנרגיה ובריאות, כפי שאסביר בקרוב.

 

    הגוף מגיב פחות על הצליל הפיסי ויותר על הצלילים הפנימיים, שאליהם הצלילים הפיסיים מיתרגמים. כפי שהזכרתי, הגוף גם מגיב על צלילים שאין להם "מקבילות" פיסיות.

 

    יש תכונות מסוימות במבנה של הכרומוזומים שרק צליל פנימי בעל משך מסוים מפעיל אותן. אם ההפעלה הזאת לא יוצאת אל הפועל, אז ה"סגולות" הרדומות בתוך הכרומוזומים נשארות כאלה.

 

    קיימות שרשרות של השפעות המורכבות למעשה ממשכי צליל פנימיים, השוזרים יחד את המקלעת המסובכת של הגנים והכרומוזומים.משכי צליל אלה שזורים בתבנית אלקטרומגנטית. הצלילים פשוט שוזרים את עצמם מצד לצד, ומסייעים ביצירת התבנית הזאת. פעילות התאים בתוך הגוף גם גורמת למה שאפשר לכנותו פיצוצים זעירים של צליל פנימי. התבנית של הצליל הפנימי והתבנית האלקטרומגנטית מושפעות מסוגי אור מסוימים. יחד יוצרים כל אלה תבנית-על, שעליה ומתוכה הגוף הפיסי נוצר.

 

    דימוי מנטלי שאתה יוצר בהכרתך מורכב מאותן תכונות שהוזכרו זה עתה. דימוי מנטלי, אם כן, הוא גם תבנית של צליל פנימי עם תכונות אלקטרומגנטיות, החדורה ערכי אור מסוימים. במובן מסוים, ואמיתי מאוד, הדימוי המנטלי הוא חומר במצב התחלתי; וכל מבנה המשלב כך את הערכים האלקטרומגנטיים של הצליל ושל האור, ינסה אוטומטית לשחזר את עצמו בקיום הפיסי, או להגשים את עצמו בחומר. יש אפוא קשר מובהק בין

  טבעם של הדימויים האלה ובין הדרך שבה גופך עצמו מורכב.

 

    האלקטרונים, האטומים והמולקולות (יש עלייה יציבה במורכבות הקשורה בשלושת אלה. אלקטרונים הם חלקיקים טעונים שלילית, הנעים סביב גרעין שעליו מספר שווה של מטענים חיוביים; יחד הם מרכיבים אטום; קבוצות אטומים מתחברות ליצירת מולקולות), לכל אלה יש משכי וערכי צליל ואור פנימיים עצמאיים .צלילים ברורים נוצרים כאשר הודעות מנתרות מקצות העצבים שלך (סת, בפרק 19 בספר "סת מדבר", מסביר: "מבנים מולקולריים שולחים את הודעותיהם, ואם אינך מכוונן לקלוט אותן, אתה עשוי לפרש אותן כרעש חסר משמעות". הגוף בפירוש ממשיך להיווצר בחייך הנוכחיים, ולפי תנאיך. אין הוא מנגנון שנברא פעם ונעזב ומאז עליו לדאוג לעצמו. לא ניתנה לך בהיוולדך כמות מסוימת של "כוח חיים" שאותה אתה הולך ומכלה במרוצת חייך, בניגוד למה שכמה אסכולות חשיבה מניחות). קשה מאוד להסביר חלק מן הדברים, אבל קיימים אור "בלתי נראה" וצליל "בלתי שמיע", המשפיעים על גופך והמסייעים ליצור את התבנית שסביבה הגוף מתגלה ללא הרף.

 

    האטומים והמולקולות שבתוכך פשוט מתים, ואחרים באים תחתיהם כל הזמן. בכל רגע אתה נברא פיסית. נקודה. הגוף מגיב על צלילים חיצוניים ועל גירויים המובאים אליו באמצעות החושים הפיסיים.את דפוסי התגובה האלה אפשר לראות בבירור. הם גם כל מה שניתן לראות לעת עתה, מתוך אינטראקציות גדולות בהרבה המתחוללות גם הן.

 

    האטומים והמולקולות המרכיבים את תאיך ואת בשרך אינם מגיבים, למשל, על הצלילים הפיסיים שאתה שומע, או על תבניות האור שעיניך הפיסיות קולטות. בעתות סכנה חייב כל גופך לנוע בזריזות. המערכת ההורמונלית חייבת להגיב במהירות רבה, ולהפר למשל לחלוטין שיווי משקל שהיה קיים רגע קודם. השרירים חייבים להכריז מיד על כוננות, ועל כל הגוף להיות גמיש דיו כדי להגיב כשלם. זה כולל כל איבר על חלקיו הזעירים ביותר.

 

    נניח שאתה חוצה כביש ומכונית שצצה פתאום משום מקום עלולה תיכף לפגוע בך. התאים המרכיבים את מעיך, את ליבך, את שריריך, אינם רואים אותה כמובן כפי ש"אתה" רואה אותה. ועם זאת, המערכת כולה חייבת להיכנס מיד לפעולה, והנתונים ש"אתה" תופס חייבים להיות מתורגמים למה שימריץ כל חלק מגופך.

 

    כל זה נעשה על ידי תירגומם של גירויים חיצוניים לגירויים פנימיים, אבל אותם מעבירי נתונים פיסיים הם כל מה שהמדענים והרופאים הצליחו לעקוב אחריו עד עתה. האינטראקציות הגדולות יותר עדיין לא נתפסות, והסיפור האמיתי של פיענוח צופן הנתונים הללו עדיין לא הובן.

 

     העצבים גם הם מורכבים מן המבנים הפנימיים שהוזכרו, סביב אותם מבנים, או בעצם מתוכם, נוצרים העצבים הפיסיים. כאן הנתונים החיצוניים מתורגמים למושגים פנימיים, מפוענחים וממוינים. כלומר הם מפוענחים כתבניות הפנימיות של הצליל, האור והאלקטרומגנטיות שבהן דנו קודם.

 

    הנתונים נעשים אז מידע שימושי, אפילו מבחינת האטומים והמולקולות המרכיבים את התא. ברמות האחרות האלה, אין מרווח זמן פיסי בין כניסתה של הודעה לבין הגעתה ליעד. ה"הודעה הפנימית" מגיעה ליעדה לפני ההודעה הפיסית.

 

    תגובתה של התבנית הפנימית על גירויים מקדימה תמיד כל תגובה פיסית. התבנית הבלתי נראית של הגוף, המורכבת מן התכונות הפנימיות של האור ,הצליל, והאלקטרומגנטיות שלה עצמה, מגיבה ראשונה, ולמעשה יוזמת את התגובה הפיסית הבאה אחריה.

 

    תמיד מתקיים תירגום כזה של גירויים חיצוניים .מרווח הזמן שמדענים הבחינו בו הוא המרווח הפיסי כמובן, וסיבתו היא ה"זמן" שאורך הדילוג של ההודעה בין קצות העצבים. (כאן סת מתייחס לדרך שעובר הדחף העצבי מנוירון, או תא עצב, לאחר, בעודו נע במערכת העצבים של הגוף .הצומת שבין שני נוירונים קרוי סינפסה.) התירגום הפנימי הוא סימולטני.

 

    עכשיו חזור בדמיונך למעמד שבו כמעט קרתה תאונה .האירוע ההוא עם המכונית, הנהג שלה, ומצבך המסוכן, קיים כמבנה נוסף ליד המבנה שאתה רואה פיסית. הוא - האירוע - קיים גם במושגים שהוזכרו קודם, במציאות המורכבת מאור בלתי נראה, קול בלתי שמיע, ותבניות אלקטרומגנטיות.

 

    אתה מגיב במודע על הנתונים הפיסיים - הרעש, אולי חריקת הבלמים, ההלם הנובע מראיית המכונית במרחק קטן כל כך ממך. אבל כל המציאות הפנימית של אותה סצינה או אירוע "מזוהה" מיידית על ידי מה שאני מכנה החושים הפנימיים שלך. חושים אלו מגיבים על התבניות הפנימיות שעליהן דיברתי .הנתונים הפיסיים מועברים דרך העצבים במרווחי זמן שחייבים להופיע. אלה מייצגים את הקצה המוגבל-בזמן של ספקטרום התפיסות.

 

    היות שהינכם בשר ודם, להיבטים הפנימיים של התפיסה מוכרחות להיות מקבילות פיסיות. אבל מודעות גשמית והתגובה הגופנית עליה לא היו אפשריות אלמלא המארגים הפנימיים האלה.

 

     לפני שאתה רואה בעיניך הפיסיות, אתה עושה זאת דרך הנתיבים הפנימיים. התפיסה הפנימית מפעילה את התפיסה החיצונית. כאשר אתה חווה תנועה או פעילות פיסית, אירועים או תופעות, אתה נעשה ער לקצה זנבה של "סדרה" ארוכה של הבנות פנימיות. אני אומר שכל האירועים החיצוניים, כולל גופכם על מרכיביו הפנימיים, כל העצמים, כל ההתגשמויות הפיסיות, כל אלה הם מבנים חיצוניים של תבניות פנימיות המורכבות מצליל פנימי ומאור בלתי נראה, השזורים בתבניות אלקטרומגנטיות.

 

    לכן מתחת לפני השטח של התפיסה המוגבלת בזמן, כל עצם וכל אירוע מתקיימים במושגים האלה - בתבניות שיש קשרי גומלין ביניהן. ברמה הפיסית נראה כאילו אתם מופרדים מכל דבר שאינו אתם. אין זו אמת, אבל בקיומכם היומיומי זה נראה כך, וזו הנחה שאתם בדרך כלל מקבלים כמובנת מאליה.

 

    ברמה הפנימית שעליה דיברתי, כל המקרים והעצמים קשורים זה לזה. תנועה או שינוי באחד משפיעים על האחרים. אתה תגיב על כך פיסית ותזהה חלק מן התמורות הללו, כמו בדוגמה של אותה כמעט תאונת דרכים. אבל אם אתה מודע לפעילות הזאת ואם לא, היא משנה את הסביבה הפנימית של גופך דרך נתיבים פנימיים אלה.

 

    מחשבותיך ואמונותיך, שגם הן בעלות מציאות פנימית מסוג זה, מתמירות גם את הסביבות הפנימיות של אחרים. אותה כמעט תאונת דרכים הייתה אירוע פיסי, אבל קודם כל אירוע מנטלי. הוא התקיים אפוא קודם במציאות שאינה גשמית ואינה תלויה בזמן. לפי המושגים שלכם הוא הוגשם פיסית, ואתה הבחנת בו והגבת עליו.

 

    האירוע נדחף מן המציאות הפנימית למציאות החיצונית באמצעות אמונה, רגש ודמיון. הואיל ואינך יכול לראות את האיכויות האלה, נראה לך שהן אינן אמיתיות כמו, נגיד, עצמים. פיסית אתה מסוגל לראות למשל רק את תוצאותיו של רגש .אינך יכול להחזיק רגש בידך כפי שאתה מחזיק אבן.

 

    רעיונות מייצגים את כוונת הנפש שלך. הם מולידים רגש ודמיון. אלה מפעילים את התבניות הפנימיות. הם הכוח המניע של הפעילות, האמצעים להחצנת כל האירועים הפנימיים. הם אנרגיה ערוכה ומונחית, ניסוחי תבניות פנימיות וחיצוניות של מציאות. הם חלק מן הכוח היוצר שממנו נובעות כל המציאויות. שוב, זה קשה לביאור, פשוט משום שמעטים שווי הערך המילוליים למה שאני מנסה לומר.

 

    כיצורים פיסיים, הדמיון והרגשות הם צורות האנרגיה המרוכזות ביותר שברשותכם. כל רגש חזק נושא בקרבו יותר אנרגיה מזו שדרושה למשל כדי לשגר טיל לירח.

 

    הרגשות, במקום להעיף טיל פיסי למשל, שולחים מחשבות מן המציאות הפנימית הזאת, דרך המחסום הקיים בין הלא פיסי לפיסי, אל תוך העולם ה"אובייקטיבי" - מבצע לא פשוט, וכזה שחוזר ונשנה ללא הרף.

 

    הגוף הפיסי החי, פעילויותיו ומצבו מונחים על ידי אמונותיה של ההכרה המודעת. לגוף, כפי שמוסבר בפרק זה, יש גם מקבילות "בלתי נראות", המורכבות מתכונות אלקטרומגנטיות ומאיכויות פנימיות של צליל ואור.

 

    מבנים בלתי נראים אלה קדמו להופעת הגוף הפיסי, והם קיימים גם אחרי מותו. הגוף מכוון בחיים על ידי ההכרה המודעת, אבל רעיון הגוף או התבנית המנטלית שלו היו קיימים בטרם היה קשר בין ההכרה המודעת ובין המוח הפיסי.

 

    אין זה מקרה שבגנים ובכרומוזומים מוצפן המידע המדויק שבעתיד יהיה דרוש. הנתונים טבועים בהם מבפנים. הזהות קיימת לפני הצורה .אפשר לומר שהזהות, המתקיימת בממד אחר לחלוטין, טומנת את הזרע בתוך המציאות הפיסית שמתוכה יצמח הקיום שלה בחומר.

 

    לכן העצמי הפנימי יוצר, בראש ובראשונה, את מבנה הגוף ה"בלתי נראה", ש"מאוחר יותר" יופיע בבשר. מובן שבעת ההזרעה המנטלית הזאת, ההכרה המודעת, לפי המושגים שלכם, אינה מחוברת למוח, שכן המוח עדיין לא התהווה בבשר. הרעיון בנוגע לגוף קיים בהכרה המודעת וממומש פיסית באמצעותה.

 

    התודעה, אם כן, אינה תלויה בתפיסה הפיסית, אם כי התכונה הזאת אכן מחייבת מודעות המשוקעת בתוך צורה חומרית. התודעה הפיסית מנופה באמצעות המערכת הגופנית כמו באמצעות נפה, ואתה, בגלל התהליך הזה, בדרך כלל אינך מודע לסוגי תודעה שאינן גשמיות. המסגרת הכללית, התכונות והמאפיינים של הגוף קיימים אפוא לפני היווצרותו. במלים פשוטות, אתה בוחר מראש את סוג הגוף שבו תשכון ושעליו תטביע את חותמך. במרוצת החיים כפי שאתה מכיר אותם, אולי נראה לך שאין לך שליטה מודעת על מצבו של גופך, ושהייתה לך עוד פחות שליטה על כך לפני הולדתך. לימדו אותךשיש קשר מועט בין מחשבתך ובין הפעילויות של גופך.

 

    אדם המאמין שיש לו בעיות לב ישפיע לבסוף, באמצעות חרדותיו, על תיפקודה של המערכת ה"בלתי רצונית" שלו, ואם אמונתו תמשיך להיות לא מבוקרת, בהחלט ייגרם נזק לליבו. ההכרה המודעת מנחה את מה שמכונה המערכות הבלתי רצוניות של הגוף, ולא להיפך. שום רעיון לא חומק בחשאי מן המודעות שלך ומשפיע על המערכת הבלתי רצונית, אלא אם כן הוא משולב באמונות המודעות שלך. ושוב, אתה לא תהיה חולה אם תחשוב שאתה בריא - אבל עשויים להיות רעיונות אחרים שיגרמו לך להאמין שיש לך צורך בבריאות לקויה.

 

    אינך ער לדרך שבה הגוף מבצע את הפעולות הבלתי רצוניות המרובות שלו. ההכרה המודעת אינה יכולה להכיל את כל הנתונים הללו, אבל פעולות אלה הן השתקפות מושלמת של דעותיך ואמונותיך המודעות.

 

    כפי שהזכרתי קודם, בבסיסה - ההכרה המודעת אינה מנותקת מן העצמי הפנימי, או מאותם מקורות פנימיים עמוקים של ידע העומדים לרשותה .לצורך העניין הזה, ההכרה המודעת אינה אירוע אחד; היא מייצגת חלקים שונים של העצמי הפנימי ש"עולים אל פני השטח" בכל רגע נתון.

 

    בתוך המסגרת הבסיסית של הגוף שנבחר לפני הלידה הפיסית יש לאדם חירות מוחלטת ליצור דמות המתפקדת בבריאות מושלמת. אבל הדמות היא במידה רבה בבואה של אמונות, והיא תגשים בבשר בדיוק את אותם הרעיונות שמקובלים על ההכרה המודעת.

 

    זו אחת המשימות העיקריות של הגוף. גוף חולה מבצע זאת אפוא, בדרכו, ממש כשם שעושה זאת גוף בריא. זאת מערכת ההיזון החוזר האינטימית ביותר שלך, והיא משתנה עם המחשבה שלך ועם התנסותך ,ונותנת לך בבשר את המקבילה הפיסית למחשבתך. לכן זה חסר תכלית לכעוס על התסמין, או ללעוג לגוף על מצבו כאשר הוא מגיש לך את ההעתק הגשמי של מחשבותיך, כפי שהוטל עליו לעשות מלכתחילה.

 

    הסביבה וההתנסות שלך בעולם הפיסי אף הן מספקות לך את אותו היזון חוזר. זה חסר תועלת לנזוף בסביבה שלך או בהתנסות שלך בתוכה, באותה מידה שזה חסר תועלת ללעוג לגופך, ומאותן סיבות.

 

    כאשר מציגים רעיונות כאלה, נראה לעתים קרובות שהאידיאל לפי המושגים שלכם הוא שלמות - "גן עדן עלי אדמות" - מצב שבו כולם יהיו בריאים, עשירים וחכמים.

 

    אבל כעת יש לכם קיום פיסי, ובו אתם משתמשים בגופכם כבאמצעי ללימוד ולביטוי. כל אחד מכם הוא מיוחד במינו. רבים מכם, מסיבותיכם שלכם ,מתמידים ללכת בנתיבים שאינם מחייבים פיתוח שווה של כל היכולות, ושלא יפגישו אתכם, במציאות הפיסית, עם משהו הדומה לתמונה מאוזנת של שלמות. במקום זאת אתם בוחרים לחוות ולהביע איכויות מסוימות, על חשבון אחרות.

 

    אילו כל אמונותיכם לא היו מתגשמות, לא הייתם מבינים באופן יסודי, ברמה הפיסית, שהרעיונות שלכם יוצרים את המציאות. אילו אמונותיכם ה"חיוביות" בלבד היו מתגשמות, לעולם לא הייתם מבינים בבירור את כוח המחשבה, כי לא הייתם מתנסים בשלמות בתוצאות הפיסיות של פעולתה.

 

    ההכרה המודעת קיימת לפני חיי החומר וגם אחריהם .בקיום הגשמי היא שזורה במוח, ובמרוצת החיים הפיסיים, התפיסות הארציות שלכם - המוקד המדויק והיציב שלכם בתוך מערכת המרחב והזמן המיוחדת לכם - תלויות בברית המעולה הזאת.

 

    אם כן, לפני ההיוולדות הפיסית אתם מעצבים תפיסה מנטלית של הגוף שיהיה לכם. דימוי זה מוטבע בחומר בדרך זו: אתם מכווננים את עצמכם לממד מסוים מאוד של המציאות. אתם יוצרים מבנה פיסי שיהיה לו קיום בתוך השטח המרוכז הזה, שיהיו לו תוקף ומימוש, שיקום לתחייה בתוך ה"תדרים" האלה.

 

     ובכן, בנקודה הזאת מתרחש מה שנראה כחלוקה בתוך העצמי. בחיים הפיסיים ההכרה המודעת חייבת להיות קשורה למוח, והאיבר הזה כשלעצמו ,במושגים של הזמן, חייב לצמוח ולהתפתח, כך שלא כל התודעה שלכם יכולה להיות מודעת פיסית. החלק שחייב "להמתין" להתפתחות המוח הוא אותו חלק שאתם מכנים בחיים "ההכרה המודעת".

 

    את החלקים האחרים אפשר לכנות העצמי הפנימי. עכשיו ,העצמי הפנימי לא יכול לבוא כולו לידי ביטוי, עם כל הקשר שלו למוח, כי המוח חייב לנפות את התפיסה באמצעות המערכת הפיסית שלו.

 

    המוח, על קשריו הגופניים, חייב להתמודד עם פערי הזמן שהתפיסה החושית תמיד מרמזת עליהם. כדי להיות מודע, המנגנון הפנימי של הגוף היה נאלץ להתמודד עם רצפי זמן, שהיו מעמידים בפני התודעה המכווננת פיסית חישובים "מתמטיים" רבים מכדי שתוכל לנהל אותם. כך היה עליה למשל לעקוב במודע אחר כל השרירים, העצבים, האיברים, התאים, המולקולות והאטומים, תוך כדי הפעלת הגוף במרחב ובזמן.

 

    לכן יש למראית עין חלוקה: ההכרה המודעת הבלתי נראית מחוברת בחלקה למוח הפיסי, בעוד חלק אחר שלה חופשי מן החיבור הזה. חלק [אחרון] זה יוצר את מה שאתם חושבים עליו כעל המערכת הבלתי רצונית של הגוף.

 

    שוב, חשוב שתבינו במלואה את התגובה הראשונית, הלא פיסית, על גירויים, שמציתה את כל התגובות הפיסיות. יש משחק פנימי ותקשורת תמידיים בין תחומי התודעה הקשורים למוח ובין אלה שאינם קשורים אליו. התכליות ה"עמוקות יותר" של התודעה האמורה "מסתובבות חופשי", ולפעמים צצות במודעות המחוברת למוח. מידע מן המקורות האלה, המקורות העמוקים יותר של העצמי, שמגיע לאזורים הקשורים למוח, יפורש בהתאם לאמונות של החלק הכי ממוקד פיסית של העצמי.

 

    במידה מסוימת, נתונים פנימיים כאלה יהיו צבועים על ידי האמונות הנוכחיות של אותו חלק של העצמי שמתמודד ישירות עם העולם הפיסי. גם אמונות אלה נבחנות ללא הרף על ידי העצמי הפנימי.