הריכוז של אנרגיה, אמונות, ונקודת הכוח שבהווה

(מתוך 'הטבע של המציאות האישית' פרק 19)


ריכוז האנרגיה מושפע מן האמונות שלכם. אמונות רבות, לא שליליות כשלעצמן אבל מודגשות יתר על המידה, מובילות למה שללא ספק נראה כתוצאות שליליות.

 החומר הזה חשוב במיוחד לאלה מכם המוצאים את עצמכם במצבים שאינם לרוחכם. לא מעטים מכם מבקשים שלום ושלווה, סוג סטטי של אושר עילאי, שבו כל השאלות נענות לעד וכל הבעיות פתורות. קצתכם חושבים שאיכשהו, בדרך נס, זה יינתן לכם. אם תכירו בכוחה של ההוויה שלכם, אתם תדעו שהכוח הזה מחפש ללא הרף עולמות רחבים יותר של יצירתיות ושל התנסות, שבהם טמונים אתגרים חדשים - שכן כל הבעיות הן בעצם אתגרים.

 יש בכם כאלה שיתרכזו בהיבטים הפיסיים של הקיום, שהם לגיטימיים בהחלט כשלעצמם, וישללו בתוך כך יסודות חשובים אחרים. במושגים רחבים יותר, התמקדות כזאת בתחומים מסוימים יכולה להימשך חיים שלמים, שבהם אתם בוחרים מראש, אם אפשר לומר כך, למקד את תשומת לבכם בתחומים אלה ולא באחרים; אתה עשוי לבחור לעצמך גוף שהתיפקוד שלו לקוי, או יכולת שכלית מתחת לממוצע, לפי המושגים הרגילים.

 המצב הנתון שלך עם היוולדך יהיה אפוא כזה שבו יכולת התימרון שלך מוגבלת, ללא קשר לדרך שבחרת. אם בחרת במצב שכרוך בו פגם אורגני חמור ונולדת נכה, למשל, אז על הרקע הזה אתה תחווה את ההתמקדות המסוימת הזאת במציאות הגשמית. תהיה לכך סיבה, והיא תהיה טמונה באותן יכולות שלא חיבלת בהן ושהשארת אותן עצמאיות כדי להמשיך לשקוד על פיתוחן.

 כל הקיומים מתרחשים בעת ובעונה אחת. בתוך הגבולות של טבעכם, דברים מסוימים הם אפשריים ואחרים לא. אינכם יכולים לגרום ליד או לרגל להתחדש, או להצמיח אחת אחרת במקומה. אתם כן יכולים לרפא את עצמכם ממחלה "חשוכת מרפא", אם תבינו שנקודת הכוח שלכם היא בהווה.

 יהיה מצבכם אשר יהיה, אתם בחרתם בו, מסיבותיכם שלכם. אם כרוכים בכך נתונים פיסיים בלתי הפיכים, אז אתם בחרתם במצב הזה למסגרת פעולה כדי להגביר יכולות אחרות ולנצל אותן בצורה מרוכזת. העיקר הוא לא להתרכז במגבלות, אלא להתמיד בקידומן של אותן יכולות שיש לכם, כי האנרגיות העצומות של האישיות שלכם יונחו בכיוונים האלה.

 לכל אחד מכם יש קיומים רבים בו-זמנית. רבים חושבים עליהם כעל רצף של גילגולי חיים. אם אתה חולה מאוד ומאמין שהסיבות לכך נעוצות בחיים קודמים, שאתה חייב "להשלים איתם ועם הייסורים הכרוכים בהם", אתה לא תבין שנקודת הכוח שלך היא בהווה, ולא תאמין באפשרות של החלמה.

 שוב, גם מחלות המכונות "חשוכות מרפא" ניתנות לריפוי, בתנאי שלא מדובר בהתחדשויות שטבעכם אינו מאפשר.

 לפי מושגיכם, מומי לידה מכל סוג שהוא נבחרים לפני תחילת החיים האלה. הדבר נעשה מסיבות רבות ושונות (בדיוק כמו הבחירה של אנשים במחלה בעיצומם של החיים, ללא קשר למשך הזמן שהיא אורכת). כלומר נבנית מראש מסגרת נפשית מסוימת שבה האדם עומד להתנסות, מרצונו ומבחירתו, במשך חיים שלמים.

 אדם שבקיומים אחדים שם דגש על הישגים אינטלקטואליים, עשוי להחליט מתוך כוונה מלאה שבקיום "הבא" שלו הוא לא יהיה מצויד ביכולות מנטליות, ויפנה לרגשות את כל הבמה ש"קודם" נשללה מהם.

 כל הקיומים מתרחשים בעת ובעונה אחת, ופירוש הדבר הוא שהאדם פשוט מדגיש היבטים מסוימים בחיים האלה - על חשבון אחרים, אתם עשויים לומר - ויוצר מסגרת התייחסות שאולי תיראה מגבילה. אבל, אותה אישיות עשויה לראות זאת כהתנסות מאוד גומלת ומרחיבה, שבה ניתנת לרגשות החירות שבדרך כלל לא הייתה מנת חלקם. אישויות מסוימות מעדיפות להתנסות בחיים שבהם מגיעים להישגים ומתפתחים בנתיב יציב וקבוע. אחרות

 זקוקות לניגודים חריפים. אדם מן הקטגוריה השנייה עשוי להיות עני ואביון בחיים מסוימים, עשיר כקורח באחרים, ענק אינטלקטואלי בחיים נוספים, אתלט מצטיין, ואז נכה גמור. ההבדלים האישיים באים אפוא לידי ביטוי בסוגי החיים שנבחרו.

 פעמים רבות אלה הם הקרובים, ולאו דווקא אותו בן משפחה מוגבל, שמציגים שאלות ואינם מבינים - כך הדבר במקרים של ילדים הלוקים בפיגור חמור, למשל. ועם זאת, בכל הדוגמאות לא זו בלבד שהילדים בוחרים מראש את הוריהם, אלא שההורים גם הם בוחרים את ילדיהם, כמובן.

 במצבים מסוג זה גלומות אפשרויות של מימוש עצמי, מנקודת המבט של ההורים. לכל המעורבים יש תמיד הזדמנויות לצמיחה וליצירתיות יוצאת דופן בנסיבות כאלה, וכולם עשויים לצאת נשכרים. זו הסיבה לכך שהמסגרת הזאת נבחרה. הדבר נכון גם לגבי מה שנתפס כטרגדיות, כמו תאונות, או מחלות קשות התוקפות ברגע כלשהו.

 מחלה קשה, למשל, תייצג בחיי היחיד התמקדות עזה ביותר בנקודה מרכזית אחת, שממנה נחתך, או נותק בכוונה; היבט כלשהו של ההתנסות הרגילה. ההקשר של החיים עצמם חייב אז להיות מועצם בתחומים אחרים. באופן דומה למדי נכון הדבר גם לגבי אלה שנולדו אל תוך עוני משווע או אל תוך מה שנראה כמצבים משפחתיים אומללים ביותר. אתגר החיים טבוע בתוך הבעיה עצמה ונובע ממנה. בדרך כלל, אם כי לא תמיד, הישג אישי מיוחד הוא דווקא תוצאה של קושי נתון.

 ההישג הזה איננו בהכרח המצאה חשובה, יצירת אמנות גדולה, או הנהגה פוליטית. תכופות, פעילות מוצלחת מייצגת אתגר שהציבה לעצמה האישיות, מבחינת ההתנהגות היצירתית וההעשרה הכללית של ההתנסות. האנשים המעורבים, בני המשפחה למשל, קיבלו "קודם" ללא עירעור את המצב שנבחר. לעתים, בייחוד במקרים של מומים מנטליים או פיסיים מלידה, האדם המוגבל קיבל על עצמו את התפקיד לא מתוך מניעים אישיים בלבד; הוא או היא גם בחרו בתפקיד למען המשפחה ככוליות.

 אנשים אינטליגנטים במיוחד עשויים אפוא להיות הורים לילד חריג. אם הם מייחסים ערך רב לאינטלקט על חשבון הרגשות, ילד כזה עשוי לגלם בשבילם את הספונטניות הרגשית שממנה הם כה פוחדים.

 מום מלידה הוא דבר גלוי, והוא יוצר מצבים שאי אפשר להתעלם מהם. גם מחלות רגילות מערבות במידה זו או אחרת את קבוצת המשפחה. עם זאת, האמונות השולטות באדם החולה תמיד יכריעו. שאר בני המשפחה יקבלו ללא עירעור את המצב הקבוצתי.

 הדבר נכון גם לגבי הישגים יוצאי דופן. שם שולטת אמונתו של בעל ההישגים, ועם זאת, הוא עשוי להוציא אל הפועל גם את שאיפותיהם הלא ממומשות של בני משפחתו, או של הקבוצה הקרובה לו. תמיד יהיו סיבות ליחסי גומלין כאלה.

 בניגודים חברתיים גדולים טמון אותו סוג של משמעות פנימית; כאן, קבוצות שלמות של אנשים בחרו למשל בחיי עוני וחולי, בעוד מקומות אחרים בעולם או במדינה נהנים מחידושי הטכנולוגיה ויודעים עושר ושיגשוג. לכל אישיות בפני עצמה יש סיבות פרטיות להצטרפות שלה לקבוצה שבה בחרה. אבל ברמות אחרות, דרך המוקדים הסותרים של העוני והעושר, ההישגים המדעיים או הנחשלות, מתגלים הניגודים בבהירות. הקדמה הטכנולוגית, כשמתמקדים בה, מציגה אוטומטית את יתרונותיה ואת חסרונותיה.

 אומה המתמידה ללכת במסלול הזה היא כמו אדם הפוסע בעיקר בנתיב צר, לא אישי, כזה שמוכתב מבחוץ, והמרים על נס את ה"אובייקטיבי" ואת ה"זכר", לפי מושגי ההבנה המערבית. בארצות הברית, למשל, הושם דגש על ערכים מסוימים, בייחוד בעשורים האחרונים. אותן תכונות פותחו על חשבון אחרות, מן הסיבות האישיות של כל אחד בנפרד ושל כולם כאחד. העולם, בכל אופן, הסכים עם פעולות כאלה, וחלקים אחרים שלו בחרו במסלולים שונים לחלוטין, כדי שהניסיון של החברה האנושית על פני כדור הארץ יציג קליידוסקופ של התמקדויות ושל התוצאות המגוונות הנובעות מהן.

 בקנה מידה קטן יותר ובדרגות שונות, כל שבט, עיר, משפחה או קבוצה יפגינו את אותן נטיות, ומתוך ההתנסות שכולם שותפים בה ילמד כל אחד ויצמח.

 אדם עשוי, לעומת זאת, לבחור לעצמו כשרון גדול, שבאמצעותו יוכלו הוא או היא לתפוס את המציאות ולרכז את כל ההתנסות שלהם. זה יהיה מוקד עצום, ועם זאת מטבעו הוא עשוי למנוע התנסויות אחרות, שלגבי רוב האנשים הן רגילות לגמרי. אמנים מסוימים בעלי יכולת גדולה עשויים למשל לחסום בפני עצמם הבשלה אינטלקטואלית, בנצלם את האיכויות הרגשיות הטבעיות בהיקף ובעוצמה כאלה, שהכשרים ההגיוניים והמנטליים יוסטו ברובם הצידה. ללא הארה רציונלית, היסודות הרגשיים עשויים להיות מגושמים עד כדי כך שהאמן, עם כל הביטוי הספונטני שלו, לא יוכל להתמיד בשום סוג של קשר אינטימי. כי היגיון ורגש הם מרכיבים טבעיים.

 מישהו אחר עשוי לבחור לו למטרה הישגים אינטלקטואליים ולהתמקד בכך במידה כזאת שהוא יחסום בפניו כל קרבה אמיתית, ואף על פי שהוא יוכל לנהל מערכת יחסים קבועה, הוא לא יתנסה בעושר הרגשי שאחרים יפיקו ממפגש קצר בהרבה. כל אחד מכם בוחר אפוא - מראש, לפי מושגיכם - את סוג המסגרת שבה תתמודדו עם אותה סיטואציית חיים. זה נכון אישית וקולקטיבית.

 המאמין בגילגולים ישאל, "ומה באשר לאמונותי בחיים קודמים? וגם אם יימחק מזיכרוני רעיון האשמה, האם אני אנוס להיות כפוף לחוקי הקארמה?". הואיל והכל מתרחש בעת ובעונה אחת, אמונותיך בהווה יכולות להביא לשינוי אמונות עבר שלך, אם בחיים האלה ואם בחיים "קודמים". הקיומים אינם מוגבלים בזמן. אני מבין שקשה לכם לתפוס זאת, כי אתם רואים את הזמן כרצף וכתוצאה מכך מאמינים בסיבה ומסובב. ובכל זאת, אחת היכולות שבהן ניחנתם מטבעכם היא היכולת של אמונותיכם הנוכחיות לחולל תמורה בהתנסות שלכם; אתם יכולים לבנות מחדש את "גילגולי העבר" שלכם, באותו אופן שבו אתם יכולים לארגן מחדש את העבר בתוך חייכם בהווה.

 נקודת הכוח היא בהווה

 ההווה שאתה מתנסה בו מייצג גם את אבן הבוחן הנפשית שלך, את הקריטריון שלפיו נבחנים כל הקיומים האחרים שלך. אתה ער במודע לאירועים מסוימים, וער שלא במודע לרבים אחרים, שבדרך זו או אחרת אתה לומד להביא אל תוך ההתמקדות המודעת שלך.

 הדבר נכון לגבי כל אותם "עצמיים מגילגולים שונים" שלך. הם ערים שלא במודע להתנסות המודעת שלך, כשם שאתה ער שלא במודע להתנסויות המודעות שלהם.

 קשרי הגומלין האלה בכל אופן הם רצופים, ויצירתיים, בכל הקיומים שלך. אתה שואב מתוך הידע שלהם כשם שהם שואבים מתוך הידע שלך, וזה כמובן נכון לגבי אישויות שאתה היית רואה אותן כאישויות עתידיות שלך.

 עומדים לרשותך מצבורי מידע והתנסות אדירים, אבל מידת התועלת שתוכל להפיק מהם תלויה באמונות המודעות הנוכחיות שלך. אם אתה מבין שנקודת הכוח היא בהווה, פתוחה בפניך ממלכה של יכולת ואנרגיה בלתי נדלות.

 עליכם לזכור שהתחלות וסיומים הם מציאויות רק בתוך מערכת החיים התלת ממדית שלכם.

 האנרגיה של הווייתכם קיימת מחוץ למערכת שלכם, ולפי מושגיכם משפיעה עליה, ו"מתחיה" פיסית בנקודות זמן ומרחב מסוימות. האנרגיה הגדולה יותר שלכם טובלת ברצף מרחב-זמן או חלל-זמן, כפי שאתם מבינים אותו, ונשאבת ממנו. בעשותה כך, ההתנסות שלה נעשית פיסית. האנרגיה משאירה אפוא עקבות חיים במערכת הזאת. כאשר אתם חושבים במושגים של גילגולים, נראה כאילו השורשים של גילגול אחד קיימים בזה שקדם לו, אבל ה"מפה" כולה קיימת בו-זמנית, עם עקבות כל משכי החיים של כל אדם.

 היות שכל אחד מן הנצרים של אותם עקבות חיים בא מתוך הישות שלך, הם קשורים פסיכולוגית ומבחינת דפוסי האנרגיה האלקטרומגנטית. חשוב על ההקבלה הזאת: אתה למעשה רב ממדי, כמובן מאליו, אבל אתה מסוגל לקלוט ולתפוס רק חלק מן ההתנסות שלך בפרק זמן מסוים, בגלל התכונות של הטבע הפיסי שלך. המערכת התלת-ממדית מתמחה אוטומטית בהשפעות של לפני ואחרי.

 אתה קיים, נגיד, בשבע מאות שונות בעת ובעונה אחת. אבל דפוסי ההתנסות הטבעיים של הווייתך הגשמית והמוגבלת בזמן מונעים כל ראייה מקיפה של כל אותם משכי חיים, במושגים גשמיים.

 שוב, מה שבעצם קורה הוא שהאנרגיה של הווייתך מתנגשת, נגיד, בשבע נקודות [רגעים] במערכת התלת-ממדית. בכל אחת מן הנקודות הללו נחווה מה שנראה כהתנסות של משך חיים נבדל. אבל ממש מעבר לצמתים האלה ישנה פחות או יותר הבחנה מקיפה ומאוחדת בשלמות ה"צפה" מעליהם. זה מייצג את הישות הרב ממדית, הקיימת לחוד, בפני עצמה, ועם זאת מהווה חלק מן העקבות הנפרדים של משכי חיים שונים (סת דן לראשונה בתיאוריה שלו לגבי "נקודות זמן" בסדרה של ארבע פגישות באפריל ובמאי 1965, בקשר לגילגולים וליקום החלום. בפגישה 152 הוא אמר: "כל העצמי שרובורט הוא חלק ממנו הוא גמיש מאוד. החלקים השונים של העצמי השלם הזה נמתחים החוצה ומתכווצים פנימה בגמישות גדולה בהרבה משל רובכם. [העצמי השלם] מקיף הרבה יותר נקודות זמן בעת ובעונה אחת...". דרך אחת מאותן נקודות, הוסיף סת ופישט את הדברים, יכול הוא, סת, להגיע אל ה"הבנה העל חושית" של ג'יין, חרף מגבלותיה).

 עשוי להיות לך קיום במאה השבע עשרה, למשל. לך הוא אולי ייראה כחיים קודמים, שהושלמו מזמן. אתה עשוי להאמין שהקיום הנוכחי שלך, על כל יכולותיו ואתגריו, הוא תוצאה של אותם חיים קודמים, ואולם שניהם קיימים בו-זמנית. המאה השבע עשרה אינה מתה. אתה עוקב אחר סוג אחד של דפוס היסטורי, מתמיד בעשיית מעשים מסוימים שהם בשבילך המציאות, ומזדהה עם אלה עד כדי כך שהם כל מה שאתה תופס. ובכל זאת, הסתברויות אחרות מתממשות כל הזמן, ויש להן בדיוק אותו תוקף שיש לאלה שבחרת להתנסות בהן.

 לעצמיים שלך מגילגולים שונים יש הסתברויות חיים רבות ממש כשם שיש לך. אמונותיך ומעשיך בהווה שלך משנים את ההתנסויות "שלהם", כשם שכל אחד מהם, בהווים שלהם, משנה את ההתנסות שלך. אם אתה רואה את העצמיים הללו כישות אחת, אז הדבר הופך טבעי לחלוטין. בעצמי השלם כולו חל שינוי בעקבות כל ההבנות שלו.

 כל חלק מהישות הוא יחיד במינו ועצמאי, ובאמצעות אמונותיו הוא קובע אלו השפעות יספוג בנסיבות המיידיות של חייו באותה עת. למעשה, הנס הגדול הוא שכל תודעה, ואין זה משנה מה רמתה, היא היא עצמה ולא אחרת, גם אם בהיותה בתחומי ההשפעות ההדדיות הנצחיות היא עשויה להיות חלק מתודעה אחרת - כשם שעיר היא חלק ממדינה, ואדם הוא חלק ממשפחה.

 במושגי האישיות כפי שאתם מבינים זאת, האדם בוחר את היכולות שיהיו לו או לה ואת אתגרי החיים. לפיכך בהווה יש לכל אדם הזדמנות לא מוגבלת לשאוב מן האנרגיה של הישות, ומן ההבנה והכוחות של כל חלקיה. אין צורך לומר שבכל בן אנוש חבוי הפוטנציאל המגולם באמן או באתלט גדול, או במדינאי או בפילוסוף. בתוך טבעכם יש מגוון עצום של יכולות; הן עשויות להיות מנוצלות רק לעתים נדירות, אבל הן קיימות שם כאידיאלים מעשיים היכולים לבוא לידי ביטוי בתוך המערכת. באותה דרך טמונות בכל אדם, בצורה רדומה, היכולות של ישותו. גם יכולות אלה מהוות אידיאלים מעשיים, אבל בהקשר שונה, שכן תוכלו לבטא אותן במאות אחרות ובקיומים רבים, לא רק באחד.

 לעתים קרובות אתם מתעלים על עצמכם בנסיבות שברמה הפיסית אינן גלויות לעיניכם. ההישגים האלה עדיין מושגים באמצעות נקודת המוקד של ההווה שלכם, משום שאתם מודעים פיסית רק לסוג אחד של אירועים מסתברים, כך שמשמעותם של אירועי חלום רבים חומקת מכם. אבל לעבודה שאתם מבצעים בחלומות יש אותו תוקף שיש לעבודה שאתם מבצעים במשך היום, ובעת החלימה אתם נפגשים עם העצמיים שלכם מגילגולים שונים, מושפעים מהם ומשפיעים עליהם.

 בעצם, אני מעדיף שתחשבו על העצמיים האלה כעל עצמיים הקיימים בעת ובעונה אחת. במצב החלימה מתנהלים חילופי מידע פנימי עם החלקים האחרים הללו של עצמכם. המוח הפיסי שלכם הופך אוטומטית נתונים כאלה למונחים גשמיים, כך שרבות מהתנסויות החלום החשובות הזכורות לכם כבר מתורגמות בזמן שאתם נזכרים בהן. לולא כן לא הייתה להן שום משמעות לגביכם.

 במקרים רבים אתם יוצאים אל מחוץ למציאות התלת-ממדית בעת החלימה, אבל ההתנסויות שלכם חייבות להיות זכורות במושגים פיסיים, ולא - לא תזכרו אותן כלל. אפילו חלומותיכם, מבינים אתם, חייבים לעבור דרך אותה נקודה בהווה - זו שבה מצטלבים הרוח והבשר. חלימה אכן מייצגת ערוץ פתוח שדרכו הסביבה החומרית מתעלה. במצבים מסוימים של חלימה נוצרים שינויים מוזרים במוח, שעליהם עוד לא עמדו עד כה; מתרחשת תאוצה שממש דוחפת את התודעה אל מחוץ לרצף הזמן-מרחב הרגיל שלה, לתוך אותן מציאויות אחרות שמהן היא באה.

 אותם מצבי חלימה משמשים נקודות של אחדות, שבהן אותם עצמיים למיניהם החיים בו-זמנית נפגשים; ובמובנים הפיסיים קשורים לכך ריתמוסים עונתיים מסוימים.

 כשם שהחלליות שלכם לירח חייבות להמתין עד שייווצרו התנאים הכלליים הטובים ביותר לשיגור, כך, במובנים אחרים, ישנם קשרים בין ריתמוסים לאנרגיה. מעשית, המשמעות היא שזמנים מסוימים מתאימים יותר מאחרים לקליטת תקשורות מסוג זה בעת החלימה. התקשורות כוללות הארות אישיות והחלטות פתאומיות מוצלחות. כולן יחד רומזות על שינויים היסטוריים גדולים.

 השינויים הפנימיים הללו מסמנים את התקופות שבהן מבשילים התנאים המיטביים להתחברות הנפש והגוף. להתחברות הזאת יש גילויים אישיים שונים אצל אנשים שונים, אבל תבניתה הכללית קבועה. האנרגיה של העצמי האישי נובעת כל הזמן מן הישות הרחבה יותר. לכן ההתחברות הזאת אינה בודדת. אין הצטלבות אחת בלבד של הנפש והבשר, אלא לפחות מה שהייתם מכנים סדרה רצופה שלהן. כאשר האנרגיה מתנגשת במערכת התלת-ממדית, נגרמות תנודות, עליות ומורדות, ולאלה יש תמיד השלכות על הכאן והעכשיו שלכם.

 הסדרות האלה מתלכדות בנקודות אחדות, ובמחזוריות של אלפיים שנה עוברת התבנית הכללית שינוי של ממש, והדבר ניכר בכל התחומים. מסיבות אחרות ובהקשר מצומצם יותר, חודש אוגוסט הוא בעל משמעות גדולה במיוחד בכל סדרה רצופה של עשרים וחמש שנה. בתוך זה חשובים אישית פרקי הזמן שאורכם שבע שנים. אלה הם פשוט ריתמוסים המתארים את מלוא ההדף הנוצר מן ההתנגשות בין הרוח לבין הגוף והזמן בהצטלבם.

 במושגים פיסיים מעורבים בכך הגיאות והשפל והבחינות הגיאוגרפיות, אך אלה "השפעות" הקשורות בעקומה של האנרגיה שממנה התודעה מורכבת. שינויי המקצב הם זעירים, אך משתקפים באופן מושלם בדרכים אחרות. החלום השביעי בכל לילה הוא החשוב ביותר – (בקול רם, ובחיוך) לא  שמישהו סופר, ותרשום שאמרתי זאת בהומור.

 אבל היכולות הגדולות ביותר של האישיות עשויות לעתים לבוא לידי ביטוי פיסי בגלל ריתמוסים מסוימים שאינם מובנים. האנרגיה של הישות מתפזרת, אם אפשר לומר כך, מכה ברצף המרחב-זמן בזוויות מסוימות, ותמיד מנתרת בחזרה. אבל האנרגיה נמצאת תמיד בקשר עם עצמה, גם בשעה שהיא מתנגשת בקיום הפיסי וחודרת לתוכו.

 במושגים שלכם, האנרגיה מנתרת בחזרה בעת החלימה, אבל היא חייבת תמיד לעבור דרך מה שנראה לכם כחלון של ההווה.

 אותו ניתור של האנרגיה בחזרה אל עצמה הוא המובן של מצב החלימה, שתחילתו בהתנסות שבאופן בסיסי אינה פיסית, המתפרשת בהמשך על ידי המוח כחלום. בכל אופן, בחלומותיכם העמוקים ביותר ישנן תובנות שאינן גשמיות. החלום שאתם זוכרים בבירור הוא כבר תרגום שנעשה על ידי המוח הפיסי. המידע מוחדר אז להווה שלכם, וצובע את חייכם, ביולוגית ומנטלית.

 המידע הזה גם מותמר אוטומטית בהתאם לאמונותיכם, כך שהוא מתקבל על דעתכם לפחות במידה מסוימת. במושגים של אנרגיה, חשוב על העצמיים שלך כעל חלקיקים, ועל ההתנסויות שלך כעל גלים הזורמים דרך החלקיקים והמקנים לכל אחד מהם את תחושותיו. כאשר אתה בגוף, אתה חלקיק. צורת החלקיק מגדירה את ההתנסות שלך כשהגלים חודרים לתוכה ומתפשטים בתוכה, אבל מושגים מוגבלים כאלה אין בכוחם לבטא את המציאות שלך במלואה.

 כשם שבמעגל הפעילות שלכם יש מועדים מתאימים יותר מאחרים לשליחת חלליות לירח, כך גם יש תקופות שבשיאן העצמי והנשמה (או הישות) מתלכדים - והתקשורת היא במיטבה.

 כל זה קורה בעד חלון ההווה שלך. במושגים של אנרגיה, שוב, כוח החיות של הישות שלך מתנגש במציאות תלת-ממדית, חודר לתוך צורות בה ויוצר חלקיק שהוא ההוויה הנוכחית שלך. אבל החלקיק הזה גם סוטה ממסלולו ומוטה באופן ריתמי הרחק מכדור הארץ. אותו דבר קורה גם לחלקים אחרים של העצמי שלך בנקודות אחרות ברצף הזמן-מרחב, אבל במרווחי זמן קבועים אתם נפגשים, אם אפשר לומר כך. כל אחד מן ה"הווים" שלך נטען, מתמלא בכוח גנוז; והישות שלך, שבעצמה היא אנרגיה מודעת, מתעשרת גם היא על ידי ההתנסויות השונות שלך, על ידי הכוח המאוחד והמועצם של "עברה".

 נקודות שיא כאלה מתגבשות אפוא בכל עצמי, והן משמשות אבן שואבת לאנרגיה היתרה, הכוללת, של הישות, שיש לה לפתע אפיק זרימה. אבל גם עודף הכוח הפתאומי עשוי להיראות כחורג מתבניתם הקבועה של הדברים, כמו תופעת הכתמים על השמש, למשל. מבחינה פסיכולוגית מתרחשת תסיסה וגדילה, ולעתים האישויות הקשורות בכך מארגנות את עצמן מחדש.

 מבחינה אישית, בנקודות כאלה חווים בני אדם הארה, מקבלים החלטות פתאומיות ונעשים מודעים לכוחות חדשים המפעמים בהם. מבחינה חברתית, תקופת מפנה כזאת עומדת בפתח. הדבר עשוי להשתקף בפרקי זמן של חוסר שקט לכאורה שבהם, למרות הכל, תגיח, עדיין מעורפלת, יצירתיות חדשה. שינויים פלנטריים גדולים יתחוללו אז, אך אלה ישקפו הארות פנימיות אישיות, שיתממשו פיסית. אינכם בוטחים די הצורך בעצמיים הפנימיים שלכם, ואינכם ערים לתסיסה היצירתית המתרקמת. אילו הייתם בוטחים וערים הייתם חוסכים מעצמכם הרבה צרות.

 אני מדבר פה גם אליכם באופן פרטי וגם לצורך הספר: כל נקודה בהווה היא נקודה של שינוי יצירתי גדול בפוטנציה. אבל בגלל הריתמוסים שעליהם דובר, שינויים כאלה מתרחשים ביתר קלות בתקופות מסוימות.

 היות שנקודת הכוח והפעולה היא במה שאתם תופסים כהווה, כל יום הוא כמו אותו חלון פנורמי מחולק, שבעד שמשותיו השונות נשקפים כל מיני נופים.

 החלון של כל יום יכול להיות פתוח או סגור, אבל הוא ממוסגר על ידי ההתנסות הפסיכולוגית הנוכחית שלכם. גם כשהוא סגור, האור קורן בעדו ומאיר את חיי היום יום שלכם. בצורה מיניאטורית כל יום מכיל, בדרכו, רמזים לכל הקיומים

 הסימולטניים שלכם. העצמי הנוכחי אינו קיים בבידוד.

 בכל פרק זמן של 24 שעות מופיעים אפוא, בדרכם, עקבות ופנים של כל ההתנסויות האחרות שלכם. בעצמי הנוכחי של כל אחד מכם ישנם היבטים של הזהויות האחרות שלו - חלקם אולי ברורים מאוד ואחרים כמעט בלתי ניתנים להבחנה. אתם יכולים, למשל, לזהות כשלכם יכולות מסוימות שהתמקדתם בהן בחיים אחרים, אבל לא לנצל אותן במלואן עתה.

 כמיהות מעורפלות להישגים מסוימים עשויות להיות רמזים לכך שהתכונות הנחוצות טבועות בכם, אבל לא תורגלו בתוך העצמי שאתם מכירים. בדרכו, פרק הזמן של 24 שעות מייצג גם משך חיים שלם וגם משכי או מחזורי חיים רבים המגולמים באחד. במשך היממה אתם חווים "מוות" סמלי כאשר התודעה שלכם, המכווננת פיסית, ממצה את מספר הגירויים שאיתם היא מסוגלת להתמודד ברציפות, ונזקקת למנוחה. כך שמותכם הפיסי הטבעי בא בנקודה שבה התודעה המכווננת לכדור הארץ אינה מסוגלת עוד לעבד מידע נוסף ללא "מנוחה ארוכה יותר", ולארגן אותו לכלל שלמות יצירתית בעלת משמעות במושגים של זמן.

 כל יום אפוא, אם אפשר לומר כך, הוא התגלמות של גילגול, אבל לא רק באופן סמלי - שכן דרך המפגש של הנפש ושל הבשר, כל עצמי משקף יום יום את העצמיים ה"גילגוליים" או הסימולטניים שלו.

 הדבר נכון גם ברמה המעשית, כי כל יום גם מכיל בתוכו את התשובות על הבעיות הנוכחיות. לכן, כאשר אתה מודע לבעיה מסוימת (אתגר), אתה יכול להיות סמוך ובטוח שהפתרון גם הוא שם ואיתך ממש כמוה. הפתרון הוא פשוט הצד השני של הבעיה, שעליו כנראה לא נתת את הדעת. יהיו אפילו רמזים ברורים לכיוון הנכון שבו עליך ללכת - הללו כבר יהיו בתוך ההתנסות שלך, אבל לא מזוהים, משום שאתה כל כך מרוכז בבעיה.

 הדבר נכון לגבי כל התלבטות.

 אף על פי שאתה הינך אינדיווידואום בעל רצון חופשי, אתה גם חלק מתוך אתה אחר. אתה פשוט לא מזדהה עכשיו עם העצמי הרחב שלך. יש לך התכונות המיוחדות של עצמך. ההוויה המקיפה יותר שלך גם היא בעלת מקוריות משל עצמה. ועם זאת יהיה מה שאתה עשוי לכנות דמיון משפחתי, וכך, אתה בכוליותך והעצמי האחר שלך לעתים קרובות בוחרים אותו סוג של אתגרים, גם אם בדרכים שונות.

 בדרכם, חלקים אחרים של ההוויה הרב ממדית שלך מעורבים בהתנסויות די דומות לשלך, אם כי למראית עין הנסיבות עשויות להיות שונות לחלוטין. ההתקדמות שלהם גלומה כאפשרות בתוך החלון של נקודת הרגע - אותה נקודה שהיא פשוט ההצטלבות הנוכחית עם המציאות שאתה מכיר.

 שוב, הרפתקאותיהם של העצמיים הסימולטניים נראות בתודעתך כעקבות, כרעיונות או כחלומות בהקיץ או כדימויים תלושים, ולפעמים אפילו כהבזקי אינטואיציה פתאומית. אפשר לשאוב מהם, למשוך אותם החוצה, לדובב אותם, כדי שיסייעו לך להבין בעיות הווה שוטפות.

 אין פירוש הדבר שבהכרח תוצף בנתונים על גילגולים, שתזהה אינטואיטיבית ומיידית חיים "קודמים", או שתתנסה בפלישת מידע מסוג זה. פירוש הדבר הוא שמידע כזה מופיע אוטומטית בתוך חייך בדרכים אינטימיות, אלא שהוא מובע בתוך מסגרת הבנותיך, גם כשהוא עובר, בלי להתבלט, דרך מחשבותיך המודעות.

 אמנים רבים מציירים, מבלי לדעת זאת, דיוקנאות של העצמיים הסימולטניים שלהם. אמהות רבות מרגישות ברגעים מסוימים צעירות מצאצאיהן, או שהן כמעט מבטאות שם אחר כשהן קוראות להם. דחפים המדרבנים לגלות עניין בתחומים שלא עיניינו אותך קודם עשויים בהחלט להיות מסרים מחלקים אחרים של הווייתך.

 זמן כפי שאתם חושבים עליו פשוט לא קיים. יש אך ורק הווה שבו כל הדברים מתרחשים. בתוך התאים עצמם ישנם פלאי מידע מרוכז שהמדענים אינם מסוגלים להבחין בו, כי הוא קיים מעבר לתחום הקליטה של מכשירים פיסיים. ההבנה התאית, בדרכה, כוללת זיהוי רחב היקף של מה שאתם מכנים הסתברויות, ופועלת בהבזקי תימרונים שבהם מתמודדים עם אותן הסתברויות ומגיבים עליהן - ובכך מביאים להשתנותן.

 ההכרה המודעת המכווננת פיסית אינה יכולה להתייחס בהווה שלך לאותן הסתברויות מדהימות ולשמר בתוך כך את תחושת הזהות שלה, ועם זאת, בתוך מחשבותיך היומיומיות ישנם עקבות מודעים המייצגים ידע כזה.

 לעתים קרובות אינך נותן אמון בדמיון שלך, כי אתה חושב שהוא עוסק בתופעות שאינן יכולות להיקרא מציאות. לכן אתה יוצר באופן מלאכותי מצב שמחייב השארת עקבות רבים. אם אתה בעל דמיון מפותח מדי, אתה עשוי להתקשות להתמודד עם החיים הפיסיים. זה, בכל אופן, מתייחס רק לממד התרבותי שבו אתה פועל כעת. מלכתחילה, ובמושגי הזמן שלכם, הדמיון הוא שהבדיל אותך מיצורים אחרים, ושאיפשר לך ליצור מציאויות בתוך הכרתך שאותן יכולת "מאוחר יותר" להחצין.

 היות שאתה כל כך לא סומך על הדמיון עכשיו, אינך מבין את הרמזים העבים שהוא נותן לך, גם לפתרון בעיות וגם לביטוי יצירתי. זיכרונות תקפים רבים מגילגולים שונים מופיעים כדמיונות, אבל אתה אינך בוטח בהם. אחוז ניכר של בעיותיך יכולות להיפתר די בקלות על ידי שימוש בדמיון שלך.

 תכופות, בהיסח הדעת, אתה משתמש בדמיון כדי להאריך את משכן של נסיבות "שליליות", בחושבך על כל הטעויות שאתה עלול לעשות. אבל אתה יכול להפעיל את הדמיון באופן בונה, ולשנות את העבר, ההווה והעתיד. כדי לעשות זאת בהווה, דמיין לעצמך נסיבות שבהן אתה מאושר. בתחילה עשויים הדמיונות שלך להיראות שטותיים. אם אתה מבוגר, עני ובודד, זה אולי ייראה מגוחך אם תחשוב על עצמך כעל בן עשרים, עשיר ומוקף חברים ומעריצים.

 אם אחרי תרגיל מענג כזה אתה תתבונן סביבך ותשווה את מה שדימיינת לעצמך למה שיש לך, אתה בהחלט עשוי להרגיש גרוע יותר מאשר קודם. עליך להבין שהעולם הדמיוני הזה אכן קיים - אבל לא בעולם העובדות שאתה מכיר. במידה מסוימת, בכל אופן, בהתאם למידת החופש שלך בו, תרגיל מסוג זה אוטומטית ירענן את גופך, מוחך ורוחך, ויתחיל למשוך אליך כל דבר דומה שהינו בגדר האפשרי לגביך בתוך עולם העובדות שאתה מכיר.

 לדוגמה, עניין הגיל. אולי נראה לך שבמסגרת התנסותך הסובייקטיבית, הגיל הנתון שלך מכריע; נראה לך שיהיה גילך אשר יהיה, אתה במידה מסוימת מנותק מן החוויה של היותך בן כל גיל אחר. אבל, בקיומים סימולטניים מסוימים אתה צעיר מאוד, ובאחרים מבוגר מאוד. חלק מן התאים הפיסיים בגופך חדשים לגמרי. הייתי אומר - יש התחדשות פיסית של החיים בתוכך; במושגים שלכם זה נכון לא רק עד מותך אלא גם אחריו, כאשר שערך וציפורניך עדיין יכולים לצמוח. הזדהה, אם כך, עם האנרגיה החדשה תמיד החיה בתוכך בעכשיו הזה של קיומך והבן, כי בכל הרמות אתה מחובר ביולוגית ופסיכולוגית לאותה זהות רחבה יותר שלך.

 לא משנה מה מצבך הנוכחי - התשובות טמונות בתוך השאיפות והיכולות שלך. לעתים אתה בולם או מדכא היבטים מסוימים של התנסותך כדי לנצל אחרים. שימוש באלה הזמינים ישחרר אותך אוטומטית מריסון ומהדחקה בתחומים אחרים.

 יש מקרים של מומים מלידה ובנסיבות כאלה, שהן מעבר לשינוי, ההתנסות בהכרח אינה שגרתית, אבל גם כאן אותם כשרונות ותכונות נגישים יפתחו בפניך אופקים של התנסות ושל הישג.

 כאשר אתה משתמש בדמיונך בדרך שהצעתי, עשה זאת בכוונה כשעשוע, בידיעה שבמה שמכונה ריאליה עשויות להיות סתירות גדולות בין דמיון לעובדה. קבל זאת כמובן מאליו במציאות שלך. ועדיין, לעתים קרובות, השימוש החופשי ה"טיפשי", הלא מציאותי לכאורה, בדמיון הוא שיביא פתרונות מעשיים לגמרי לבעיותיך, כי כאשר התרגיל מבוצע כראוי, אתה אוטומטית משחרר את עצמך מהגבלות שעד כה קיבלת כמובנות מאליהן.

 גם אם פתרון ישיר לא מופיע, בהתחדשות כשלעצמה גלומה ההפניה לכיוון המתאים. אם למשל את אישה שאינה מאושרת בנישואיה, תוכלי לעשות צעד ראשון בכך שתדמייני לעצמך מחזר מושלם. עכשיו: שום אביר על סוס לבן אולי לא יופיע, אבל אם תתמידי לתרגל זאת כראוי, תתחילי אוטומטית להרגיש נאהבת ולפיכך ראויה לאהבה, ומעוררת אהבה, בעוד קודם הרגשת דחויה, חסרת ערך ונחותה. ההרגשה הזאת של היות נאהבת תשנה בעליל את המציאות שלך ותמשוך אלייך אהבה. את תנהגי כאישה נאהבת. בן זוגך עשוי אז לגלות תכונות מלבבות ביותר שלך, ואפשר שישתנה בעצמו.

 מצד שני את עשויה למשוך אלייך גבר אחר, ולסיים את הנישואין שמיצו את עצמם בכל דרך, כי עכשיו תגלי את הדחף ואת הנימוקים ההגיוניים ליצירת שינוי. היות שהדמיון שלך הוא מעבר לזמן, הוא אחת מאבני הבוחן החשובות ביותר לזהותך האישית.

 מובן שעליכם להיות מסוגלים להבדיל בין עולם הדמיון לעולם העובדות, כדי שתוכלו לתמרן ביעילות. אבל המציאות הפיסית נובעת מן הדמיון, ההולך בנתיב האמונות שלכם.

 בתרגיל שניתן זה עתה, אתם משתמשים באמונה בשינוי ממשי בכל תחום שהוא, ואז נותנים חירות לדמיונכם לפעול לאורך קווי ההנחיה האלה. תרגיל כזה עושה מאליו אפילו יותר מזה - הוא פותח את חלון התפיסה ומניח לידע ולניסיון של חלקים אחרים של העצמי לחדור פנימה. כאשר האור והאנרגיה האלה יזרמו דרכו, הם ייצבעו בגוני המציאות הפסיכולוגית שלכם, כמו קרני שמש מבעד לזכוכית צבעונית. המשמעות של זה היא פשוט שמידע מן הממד האחר יופיע לעתים בלבוש רגיל, בדמות תחושה אינטואיטיבית, רעיון פתאומי, או פתרון איזשהו שכבר עלה על דעתכם אך טרם יישמתם אותו בפועל.

 הידע הרב ממדי של התאים שלכם בדרך כלל אינו נגיש במודע, והם אינם יכולים לנסח אותו למענכם במונחים מתחום הפסיכולוגיה. אבל העבודה עם הדמיון מפעילה גירוי. היא מושכת אליכם מידע מרמות אחרות של המציאות הרחבה יותר שלכם, ומורה לו להתרכז בבעיה המסוימת שמעסיקה אתכם. המידע הזה יופיע במושגים שיהיו מובנים לכם בהתאם להתנסות האישית שלכם.

 כשלעצמו, תרגיל כזה משנה באופן יצירתי את ההסתברויות, שכן אינכם רואים עוד את הבעיה כמציאות מוחשית שאינה יכולה להשתנות. זו תנופה פסיכולוגית ורוחנית, המביאה לשינוי המסרים שאתם רגילים לשלוח לגופכם ולמבנה התאי שלו. אתם מתמרנים אז באופן יצירתי בין כמה רבדים של התנסות.

 למשל, בשתי הדוגמאות שניתנו עכשיו: האדם המבוגר המדמיין לעצמו נעורים יביא, בזמן תרגיל כזה, להפעלתם מחדש של הורמונים ותהליכים כימיים מסוימים, ובכך ייעשה אדם צעיר יותר; והאישה המרגישה דחויה תעשה את אותו הדבר כאשר תראה את עצמה בעיני רוחה כאישה נאהבת.

 תירגול כזה גם מעורר לחיים בתוך העצמי את כל ההתנסויות הלא מודעות אך התקפות שלו, ומושך אירועים דומים הנחווים במקביל בחיים אחרים. בקיום אחד האדם המבוגר הוא אכן צעיר. האישה הלא נאהבת היא בהחלט נאהבת. המציאויות הלא מודעות האלה מופעלות באמצעות השימוש בדמיון. כל יום הוא חלון הנפתח אל כל קיום וקיום.