שאלות ותשובות

(מתוך 'סת מדבר' פרק 2)


 אם הכל קיים עכשיו או בו בזמן, כיצד הוא יכול להתרחב ולכלול את היצירה וההתפשטות המתמידות או, במלים אחרות, אם אנחנו יוצרים ללא הרף, כיצד יכול כל היש (אלוהים) להתקיים כשלם עכשיו?


כל היש אינו גמור ועשוי.


כל דבר בתוך המערכת התלת-ממדית שלכם מתרחש בו-זמנית. כל פעולה מולידה אפשרויות נוספות של עצמה או פעולות אחרות מתוך האנרגיה האינסופית של היקום, אשר כשלעצמה לעולם איננה נחה. התשובה היא שהשלם הוא יותר מסכום חלקיו.


כל היש יוצר את עצמו בו-זמנית ואינסופית. רק בתוך מסגרת ההתייחסות שלכם נראית סתירה לכאורה בין פעולה שהיא בו-זמנית ויחד עם זאת אינסופית. זה קשור בעיקר לעיוותים ההכרחיים העולים ממושג הזמן שלכם וממושג ההמשכיות או המשך; שכן מושג המשך שלכם מניח מראש קיום הנמשך בתוך מסגרת זמן, ויש לו התחלה וסוף.


התנסות הקיימת מחוץ למסגרת התייחסות זו אינה תלויה בהמשכיות. אין 'סיום מושלם' או שלמות מוגמרת, שמעבר להם התנסות נוספת בלתי אפשרית או חסרת משמעות. כל היש הוא מקור לפעולה בו-זמנית, אינסופית וחסרת גבולות. הכל קורה בו בזמן, ועם זאת אין לו לא התחלה ולאסוף במונחיכם, כך שבשום נקודה אין הוא מושלם במונחים שלכם.


   גם רעיון ההתפתחות והצמיחה שלכם מרמז על צעידה לאורך קו אחד לקראת שלמות, ומשום כך יקשה עליכם לדמיין את סוג הסדר השורר בכל. אלוהים אוכל היש, מושלם וגמור, חייב יהיה בסופו של דבר לחנוק את היצירה שלו. שכן שלמות מניחה את אותה נקודה שמעבר לה התפתחות היא בלתי אפשרית ויצירתיות הגיעה לסיומה.


בסדר שמתחייב ממצב כזה ישלוט רק גורל קבוע מראש, כשכל חלק חייב להשתבץ בסדר מסוים ללא החופש לשנות את הדפוס שניתן לו. יש סדר, אבל בתוך סדר זה יש חופש - חופש היצירה המאפיין את כל היש, המבטיח את התהוותו האינסופית.


ועכשיו, בתוך אותה התהוות אינסופית יש מצבים שהייתם קוראים להם מושלמים, אבל אילו הייתה היצירתיות שבתוכם מגיעה למצב מנוחה, הייתה כל ההתנסות נועדת להיעצר בחריקה. ועם זאת, המורכבות הגדולה הזאת איננה כבדה או מסורבלת; למעשה היא פשוטה כמו זרע.


לא ניתן למצות את כל היש.  האינסוף נח בתוך הפעולה הבו-זמנית בדרך שאינכם יכולים להבינה היום.


תנו לנו רגע. כל היש חי בתוך הפחות ביותר בעצמו, ער בתוך המולקולה, למשל. הוא מעניק לכל חלקיו - או לכל יציריו - את היכולות שלו אשר פועלות אז כהשראה, כדחף, כקווים מנחים וכעקרונות שעל פיהם שואפים חלקים אלה להוסיף וליצור את עצמם, את עולמותיהם ומערכותיהם.זה ניתן באופן חופשי.


יציריו ישתמשו בכוחות וביכולות אלה בדרכים שונות. במקרה שלכם, המין האנושי מעצב את המציאות שלו על ידי השימוש במתנות אלה. הוא לומד להשתמש בהן ביעילות ובצורה נכונה. הוא משתמש בהן כדי להתקיים . הן מהוות את הבסיס למציאות שלו. בתוך אותה מסגרת עשוי המין אנושי, כיחידים וכשלם, להצטייר כשוגה, כממיט על עצמו חולי, מוות או חורבן, והוא עדיין משתמש ביכולות אלה כדי ליצור עולם.


מתוך התבוננות ביצירתו, המין האנושי לומד כיצד לשכלל את השימוש ביכולות אלה. הוא בודק את התקדמותו הפנימית על ידי בחינת ההתגשמות הפיסית שלעבודתו. עבודתו - המציאות - היא בכל מקרה הישג יצירתי, אף שהיא עשויה, במונחים שלכם, להתגלם כטרגדיה או כאימה שלא תתואר.


   כיצד אתה מסביר את הכאב והסבל בעולם?


ציור דגול המתאר זירת קרב, למשל, עשוי להציג את יכולת האמן בשעה שהוא משליך על הבד את התנאים הלא-אנושיים ועם זאת הכל כך אנושיים של הדרמה המחרידה של מלחמה. האמן משתמש ביכולותיו. גם האדם משתמש ביכולותיו באותה צורה, והן גלויות לעין כאשר הוא יוצר מלחמה אמיתית.


האמן שמצייר תמונה כזאת עשוי לעשות זאת מכמה סיבות: הוא מקווה שתיאור של חוסר אנושיות כזאת יעורר אנשים לתוצאותיה, יגרום להם להירתע ולשנות את דרכם; הוא עצמו נמצא במצב כזה של חוסר איזון ומהומה פנימית שגורמים לו לכוון את יכולותיו בדרך מסוימת זו; הוא מוקסם מבעיית ההרס והיצירתיות ומהאפשרות להשתמש ביצירתיות לתיאור הרס.


במלחמותיכם אתם משתמשים ביצירתיות כדי ליצור הרס, אבל אינכם יכולים להימנע מלהיות יצירתיים.


מחלה או סבל אינם נכפים עליכם בידי אלוהים או בידי כל היש או בידי גורם חיצוני כלשהו. אלה הם תוצאות לוואי של תהליך הלמידה, שנוצרו בידיכם וכשלעצמם הן נייטרליים לגמרי. עם זאת, הקיום שלכם כשלעצמו, מציאותכם וטבע הפלנטה שלכם, כל הקיום שבו אתם חווים את ההתנסויות האלה, גם הם נוצרים בידיכם, באמצעות היכולות שעליהן דיברתי.


מחלה וסבל הם תוצאה של הכוונה לא נכונה של אנרגיה יצירתית. יחד עם זאת, הם חלק מהכוח היצירתי. הם לא נובעים ממקור שונה מאשר בריאות וחיוניות, למשל. סבל אינו טוב לנשמה, אלא אם כן הוא מלמד אותך כיצד להפסיק את הסבל. זאת מטרתו.


בתוך מישור הפעילות המיוחד שלכם, ואני מדבר במושגים מעשיים, אין אף לא אחד שיכול להשתמש בכל האנרגיה שברשותו באופן מלא ושלם או שיכול להגשים באופן מושלם את הזהות הרב-ממדית שהוא חש בפנימיותו. ויחד עם זאת, זהות פנימית זו היא תכנית המתאר, תכנית האב שלמולה אתם שופטים לבסוף את מעשיכם הפיסיים. אתם שואפים לבטא כמיטב יכולתכם את מלוא הפוטנציאל שקיים בכם.


בתוך אותה מסגרת ניתן לקיים תהליכי מחשבה שפויים ובריאים בגופות בריאים, לקיים פלנטה שפויה. לא ניתן לשער את האנרגיה היצירתית המושקעת רק בתחזוקה של הפלנטה שלכם ושל המציאות שלכם. הכמות הרבה של האנרגיה הזמינה לכם מאפשרת לכם מרווח פעולה גדול בשימוש בה.


   הזכרתי קודם שכל אחד במערכת שלכם לומד להשתמש באנרגיה יצירתית זו; ומשום שאתם נמצאים עדיין בתהליך הלמידה, תכופות תכוונו אותה לאפיקים לא נכונים. תסבוכת הפעילויות שנגרמת בשל כך מטילה אתכם אוטומטית חזרה לשאלות פנימיות.


קבוצת מדענים שיערו את קיומה של קבוצת חלקיקים תת-אטומיים הקרויים 'טאכיונים' או 'חלקיקי-על', שתמיד נעים במהירות העולה על מהירות האור.על פי תיאוריית היחסות, אין חלקיק שיכול להיות מואץ למהירות האור, משום שכאשר מהירותו מתקרבת למהירות האור, הופכת המסה שלו גדולה עד אינסוף; אבל ניתן לעקוף בעיה זו אם אומרים שלחלקיקים אלה יש מסה מתאימה דמיונית [imaginary proper mass]- בניגוד למסת מנוחה [rest mass] - אשר לעולם אינה יורדת ממהירות האור.


    האם חלקיקים אלה, המהירים-מאור, זהים או דומים ליחידות האנרגיה האלקטרומגנטית [א"א] שסת דן בהן בנספח לספר "החומר של סת" ?


כבר אמרתי לכם שיש דרגות רבות של חומר או צורה שאינכם תופסים. במונחים שלכם, רבים מהחלקיקים המרכיבים מבנים כאלה אכן נעים מהר יותר ממהירות האור שלכם.


ושוב, האור שלכם מייצג רק חלק מספקטרום שהוא אף רחב יותר מזה שעליו אתם יודעים; וכאשר המדענים שלכם מנסים ללמוד על תכונות האור, הם יכולים לחקור אותו רק כאשר הוא חודר לתוך המערכת התלת-ממדית. הדבר אמור כמובן גם בנוגע לחקירת מבנה החומר או הצורה.


אכן יש יקומים המורכבים מחלקיקים כאלה המהירים-מאור. כמה מאלה חולקים את אותו המרחב עם היקום שלכם. אתם פשוט לא תתפסו אותם כמסה. רק כאשר הם מאטים די הצורך אתם יכולים להתנסות בהם כחומר.


כמה מחלקיקים אלה משנים את מהירותם בצורה ניכרת, ומתגלים לעתים בקצב האיטי יותר שלכם, ובדרך כלל באופן מחזורי. למערבולת הפנימית [vortex] של חלקיקים אלה מהירות הרבה יותר גדולה מאשר לחלקים המקיפים אותה.


יחידות ה-א"א נוצרות באופן ספונטני מהמציאות האלקטרומגנטית של התחושות הנובעות ונפלטות מכל תודעה, כמו שהנשימה למשל יוצאת אוטומטית מהגוף הפיסי.


  מכאן שיחידות ה-א"א הן נביעות מהתודעה. עוצמת המחשבה או הרגש קובעת את המאפיינים שלהן. כאשר עוצמה זו מגיעה לטווח מסוים, היחידות נהדפות לתוך מימוש פיסי. בין אם מימוש כזה מתרחש במונחיכם ובין אם לאו, היחידות יתקיימו כחלקיקים זעירים של חומר, כמו למשל חומר פוטנציאלי או פסאודו-חומר.


את חלקם יהיה ניתן לקבץ בקטגוריה של חלקיקים מהירים-מאור, והם יהיו בעלי חיוניות שניתנת לתפיסה בתוך אותה המסגרת. חלקיקים מהירים-מאור אלה קיימים כמובן בתוך סוג הצורה המיוחד להם. יש מנעדים רבים ומגוונים גדולים של היחידות האלה, וכולם קיימים מעבר ליכולת השגתכם. מכל מקום, יש משום ההטעיה בניסיון לקבץ אותם יחד בדרך זו, שכן בתוך כל זה קיים סדר גדול.


אף שאינכם חווים אותם כמסה, אי אפשר לומר שלגמרי אינכם מודעים לקיומן של כמה מהיחידות האלה. כמה מהן אתם מפרשים כאירועים, אירועי חלום או מה שנקרא הזיות, ולפעמים מנעדים מסוימים שלהן מתפרשים על ידכם כתנועה-דרך-זמן.


כולן מטילות 'תנאים אטמוספריים' מסוימים או השתקפויות מסוימות, הצובעים את האירועים הפיסיים כפי שאתם מכירים אותם. כמה מהתחושות שלכם נהדפות לתוך מציאות במערכות כאלה, ומסגלות את המסה והצורה שלהן לאותה מסגרת.


ביצירת שגרת המציאות שלכם ותחזוקתה, אתם ממקדים את תודעת הערות היומיומית שלכם כך שתהיה יעילה בתוך המנעדים הנדרשים ליצירת מציאותכם הנורמלית ולשמירתה. רעיונות ותחושות שאתם רוצים להפוך לפיסיים כבר נושאים בחובם את המנגנונים שיציבו אותם במנעדים המתאימים, עמוק מספיק בתוך השדה האלקטרומגנטי, החיוני להתפתחות פיסית.


אולם התודעה שלכם מצוידת כך שתוכל ליצור מציאויות גם בשדות אחרים. בסוג מסוים של חלומות ובהתנסויות חוץ-גופיות תודעתכם נעה מהר יותר ממהירות האור, ובתנאים אלה אתם מסוגלים לתפוס אחדות מהצורות האחרות של 'מסה וחומר'.


יחידות ה-א"א הן פשוט צורות ראשוניות של מציאות: זרעים שמקבלים חיים באופן אוטומטי, שמתאימים לסביבות מחיה שונות; אחדות מהיחידות מופיעות בתוך המסגרת הפיסית, ואחרות כלל לא מתאימות לדרישותיה.


ועכשיו, כמה מערכות מציאות 'נתחמות' על ידי מרכזים של חלקיקים מהירים-מאור. אלה נוטים להאט בשיעור קצבי לכיוון הקצוות, ובמונחים שלכם על פני מרחקים גדולים, עד אשר החלקיקים החיצוניים והאיטיים יותר במידה מסוימת כולאים את המסות המרכזיות, אף שהן נעות במהירות הרבה יותר גדולה, אבל בתוך תחום מוגבל.


ההתנהגויות של יחידות אלה, כפי שאתם יכולים להבין עכשיו, יוצרות את ההסוואה המיוחדת בתוך כל מערכת נתונה, כאשר הפעילויות בהיקף מציבות ביעילות זהויות פנימיות וגבולות חיצוניים. באופן כללי ובמונחים פשוטים כל אלה הן וריאציות על חומר כפי שאתם חושבים עליו. אולם אותו הדבר נכון גם לגבי חומר שלילי או אנטי-חומר, שאותו אינכם תופסים בשום מקרה. אבל דירוגי הפעילות בתוך מערכות כאלה אינם פחות מגוונים.


ביסודו של דבר שום מערכת אינה סגורה. אנרגיה זורמת בחופשיות ממערכת אחת לאחרת או יותר נכון, חודרת ומרווה כל אחת מהן. אלה רק מבני ההסוואה שיוצרים את הרושם של מערכות סגורות. חוק האנטרופיה אינו תופס. הוא מתגלה כמציאות רק בתוך המסגרת שלכם, וזאת בשל המיקוד המוגבל שלכם.


בתוך מערכות אחרות יש שונות גדולה במשך וביציבות היחסיים של 'חומר' כזה, כאשר שוב, האינטנסיביות קובעת את כוחן של כל ההתגשמויות שלו. יחידות ה-א"א הבלתי-נראות מעצבות את צורתו של החומר הפיסי שלכם ומייצגות את היחידות המהותיות והבסיסיות שמתוכן מתגלים כל החלקיקים הפיסיים.


לא ניתן יהיה לתפוס יחידת א"א באופן פיסי. אתם חוזים רק בתוצאתה. מאחר שתודעה יכולה לנוע מהר יותר ממהירות האור, הרי שכאשר אין היא כבולה בידי החלקיקים האיטיים יותר של הגוף, היא יכולה להיות ערה לכמה ממציאויות אחרות אלה. אולם ללא אימון היא לא תדע כיצד לפרש את שהיא רואה. המוח הפיסי הוא המנגנון שבאמצעותו מחשבה או רגש מעוצבים אוטומטית לתוך יחידות א"א, במנעד ובעוצמה הנכונים לשימושו של המנגנון הפיסי.


יחידות א"א אלה הן אפוא אבני הבניין הנפשיות של חומר.


    האם חיות הן רסיסים של בני אדם?


במידה מסוימת אתם עצמכם רסיסים של הישויות שלכם. אף על פי כן, אתם מתייחסים אל עצמכם כאל דמות עצמאית לגמרי ולא כאל עצמי משומש ומושלך; כך גם כלבים ובעלי חיים אחרים: אין הם פשוט התממשות שלאנרגיה נפשית תועה של בני אדם.


חיות, כמו אנשים, חוננו בדרגות משתנות של תודעה עצמית. התודעה שבתוכן תקפה ונצחית בדיוק כמו שלכם. אין דבר שימנע מאישיות כלשהי להשקיע חלק מהאנרגיה שלה בצורה של חיה. אין זאת נדידת נשמות [טראנס מיגרציה] אין פירושו של דבר שאדם יכול להתגלגל בחיה. זה כן אומר שאישויות יכולות לשלוח חלק מהאנרגיה שלהן לתוך מינים מגוונים של צורות.


אפשר למשל שיחיד כלשהו סיים את מחזור גלגוליו, אבל עדיין יש בו ערגה לאדמה הטבעית שעמה היה במגע פעמים כה רבות. הוא עשוי אפוא להטיל רסיס של התודעה שלו לתוך צורת חיה. כשזה קורה, הוא יחווה את ההתנסות של האדמה בדרך הטבעית לאותה צורה.


האדם אינו חיה וגם אין הוא פולש לגוף של איזו חיה. הוא פשוט מוסיף משהו מהאנרגיה שלו לאנרגיה השורה באותו בעל חי, ממזג את החיוניות שלו עם זו של אותו בעל חי. אין זה אומר שכל בעלי החיים הם רסיסים מסוג כזה. לחיות יש האישויות והמאפיינים המיוחדים להן, ודרכים משלהן לתפוס את המציאות הזמינה להן; זאת יוכל לאשר לך כל אדם המטפח חיית-מחמד. אחדות מהן בולעות התנסות בשקיקה. התודעה שלהן עשויה להיות מזורזת לאין-ערוך עקב מגע עם אנשים חברותיים, ועשויה להתפתח מעורבות רגשית חזקה עם החיים.


מכניקת התודעה זהה אצל חיות ואנשים. לפיכך לא חלות מגבלות על ההתפתחות של תודעות אינדיבידואליות או על הצמיחה של זהות כלשהי. התודעה, הן בתוך גוף והן מחוצה לו, מוצאת לעצמה את המנעד המתאים לה, את הרמה המתאימה לה. לכן במציאויות אחרות אין הכלב מוגבל להיות כלב.


דרושה רמת תודעה, סוג מסוים של ידע, הבנה מסוימת בנוגע לארגון אנרגיה, לפני שזהות מסוימת תוכל לתפעל מנגנון פיסי מורכב.


כפי שידוע לכם, התודעה נוטה בעת ובעונה אחת גם לשמור על אינדיבידואליות וגם להצטרף לתבניות [גשטלטים]. אפשר שלאחר המוות תיצור תודעת החיה תבנית [גשטלט] כזאת עם תודעות דומות לה, אשר בה ייאספו ויושקעו היכולות שלהן, ושיתוף הפעולה יאפשר, למשל, שינוי של המין.


אולם במקרים כאלה ואחרים האישיות המולדת לא נאבדת, אלא נותרת חרוטה ובלתי ניתנת למחיקה. תודעה מעצם טבעה חייבת להשתנות, וכך גם זהויות, אבל לא על ידי כך שאחת מוחקת את האחרת, אלא על ידי שהאחת נבנית על נדבך האחרת, כאשר כל צעד נוסף נשמר ואיננו נמחק.


ביחסי גומלין אלה כל אחד מהנדבכים או הזהויות מועשר לאין ערוך בידי התפיסה המוספת של האחרים. כפי שהוזכר קודם, המחשבות, בהכילן מציאות אלקטרומגנטית משל עצמן, הן בעלות צורה בין אם אתם מבחינים בה ובין אם לאו. מכאן שעם כל מחשבה אתם משגרים החוצה מתוך עצמכם צורות ודימויים שעשויים להיות מציאויות תקפות למדי עבור אלה השוכנים במערכת המציאות שלתוכה הם חודרים.


בדרך דומה יכולות אישויות מתוך מערכות אחרות לשגר אנרגיה למערכת שלכם. אך משום שמקורם של אירועים אלה אינו במערכת שלכם, אינכם מבינים את משמעותם.


   האם אבולוציה, כפי שהיא מקובלת היום, היא עובדה או עיוות?


סת בעבר כבר דיבר לפני כיתת 'התפישה  העל חושית' שהעבירה ג'יין ואמר על צ'רלס דרווין ותיאוריית האבולוציה את הדברים הבאים: הוא השקיע את שנותיו האחרונות במאמץ להוכיח אותה, אבל אין לה תקפות אמיתית. יש לה תקפות מנקודת מבט מוגבלת בלבד, שכן זוהי התודעה שמפתחת צורה - צורה אינה מפתחת תודעה. אכן כל התודעה קיימת בו בזמן ולכן במונחים אלה היא לא התפתחה. מה שאתה מקבל תלוי באיזה קטע של התמונה אתה נכנס ובאיזה חלק של ההצגה אתה בוחר לצפות. זה אולי עובד הפוך - תודעה מפותחת מעצבת את עצמה לתוך תבניות שונות רבות ושוטפת בהן את המציאות. תודעה לא נבעה מאטומים וממולקולות המפוזרים ביקום או ביקומים רבים באקראי. תודעה לא הגיעה משום שחומר דומם התעורר לפתע לפעילות ולשירה. קודם הייתה קיימת התודעה, והיא פיתחה את הצורה שלתוכה החלה אז לממש את עצמה.


ועכשיו, אילו כל אחד מכם אכן היה מתייחס למה שאני אומר זה זמן מה על הטבע הבו-זמני של זמן וקיום, כי אז הייתם יודעים שתיאוריית האבולוציה היא סיפור יפה כמו תיאוריית הבריאה המקראית. שתי התיאוריות שימושיות, שתיהן מייצגות שיטות שונות לספר סיפורים ושתיהן כביכול נמצאות בהסכמה בתוך המערכות שלהן, ועם זאת, במובנים רחבים אין הן מציאויות... שום צורת חומר, ותהיה בעלת כוח ככל שתהיה, לא תפתח את עצמה לתוך תודעה, ולא משנה אילו שביבי חומר יתווספו אליה. ללא התודעה, החומר לא יהיה שם ביקום, צף ומחכה למרכיב אחר שיעניק לו מציאות, תודעה, קיום או שיר."


   האם כל חלק של חומר כבר ניחן בתודעה?


אכן כך, והתודעה היא שבאה קודם.


  הרשו לי לומר שוב, אף שאני עשוי לחזור על דברי עצמי, שזמן כפי שאתם מכירים אותו במהותו אינו קיים, ושכל היצירות הן בו-זמניות.


כל עידני כדור הארץ, ובמונחיכם הן העבר והן ההווה, קיימים כמו עידני העתיד.ועכשיו, ואתה יכול להדגיש את ה'עכשיו', צורות חיים אחדות מתפתחות במה שאתם חושבים עליו כזמן הווה. הן לא יתגלו לכם פיסית עד אשר תגיעו לזמן העתיד שלכם. למרות זאת הן קיימות עכשיו, לפחות באותה הוודאות שבה קיימים הדינוזאורים למשל. אלא שאתם בוחרים למקד את תשומת לבכם בשדה ספציפי מאוד של קואורדינטות זמן-מרחב, מקבלים אותן כמציאות הווה וסוגרים את עצמכם מפני כל היתר. באופן ספציפי, צורות פיסיות מורכבות אינן התולדה של צורות קודמות פשוטות יותר. במונחים רחבים יותר כולן קיימות בו בזמן.


עם זאת, אכן דרושים ארגוני תודעה מורכבים יותר כדי לעצב את המבנים הפיסיים המורכבים יותר, להיכנס לתוכם ולהחיות אותם. כל מבנה נוצר על ידי תודעה. רסיס ניתן להגדיר במונחים שלכם כתודעה שאינה מפותחת כמו התודעה שלכם. החלקים החיים של הטבע הם תוצאה של היצירתיות שלכם, הם השלכות ורסיסים של האנרגיה שלכם; אותה אנרגיה שמגיעה אליכם מכל היש ויוצאת החוצה מכם, כאשר היא יוצרת את גילויי דמותה כפי שאתם יוצרים את דמותכם.


מכיוון שאינכם תופסים את העתיד ואינכם מבינים שהחיים מתפשטים בכל הכיוונים, יהיה הגיוני שתניחו שצורות הווה חייבות להתבסס על צורות עבר. ואמנם אתם עוצמים את עיניכם לכל ראיה שאינה תומכת בתיאוריה זו.


במלים אחרות, אין התפתחות לאורך קו יחיד. כמובן שגם יסודות או יחידות הרסיסים שאתם מכוונים החוצה מכם כמין [species] מוסיפים למציאות הפיסית שלכם, שכן בלעדי האיזון העדין שנשמר, וללא שיתוף הפעולה הזה, לא היה מתאפשר סוג הסביבה המיוחד שלכם.


אמרתי לכם תכופות שאתם גורמים לעצמכם עוול גדול בכך שאתם מגבילים את מושגיכם אודות העצמי. תחושות הזהות, החופש, העוצמה והאהבה שלכם היו מתגברות לאין שיעור אילו יכולתם להבין, כי מה שאתם אינו מסתיים בגבולות גופכם, אלא ממשיך החוצה דרך הסביבה הפיסית שלכם הנראית כל כך לא-אישית.


מבחינה ביולוגית קל להבין שפיסית אתם חלק מהאדמה וכל אשר בה. אתם מורכבים מאותם היסודות, אתם נושמים את אותו האוויר. אינכם יכולים להחזיק את האוויר שבתוככם ולומר, "זהו עצמי המלא באוויר הזה. לא אשחרר אותו", כי אחרת תגלו מהר מאוד שאתם לא כל כך בלתי-תלויים.


אתם קשורים ביולוגית, קשורים כימית עם האדמה שאתם מכירים, אבל מכיוון שגם האדמה נוצרה באופן טבעי וספונטני מהשלכת האנרגיה הנפשית שלכם, מכיוון שאפילו לכם יש קשרי גומלין נפשיים עם עונות השנה, הרי שחובה להבין את העצמי בהקשר רחב הרבה יותר. הקשר כזה יאפשר לכם לקחת חלק בהתנסויות החיים של צורות רבות אחרות, לעקוב אחר תבניות אנרגיה ורגש שהיום כמעט אינכם יכולים לשער, ולחוש בתודעת-עולם שבה שמור לכם חלק עצמאי משלכם.


   מה כוונתך, שלרגעים ולשעות יש מודעות משל עצמם?


מה שאתם תופסים כזמן אינו אלא חלק מאירועים אחרים שפולשים אל תוך המערכת שלכם, אשר תכופות מתפרשים כתנועה במרחב או כמשהו המפריד בין אירועים - ואם לא במרחב אז בדרך שבלתי אפשרי להגדירה ללא השימוש במושג הזמן.


מה שמפריד בין אירועים הוא לא זמן כי אם התפיסה שלכם. אתם תופסים אירועים כמתרחשים 'בזה אחר זה'. במקום זאת, זמן, כפי שהוא מופיע לפניכם, הוא ארגון נפשי של התנסות. מה שנראה כהתחלה וסוף של אירוע כלשהו, מה שנראה כלידה או מוות אינו אלא מימד אחר של התנסות, כמו למשל גובה, רוחב ומשקל. לעומת זאת, לכם נראה שאתם מתקדמים לקראת תכלית, כאשר התכלית היא חלק מהתנסות מאוד מסוימת או, אם תעדיפו, 'אירוע-אישיות ' [person-event].


אנו מדברים אפוא על מציאות רב-ממדית. העצמי השלם, או הישות או הנשמה, לעולם לא יוכל להתגשם במלואו בצורה תלת-ממדית. יחד עם זאת, חלקים שלו יכולים להיות מושלכים לתוך מימד זה למשך כך וכך שנים, לתפוס כך וכך מרחב וכן הלאה.


הישות רואה את מלוא האירוע, את מלוא 'אירוע-האישיות', כאשר ההתייחסות לגורם הזמן או הגיל, במונחיכם, היא פשוט כאל מאפיין או כאל מימד נוסף. אולם 'אירוע-האישיות' אינו מנותק. ממשותו הגדולה יותר פשוט אינה יכולה להתגלות בתוך שלושה ממדים. הוא מורכב מאטומים וממולקולות שאינכם מבחינים בהם, כי הם נמצאים מעל ומתחת למנעד העוצמות הפיסיות - וכולם בדרכם המיוחדת בעלי תודעה.


במונחים רחבים יותר גם אין ממשות לשניות ורגעים, אבל המציאות הקיימת מאחורי זמן או מאחורי מה שאתם תופסים כזמן, אירועי 'הזמן החיצוני', מורכבת מיחידות שגם להן סוג תודעה משלהן. הן שמעצבות את מה שנראה לכם כזמן, כפי שאטומים ומולקולות מעצבים את מה שנראה לכם כמרחב.


אלו הן יחידות הנעות במהירויות העולות על מהירות האור, מקורות אנרגיה מצוינים, הפולשים לתוך תחום החומר ומשפיעים עליו בלי שאי-פעם יתגשמו בו. במערכות אחרות הן תקבלנה פירוש שונה.


   מדוע אין האדם המערבי מודע ליכולות פנימיות?


האדם המערבי בחר למקד את האנרגיה אל מחוצה לו ובעיקרו של דבר להתעלם מהמציאויות הפנימיות. ההיבטים החברתיים והתרבותיים ואפילו הדתיים מדכאים אוטומטית התנסויות כאלה למן הילדות. בחברה המערבית אין שום תועלת חברתית ביכולת לצאת מחוץ לגוף; נהפוך הוא, הנושא הזה הוא בבחינת טאבו.


זאת, כמובן, הבחירה של אלה שקשורים באותה תרבות. קיימים גם איזונים המאפשרים להגיע למתינות ולהבנה. אישויות מסוימות בוחרות להתגלגל בתוך חברות בעלות אוריינטציה חיצונית, כפיצוי לתקופות חיים שהתמקדו בעולם הפנימי ואשר בהן הצד הפיסי היה מופעל באופן מצומצם. כפי שאתה רואה, האדם למד שיש להבין גם את המציאות הפנימית וגם את המציאות החיצונית, ולהשתמש בשתיהן בדרך בונה.


השלכות במצב השינה מתרחשות כמובן כל הזמן, בין אם האדם זוכר אותן ובין אם לאו. האדם זוכר אותן כאשר יש סיבה מיוחדת לכך, כאשר כרוך בכך ערך שהוא ראוי לשבח או שיש בו הישג ברור, כמו בחברות שבהן ההתייחסות לחלומות ולהשלכות היא כאל דבר מועיל ביותר.


אם אתם מתנסים היום בסגנון חיים שבו בחרתם לשים דגש חזק על תנועה פיסית, עשויים זיכרונות חלום מעורפלים של תעופה לעורר בכם את ההשראה להמציא למשל מטוסים או טילים; אבל אילו הייתם מבינים את העובדה שתודעתכם יכולה לנוע מחוץ לגוף, אז הדחף לשכלל את יכולת התנועה הפיסית כבר לא היה כה אינטנסיבי.


   האם אישויות יכולות להיות חלק מיותר מאשר ישות אחת?


אין גבולות לעצמי, ואין מחסומים להתפתחותו. אישיות מסוימת עשויה להיות 'במקורה' חלק מישות נתונה, ובו בזמן לפתח בכוחות עצמה עניין בכיוונים שונים למדי. היא עשויה ביוזמתה לעלות על דרך נפרדת, או במקום זאת להתחבר או להימשך לישויות אחרות בעלות עניין דומה. הקשר המקורי לא ייפגע, אבל בנוסף לו ייווצרו קשרים חדשים.


   בפרק 19 של 'החומר של סת' הבאת רשימה של החושים הפנימיים. האם יש עוד חושים שלא הבאת באותה רשימה?


אכן יש כאלה, אבל הם עוסקים בהתנסויות שבדרך כלל לא תיפגשו בהן במערכת המיוחדת שלכם, חושים הטמונים בכם בכוח.


כמעט לכל תא יש הכושר לצמוח לתוך כל איבר נתון או ליצור כל חלק של הגוף. יש לו הכושר לפתח אברי חישה, שכמובן לא יתפתחו אם התא ייהפך למרפק או לכבד, אבל הכושר קיים. הדבר אמור לא רק במין שלכם, אלא ברבים מהמינים; ויש יחידות בסיסיות בכל החומר החי המסוגלות לעצב חיים בעולם הצומח או החי, לפתח את מנגנוני התפיסה המולדים בכל אחד מאלה.


  מכאן שתיאורטית יש באפשרותכם לראות את העולם דרך עיניה של צפרדע או שלציפור או של נמלה. ואנחנו מדברים פה על חושים פיסיים. גם לעצמי הפנימי יש חושים פנימיים בכוח, מלבד אלה שהוא רגיל להשתמש בהם כאשר התודעה מכווננת למערכת הסוואה מסוימת. אולם כמה מאלה אינם יכולים לבוא לידי ביטוי במונחים פיסיים, ואפשר לרמוז על טבעם רק באמצעות משלים. אנחנו לא נדון בהם בספר זה. הם שייכים לספר הדן בשיטות תפיסה פנימיות.