הנפש החולמת שלכם ערה

(מתוך 'טבע הנפש: ביטויו האנושי' פרק 2)


היפנטתם את עצמכם כך שנראה לכם שיש הפרדה בין התנסות הערות שלכם להתנסות השינה שלכם. עם זאת הלילה כל אחד מכם יירדם ויתנסה בחוויות שאותן ישכח לאחר מכן, רק משום שנאמר לכם שאינכם יכולים לזכור חוויות אלה. רבים מהממדים האחרים של מציאותכם מופיעים בבירור כשאתם ישנים, כי כשאתם ישנים אתם שוכחים את כל ההגדרות שאימצתם לעצמכם, ביחס לעצמכם ולקיומכם, במהלך ה"חינוך" שלכם. בשינה אתם משתמשים בתמונות ובשפות בצורתם הטהורה ביותר.

חיי הערות שלכם הם התוצאה של ארגון מדויק ביותר, שמתבצע בכישרון רב ומתוך צלילות מדהימה. כל אדם רואה את המציאות מתוך מוקד שונה במקצת, ויחד עם זאת המציאות מתרחשת במסגרת טווחים מסוימים או תדירויות מסוימות. אתם מביאים מציאות זו למיקוד חד כמעט באותו האופן שבו אתם מכוונים את תמונת הטלוויזיה שלכם, אלא שכאן התיאום לא נערך בין צליל לתמונה בלבד, אלא בין תופעות מורכבות בהרבה. ובהתאם לאנלוגיה זו, כל אחד רואה תמונה שונה במקצת של המציאות וצופה בתכנית משלו - אף שכל "המכשירים", זהים.

אולם כשאתם חולמים, אתם במידה מסוימת מתנסים במציאות דרך "מכשיר" שונה לחלוטין. כעת, כשאתם מנסים לכוונן את "מכשיר" החלימה באותו האופן שבו הייתם מכווננים את "מכשיר" הערות, תמצאו את עצמכם עם תמונות סטטיות ומטושטשות. אולם, מכשיר החלימה עצמו יעיל כמו המכשיר שבו אתם משתמשים כשאתם ערים ויש לו טווח רחב בהרבה. הוא יכול לקלוט תכניות רבות. כשאתם צופים בתכנית הטלוויזיה הרגילה שלכם, למשל ביום א' אחר הצהריים, אתם מסתכלים בתכנית כצופים. אתן לכם דוגמה.

רובורט וג'וזף צופים לעתים תכופות בפרקים ישנים מסדרת הטלוויזיה "מסע בין כוכבים" (בנימה הומוריסטית) בשעה שהם אוכלים את ארוחת הערב שלהם. הם יושבים בנוחות על הספה בסלון ביתם כשארוחת הערב על שולחן הקפה, מוקפים בכל החפצים האישיים והביתיים המוכרים בחברה שלכם.

בעודם יושבים כך בנוחות (רוכנת קדימה בחיוך), הם צופים בדרמות שבהן פלנטות מתפוצצות לרסיסים וישויות אינטלגנטיות מעולמות אחרים קוראות תיגר על הקברניט האמיץ של ספינת החלל "אנטרפרייז" ועל ספוק נטול המורא, או לסייע להם. ואולם דבר מכל אלה לא מאיים על חברינו, רובורט וג'וזף, שלוגמים מהקפה בנחת ואוכלים את הקינוח שלהם.

עכשיו: אפשר להשוות את המציאות הרגילה שלכם במצב הערות למעין סדרת טלוויזיה שכזו, שבה אתם נוטלים חלק ישיר בכל הדרמות המוצגות. אתם יוצרים אותן מלכתחילה. אתם יוצרים את הרפתקאותיכם האישיות והמשותפות והופכים אותן להתנסות, על-ידי כך שאתם משתמשים במנגנון הפיסי שלכם - בגופכם - בצורה מיוחדת, כשהוא מכוּונן לאזור רחב, הכולל תחנות רבות ושונות. במונחים שלכם, תחנות אלה מתעוררות לחיים. אתם הדרמה שאתם חווים וכל פעילויותיכם סובבות סביבכם. ואתם גם הצופים.

לעומת זאת, במצב החלימה דומה הדבר כאילו היה לכם מכשיר טלוויזיה שונה אשר בכל זאת מחובר לשלכם; כשאתם משתמשים בו, אתם יכולים לצפות באירועים לא רק מנקודת ההסתכלות שלכם, אלא גם מנקודות מבט אחרות; ואתם יכולים גם, אפשר לומר, לדלג מתחנה לתחנה - לא רק תוך צפייה, אלא ממש תוך התנסות במה שמתרחש בזמנים ובמקומות אחרים.

אם כן, בחלימה אירועים מאורגנים באופן שונה. לא רק שאתם יכולים להתנסות בדרמות שבהן אתם מעורבים באופן אינטימי, כמו בחיי הערות, אלא שטווח הפעילויות שלכם מוכפל, כך שיש לכם אפשרות לצפות באירועים כשאתם "מחוץ" להֶקשֵר הרגיל שלכם. למשל, אתם יכולים, להתבונן בדרמה, ובו בזמן לקחת בה חלק.

כשאתם עוסקים במציאות הרגילה של הערות, אתם פועלים ברמה אחת מבין הרמות הרבות שטבעיות לנפש. לעומת זאת, כשאתם חולמים, מנקודת ראותכם אתם נכנסים לרמות אחרות של מציאות, שטבעיות לנפש באותה המידה; אבל בדרך כלל מתנסים באירועים אלה דרך "תחנת הערות" הנוכחית שלכם. החלומות שאתם אתם זוכרים "נצבעים" או משתנים או אף מצונזרים במידה מסוימת [בהתאם לתחנת הערות שלכם]. אין כל כורח פנימי נפשי או ביולוגי שכך יקרה. אולם הרעיונות והאמונות שלכם בנוגע לטבע המציאות, ולשפיות, הובילו לפיצול שכזה.

הבה נחזור לחברינו, רובורט וג'וזף, הצופים ב"מסע בין כוכבים" כפי שכל אחד מכם צופה בתכניות החביבות עליו.

רובורט וג'וזף יודעים ש"סטאר טרֵק" איננה "ממשית". פלנטות יכולות להתפוצץ על מסך הטלוויזיה, ורובורט לא ישפוך אפילו טיפה אחת של קפה. חדר האורחים הנוח מוגן ביותר מפני האסונות הדמוניים שמתרחשים מטרים אחדים מספת הטלוויזיה. יחד עם זאת מבחינה מסוימת, התכנית משקפת אמונות מסוימות של כלל החברה שלכם, ומבחינה זו היא דומה לחלום-בהקיץ של ההמונים - ממשי ואינו ממשי. כעת, הבה נחליף תכנית ונעבור לסדרת השוטרים-והגנבים החביבה עליכם. אישה נורית ברחוב. דרמה זו "ממשית יותר", סבירה יותר, מידית יותר ונוחה פחות. לכן, כשאתם צופים בתכנית כזו, אתם עשויים לחוש מאוימים במקצת, ועם זאת עדיין לחוש במידה רבה בלתי מעורבים.

אפשר שחלק מחברי אינם צופים בתכניות כאלה כלל, אלא בסאגות דשנות או בדרמות דתיות. אפשר שבדרמה שכזו דרשן עומד כשפניו בוהקות, ובמבט רציני הוא משבח את מעלות הטוּב ומגנה את חילות השטן - בעיני חלק מקוראי, שטן בלתי נראה זה יכול להיחשב כממשי ביותר.

אתם יוצרים התמקדויות מסוימות. אתם עשויים להתייחס בשוויון נפש לסכנות מסוימות המוצגות על המסך כאילו הן הרפתקה טובה, בעוד שאחרות נתפשות בעיניכם כ"ממשיות מדי" בחוויות הערות והחלימה שלכם אתם עורכים הבחנות דומות. אירועים במצב הערות או החלימה מרגשים אתכם או לא, בהתאם למידת החשיבות שאתם מייחסים להם.

אם אינכם אוהבים תכנית טלוויזיה מסוימת, בנגיעת יד קלה אתם יכולים לעבור לתכנית אחרת. אם אינכם אוהבים את ההתנסות הגשמית שלכם, גם אז אתם יכולים לעבור לתחנה אחרת מהנה יותר - אבל רק אם אתם מכירים בעובדה שאתם הנכם מפיקי התכנית.

אנשים רבים למדו לברוח מחלום רע על-ידי התעוררות, או על-ידי שינוי מיקוד התודעה. כאמור, רובורט וג'וזף אינם חשים מאוימים מהסדרה "סטאר טרק". התכנית לא גורמת להם לחוש בטוחים פחות. אבל כאשר אתם נמצאים בעיצומה של התנסות גשמית מפחידה או כשאתם נתונים בייסורי תופת, מובן שהייתם רוצים לדעת איך "להחליף תחנה".

אתם עשויים לעתים להיסחף על-ידי דרמת טלוויזיה, לשכוח לרגע שהיא "לא ממשית", ותוך כדי התרכזות בה, להתעלם לרגע מהמציאות הרחבה יותר שסביבכם.

לדוגמה, לפעמים אתם נחרדים בהנאה מרובה מסרט אימה. אתם עשויים להרגיש כפויים לראות איך הסרט יתפתח, ואינכם מסוגלים ללכת לישון עד שהמצב הנורא מגיע לפתרון. אתם יודעים כל העת שהישועה קרובה: הרי אתם תמיד יכולים להפסיק את הסרט. אם, למשל, אדם הצופה בסרט חצות מלא שפיכות דמים לפתע צורח או צועק או מזנק מכיסאו, הוא ייראה קוֹמי, משום שפעולתו מכוּונת לדרמה מדומה ואינה מתאימה למצב "הממשי". לצרחות ולצעקות לא תהיה שום השפעה על שחקני הסרט והם לא ישנו את הדרמה במאומה. הפעולה ההולמת היא פשוט לסגור את התחנה.

במקרה כזה הצופה המבוהל יודע היטב שהאירועים הנוראיים המופיעים על המסך לא יתפרצו פתאום לתוך חדר ביתו. כך גם כשאתם לכודים באירועים גשמיים מפחידים; זו גבורה חסרת טעם באותה המידה לצעוק או לצרוח או לרקוע ברגליכם, כיוון שלא שם מתרחשת הפעולה (בחיוך). שוב, כל שעליכם לעשות הוא להחליף תחנה. אבל תכופות אתם נעשים כה שקועים במצב החיים שלכם עד שאינכם תופשים עד כמה תגובתכם אינה מתאימה.

במקרה זה אתם הינכם יוצרי התכנית, והפעולה האמיתית לא מתרחשת באירועים החיצוניים, היכן שנראה שהיא מתרחשת, אלא היא בתוך הנפש, היכן שאתם מחברים ומעלים דרמות רבות שכאלה.

אם נשתמש שוב באנלוגיה, המוח בהחלט מסוגל לפעול באינספור "תדרים", שכל אחד מהם מציג בפני האדם תמונת מציאות שונה: כל אחד משפיע על החושים הפיסיים בדרך מסוימת, מארגן את הנתונים הקיימים בדרכו המיוחדת ומתמודד בצורה שונה במקצת עם הגוף ועם תכולת ההכרה.

אתם משתמשים על פי רוב בחיי הערות רק בתדר מסוים אחד. לכן נראה לכם שלא קיימת כל מציאות אחרת מלבד זו שאתם מכירים, ושלא קיימים נתונים רחבים יותר מעבר לאלה המוכרים לכם.

נראה לכם כאילו שאירועים קורים לכם. לעתים תכופות נדמה לכם שהשליטה שיש לכם על דרמת החיים שלכם אינה רבה מהשליטה שיש לכם על דרמות טלוויזיה. עם זאת, לפעמים חלומות או השראות מפתיעים אתכם ומספקים לכם מידע שבדרך כלל אינו זמין במסגרת האירועים המוכרים לכם. קשה מאוד להסביר תופעות כאלה לאור התרחישים והסצנות שהתכנות המנטלי הרגיל מספק לכם. אתם כל-כך מותנים, שאפילו כשאתם ישנים אתם מנסים לפקח על חוויותיכם ולפרש את אירועי החלימה בהתאם לתדר הרגיל שאותו למדתם לקבל כקנה המידה היחיד למציאות. אולם כשאתם חולמים, אתם מתכווננים, פשוטו כמשמעו, לתדרים שונים וגופכם מגיב להם באופן ביולוגי ברמות רבות.

לצורך העניין, באופן טבעי הגוף ערוך לטפל ב"השלכות של התודעה", או במסעות מחוץ לגוף - או איך שאתם מעדיפים לכנות זאת. המערך הביולוגי שלכם כולל מנגנונים שמאפשרים לחלק מהתודעה שלכם לעזוב את גופכם ולשוב אליו. ואגב, מנגנונים אלה נוכחים גם בטבע של בעלי חיים. הגוף ערוך להתנסות בסוגים רבים של התנסויות שאינם מוכרים באופן רשמי כחלק מההתנסות האנושית. כלומר, במידה כזו אחרת אתם לומדים לפקח על התנהגותכם, כך שתתאים לאמות המידה הממוסדות שנקבעו להתנסות שפויה או רציונלית.

אתם יצורים חברתיים, כמו בעלי החיים. על-אף האמונות המוטעות הרבות שאתם מוקירים, המדינות שלכם קיימות כתוצאה משיתוף פעולה, ולא כתוצאה מתחרות - ודבר זה נכון ביחס לכל ההתקבצויות החברתיות. מצב של נידוי חברתי אינו דבר שקל לעמוד בו כלל וכלל. העידוד הטמון בדיאלוג החברתי הוא אחד מאבני הבניין של משפחות ותרבויות, ועל כן אמות המידה הקבועות של המציאות פועלות כמסגרות ארגון - נפשיות ופיסיות. אבל בתוך מסגרות אלה קיימת יותר גמישות מכפי שאתם מוכנים להכיר בה. לדוגמה, אתם עדיין מנסים להכניס לתוך מצב החלימה את הגרסאות התרבותיות שיש לכם ביחס למציאות, אבל המורשת הטבעית של הגוף ושל ההכרה חומקת מדיכוי שכזה - ולמרות עצמכם, בחלומותיכם אתם באים במגע עם תמונה רחבה יותר של המציאות שאותה אין באפשרותכם לדחוק הצִדה.

אין ביסוד של מצב הערות שום דבר שגורם לו להיות מוגבל. הגבולות נקבעים על-ידכם. הגוף, למשל, מרפא את עצמו באופן טבעי. רבים משלמים מס שפתיים בעניין, אולם בפועל מאמינים ומתנסים בתמונה שונה לחלוטין, לפיה יש להגן על הגוף בכל מחיר מנטייתו הטבעית לחלות או לסבול מבריאות לקויה, וחובה להרחיק וירוסים, כאילו שאין לכם כל הגנה כנגדם. לכן הריפוי הטבעי שמתרחש לעתים תכופות במצב החלימה נהרס במצב הערות, שכן במצב הערות כל ריפוי שכזה נראה כ"נס" וכנוגד את "הכללים".

לעתים קרובות אתם רואים בחלומותיכם בדיוק רב את הסיבות לקשיים הפיסיים שלכם, ומתחילים בריפוי שהייתם יכולים להפיק ממנו תועלת במודע. אולם לכשהתעוררתם, אתם שוכחים - או שאינכם בוטחים במה שאתם זוכרים.

מכל מקום, גם אם אתם סבורים שבמצב הערות אתם חכמים ויודעי-דבר ובמצב החלימה אתם נבערים ולא לגמרי שפויים, לפעמים מתרחשת במצב החלימה החלמה ברורה. אילו במצב הערות הייתם לוקים ב"טיפשות" שאתם מייחסים לעצמכם במצב החלימה, ללא כל ספק בריאותכם הייתה טובה בהרבה.

בחלומות מסוג זה אתם מתכווננים לתדרים אחרים שאכן קרובים יותר לשלמות הביולוגית שלכם, אבל אין כל סיבה שלא תוכלו להתחבר לתדרים אלה גם במצב הערות. כאשר נסים-לכאורה שכאלה מתרחשים, זה קורה משום שפרצתם מעבר לאמונות הרגילות והרשמיות שלכם ביחס לגופכם וביחס לבריאות ולחולי שלו, ובכך אפשרתם לטבע לזרום במסלולו. לעתים תכופות במצב החלימה אתם הופכים להיות ערים באמת - אתם תופשים בשתי ידיים את מהותכם הרוחנית ואת מהות חייכם, ומבינים שלכל אחד מאלה מציאות רחבה בהרבה מכפי שהורגלתם להניח.

אולם, במקום זאת, לעתים תכופות יש רק מראות מטושטשים או מפתים של התנסות מסוג רחב יותר. וכדי לסבך את העניינים עוד יותר, אפשר שאוטומטית תנסו לפרש את אירועי החלימה בהתאם לתמונת המציאות הרגילה שלכם, וכביכול להחליף תחנה כשאתם מתעוררים.

נניח, למשל, שהדלקתם את מכשיר הטלוויזיה שלכם כדי לצפות בתכנית, וגיליתם שעקב תקלה כלשהי, כמה תכניות התערבבו ביחד והן מופיעות על המסך בו-זמנית, לכאורה באופן חסר כל משמעות. לא ניתן להבחין בשום נושא. אפשר שחלק מהדמויות מוכרות ואחרות לא. אפשר שאתם רואים אדם במדי אסטרונאוט רוכב על סוס ורודף אחר אינדיאנים וראש שבט אינדיאני מטיס מטוס. אם כל הדברים הללו היו משתרבבים בתכנית שרציתם לראות, אכן הייתם חושבים שאין בהם כל היגיון.

אולם, כל אחת מהדמויות או הסצנות מייצגת בצורה מקוטעת תכנית (או מציאות) אחרת תקפה ביותר. כלומר, לפעמים במצב החלימה אתם מודעים ליותר מדי תחנות, וכשאתם מנסים להתאים אותן לתמונת המציאות המוכרת לכם, הן עשויות להיראות כָּאוֹטיות. יש דרכים למקד את התמונה; יש דרכים להתכוונן לאותם תדירויות טבעיים אחרים, כך שהם יציגו בפניכם ראייה רחבה יותר, הן של העולם כפי שאתם מגדירים אותו והן של ההיבטים היותר רחבים שלו. הנפש אינה נתונה בתוך מסגרת עדינה מדי מכדי שתוכלו לבטא אותה. רק אמונותיכם ביחס לנפש וביחס לגוף הן שמגבילות את ההתנסות שלכם לרמתה הנוכחית.

בחלומות אתם כה "מטומטמים" שאתם מאמינים שיש תקשורת בין החיים והמתים. אתם כל-כך "לא רציונליים", עד שאתם מדמיינים שלפעמים אתם מדברים להורים שכבר מתו. אתם כה "בלתי מציאותיים", עד כי נראה לכם שאתם מבקרים בבתים ישנים שנהרסו כבר מזמן, או שאתם מסיירים בערים אקזוטיות זרות שבפועל מעולם לא ביקרתם בהן.

בחלומות אתם עד כדי כך "לא שפויים" שאינכם חשים שאתם כלואים בתוך ארון של זמן ומרחב, אלא במקום זאת חשים כאילו האינסוף כולו פשוט ממתין לסימן מכם.

אילו הייתם כה פקחים וחכמים בהיותכם ערים, אזי הייתם חדלים לעסוק בכל הדתות והמדעים שלכם, שכן הייתם מבינים את המציאות היותר רחבה של נפשכם. הייתם יודעים "היכן מתרחשים הדברים".

הפיסיקאים קרובים לפתרון, ואילו היו מקדישים יותר תשומת לב לחלומותיהם הם היו יודעים אילו שאלות לשאול.

הנפש היא תבנית [גשטלט] של אנרגיה מודעת שבה זהותכם שוכנת, שלמה, ועם זאת משתנה-תמיד, בעודכם מממשים את הפוטנציאלים השונים שלכם.

קרוביכם המתים עודם קיימים. לעתים תכופות הם מופיעים בפניכם במצב החלימה. אולם בדרך כלל אתם מפרשים את ביקוריהם במונחי "תחנת" המציאות הנוכחית שלכם. אתם רואים אותם כפי שהם היו בעבר, כלואים בתוך היחסים שהיו להם עמכם, ובדרך כלל אינכם תופשים או שאינכם זוכרים היבטים של קיומם שאין להם משמעות במונחי האמונות שלכם.

על כן חלומות כאלה הם לעתים תכופות כמו דרמות מתוכנתות-מראש, במובן זה שאתם מלבישים ביקורים כאלה ב"מלבושים" מוכרים. אותו הדבר מתרחש כשאתם מתנסים בהבזקים נדירים של השראה, או כשאתם קולטים נתונים בלתי מוכרים אחרים. מהר מאוד אתם מנסים לייחס לחומר כזה משמעות במונחים הרגילים. לדוגמה, התנסות חוץ-גופית ברמה אחרת של מציאות הופכת בעיניכם לביקור בגן עדן; או שהקול הבלתי מוכר עד כה של זהותכם הרחבה יותר הופך בעיניכם לקול האלוהים, או לקול של איש חלל או של נביא.

התנסות החלימה שלכם מספקת לכם קו-מנחה שיסייע לכם להבין את טבע נפשכם ואת המציאות העמוקה יותר שבה היא מתקיימת.

שוב: הנפש החולמת שלכם ערה. היא מתמודדת עם התנסות מסוג שונה מזה המוכר לכם פיסית, אם כי גם התנסות שונה זו היא חלק מהנפש. חיי היומיום הם מיקוד שמתבצע על ידי אותו החלק של הנפש שאתם סבורים שהוא "אתם", וקיימים מיקודים רבים אחרים כאלה. הנפש לעולם אינה נהרסת. גם האינדיווידואליות הייחודית לכם לעולם אינה פוחתת. אולם התנסויות הנפש קולעות בתפישות הזמן שלכם. אתם משוכנעים ביותר שאתם נולדים ומתים. במיקוד שמיוחד לתודעתכם שום טיעון אינו יכול לשכנע אתכם אחרת, כיוון שבכל מקום מוצגות בפניכם עדויות פיסיות של ה"עובדות".

ייתכן שאתם מאמינים במידה כזו או אחרת בחיים שאחרי המוות, או אולי אתם משוכנעים בתאוריה הכללית של גלגול נשמות, ואולי לא. אבל ברור שרובכם שותפים לאמונה המבוססת, לכאורה, שעכשיו אתם בהחלט חיים ולא מתים. מתים לא קוראים ספרים.

(משועשע:) מצד שני, מתים גם לא כותבים ספרים, נכון?

גם אם זה מוזר אני אומר לכם כעת ש"חייכם" הם פשוט חלק אחד של קיומכם, שלו אתם מודעים ברגע זה. במונחים רחבים יותר אתם, בעת ובעונה אחת, חיים ומתים - בדיוק כמוני. אולם המיקוד שלי הוא בתחום שאותו אינכם תופשים. הקיומים השונים הם כמו צלילים שמושמעים בתדירויות שונות. לפי אנלוגיה זו אתם מכוּוננים לשיר האדמה, אלא שאתם מנגנים את המנגינה שלכם בלבד, ובדרך כלל אינכם מודעים לתזמור הרחב יותר שבו אתם נוטלים חלק.

לפעמים בחלומות אתם אכן קולטים תמונה רחבה יותר, אך שוב, דברים מסוימים נראים לכם כעובדות, וכנגד עובדות-לכאורה אלה אפילו חוויות ברורות עשויות להיראות מגוחכות או כָּאוֹטיות.

במסגרת התנסות רחבה יותר זו אתם יכולים לפגוש קרובים שמתו מזמן או ילדים שטרם נולדו. אתם גם יכולים לפגוש חלקים אחרים של עצמיותכם, שמתקיימים במקביל לחלק שאתם מזהים בתור "אתם".

במסגרת זו החיים-כביכול והמתים-כביכול יכולים להתערבב זה בזה בחופשיות. בנסיבות כאלה אתם נעשים מודעים לפרספקטיבות אחרות של קיום. אתם חוקרים פינות שונות של ההוויה ומגלים עומקים רב-ממדיים של הנפש.

אמנים משתמשים בפרספקטיבה כדי לנסות ללכוד על משטח מישורי את התחושות והחוויות של עומק, שכשלעצמן זרות לבּד או לנייר או ללוח הציור השטוח שעליו הם מציירים. אמן עשוי ליצור תמונה משכנעת של דרך, שנראית רחבה בקידמת התמונה והולכת ונעשית צרה, עד שהיא נעלמת בנקודה נסתרת רחוקה כלשהי. אף אדם פיסי לא יפסע בדרך הזו. נמלה שתזחל על פני בד הציור תיחפז לעבור על עוד משטח שטוח וכלל לא תהיה מודעת לשדרה המזמינה ולשדות או להרים המצוירים.

במצב החלימה לפעמים אתם נעשים מודעים לפתע לפרספקטיבה רחבה יותר. פרספקטיבה זו אינה "פועלת" ברמת התודעה הרגילה שלכם, בדיוק כשם שפרספקטיבת האמן אינה "פועלת" מבחינת הנמלה - גם אם אפשר ללמוד רבות מהתודעה של נמלה (בכוונה). אמור שחייכתי.

תודעת הערות שלכם מתמודדת ספציפית עם סוגים מסוימים של הבחנות; מסייעות ליצירת עצם המבנה של הקיום הפיסי. הבחנות אלה מאירות את חייכם וגם מספקות לחייכם כעין מסגרת. במילים פשוטות, אתם רוצים להתנסות בסוג מסוים של מציאות, ולכן אתם מציבים מסביב לאירועים גבולות, אשר מאפשרים לכם להתרכז באירועים. כשאמן מצייר תמונה, הוא משתמש בהבחנה. הוא בוחר אזור אחד שבו הוא מתרכז, וכך כל הדברים שנמצאים בציור תואמים זה את זה. בחיים הפיסיים שלכם אתם עושים את אותו הדבר.

האמן יודע שאפשר לצייר תמונות רבות ושומר בראשו ציורים שכבר צוירו, כמו גם את אלה שנמצאים בשלבי תכנון. באופן דומה, הנפש שומרת פרקי חיים שונים - כאלה שנחיו כבר וכאלה שעדיין לא נחיו - ומתמודדת עם פרספקטיבה רחבה יותר שמתוכה עולה הפרספקטיבה הרגילה שלכם.

תכופות אני מדבר עליכם ועל הנפש כאילו שמדובר בשני דברים נפרדים, וכמובן אין זה המצב. אתם פשוט החלק של הנפש שאותו אתם מכירים בהווה. רבים אומרים: "אני רוצה להכיר את עצמי", או "אני רוצה למצוא את עצמי", כאשר לאמיתו של דבר רק מעטים באמת מוכנים להקדיש את הזמן או המאמץ הנחוצים לכך. אולם יש מקום שבו רצוי להתחיל: נסו להכיר טוב יותר את העצמי שהנכם עכשיו, ברגע זה. חדלו לומר לעצמכם שאינכם מכירים את עצמכם.

אם אתם מתעקשים ליישם את חוקי החיים הפיסיים גם ביחס להתנסות היותר רחבה שלכם, אין תועלת רבה בניסיון לגלות רמות אחרות של מציאות. שכן אז תמיד תהיו במצב של אי וודאות, והעובדות פשוט לא יתאימו. כמו כן, אינכם יכולים להתעקש שכאשר תגלו את חוקי הקיום הרחב יותר שלכם, חוקים אלה יבואו במקום התנאים הפיסיים של החיים המוכרים - כי גם אז העובדות לא יהיו ניתנות ליישום, שכן תצפו לחיות לנצח באותו גוף גשמי או להיות מסוגלים לרחף עמו באוויר כרצונכם. אמנם אתם יכולים לרחף, אך לא בגופכם הפיסי ולא במובן המעשי. קיבלתם גוף, וגוף זה ימות. יש לו מגבלות, אך מגבלות אלה גם משמשות כדי להאיר סוגי התנסות מסוימים .

במובנים רבים משך תשומת-הלב שלכם קצר. האמת היא שאתם מתקיימים, בו-זמנית, בתוך חיים אלה ומחוצה להם. אתם נמצאים בו-זמנית "בין החיים" ו"בתוך החיים". הממדים העמוקים יותר של המציאות בנויים כך שמחשבותיכם ופעולותיכם לא משפיעות רק על החיים שאתם מכירים, אלא מגיעות גם לתוך כל אותם קיומים בו-זמניים. מה שאתם חושבים ברגע זה נתפש באופן בלתי-מודע בידי עצמי היפותטי כלשהו מן המאה ה 14- . הנפש איננה מקובעת. אף מערכת איננה סגורה לעולם, ומערכות נפשיות פחות מכול. חייכם היום הם למעשה התנסות חלימה, עבור החלקים האחרים של המציאות הרחבה יותר שלכם אשר ממוקדים במקומות אחרים.

ההתנסויות של חלקים אחרים אלה הן גם חלק ממורשת החלימה שלכם. אתם עשויים לשאול עד כמה הקיומים האחרים הללו ממשיים, אבל אם כך עליכם לברר לפי המונחים של מי מדובר. יש גירסה פיסית של הקיום. במסגרת הפיסית אתם נולדים ומתים, וזאת בתוך רצף מוגדר. המוות הוא מציאות פיסית. אולם הוא ממשי רק במונחים פיסיים. אם אתם מקבלים מונחים אלה כקנה המידה היחיד למציאות, אז כמובן נראה לכם שהמוות הוא קץ לתודעתכם.

אולם, אם תלמדו להיטיב להכיר את עצמכם בחיי היומיום ולהיות מודעים באופן מלא יותר לחיים הארציים שלכם, אזי אכן תקבלו מידע אחר, הרומז על מציאות עמוקה, תומכת יותר, שהקיום הפיסי מונח בו. תגלו שאתם מתנסים בחוויות שאינן תואמות את העובדות המוכרות. חוויות אלה יכולות להצטרף לכדי מערך חלופי של עובדות המצביע על סוג שונה של מציאות, ולספק עדות למציאות פנימית שקודמת להנחות הפיסיות. אולם נחוץ סוג מסוים של שיקול דעת והבנה. ביסודו של דבר המציאות הפנימית היא המקור היצירתי של המציאות הגשמית. ויחד עם זאת, עד מידה מסוימת, החוקים הפיסיים אינם ניתנים להפרה - ברמה שלהם.

אתם יכולים ללמוד להעשיר את התנסותכם באופן עצום. תאורטית אתם אפילו יכולים להיעשות מודעים לקיומים אחרים במידה מסוימת. במצב החלימה אתם יכולים לנוע לתוך רמות מציאות שנפרדות מהרמות שלכם. אתם יכולים ללמוד להשתמש בזמן ולהתנסות בו בצורות חדשות. אתם יכולים לרכוש ידע מחלקים אחרים של הווייתכם, ולהתחבר אל משאבי הנפש. אתם יכולים לשפר את העולם שבו אתם חיים ואת איכות החיים. אבל כל עוד תהיו פיסיים, עדיין תחוו לידה ומוות, זריחה ושקיעה ואת ה"ייחודיות והפרטיות האינטימית של הרגעים", שכן זוהי ההתנסות שבחרתם.

וגם בתוך מסגרת זו ממתינים פלאים והפתעות - אם אתם לומדים להרחיב את מודעותכם ולחקור בדרכים הרפתקניות יותר לא רק את מצב החלימה, אלא גם את מציאות הערות שלכם. הנפש החולמת שלכם ערה. רבים מכם אִפשרו לתודעת הערות הרגילה שלהם להיות מעורפלת, בלתי פעילה - אם לדבר באופן יחסי - כך שאתם מודעים לחייכם רק באופן חלקי. אתם הביטוי החי של נפשכם, הביטוי האנושי שלה ועם זאת, לעתים תכופות אתם מאפשרים לעצמכם להיות עיוורים להיבטים מזהירים של קיומכם.