היקום והנפש

(מתוך 'טבע הנפש: ביטויו האנושי' פרק 11)


קיימים קשיים מילוליים בנוגע להגדרת החיים. נראה כאילו שיש חומר חי וחומר דומם, והדבר מוביל לשאלות כמו: "איך חומר דומם הופך לחומר חי?"


במונחים שלכם אין דבר כמו חומר דומם. יש פשוט נקודה שאותה אתם מזהים כבעלת מאפיינים שאותם אתם מייחסים לחיים או למצבי חיים - נקודה שממלאת אחר דרישות שקבעתם באופן שרירותי.

 

  דבר זה קשה מאוד לדיון כי לא קיימת נקודה מיוחדת שבה החיים מוחדרים לתוך החומר הדומם. אין נקודה שבה התודעה מופיעה. התודעה נמצאת בתוך החלקיק הזעיר ביותר לא משנה מהם תנאי חייו או האם נראה שהוא חסר את התנאים שאותם אתם מכנים חיים.

 

  תן לנו רגע... אם עלינו לדבר - לצערי - במונחים של המשכיות, אזי במונחים אלה, אפשר לומר שהחיים ביקום הפיסי, על פני הפלנטה שלכם, "החלו" ספונטנית ובו-זמנית עם מספר נתון של מינים. אני מתקדם לאט כדי לעשות את החומר בהיר ככל האפשר.

 

  במקביל ליצורים שאמורים להיות אבותיו האבולוציוניים של האדם חיו אנשים מפותחים במלואם - כלומר, בעלי אינטלקט, רגש ורצון מפותחים במלואם. באו ונעלמו מינים שאין לכם כל מושג על קיומם. היו התפתחויות מקבילות. כלומר, היו, למשל, "קופי אדם" שיצרו "ציוויליזציות" משלהם, והם השתמשו בכלים. הם לא היו עתידים להיות בני אדם והם גם לא התפתחו לכדי בני אדם.

 

  זו טעות לומר שיצורים אלה לא התפתחו או שהתקדמותם הייתה מועטה, כי לא כאלה היו פני הדברים. המציאות שלהם חקרה את ההשלכות שיש לקיום כיצורים-חיים בצורה שונה לחלוטין. מבחינות רבות התקדמותם התרחשה במקביל להתפתחות האדם, במובן זה שהם חיו על פני האדמה במקביל לאדם וחלקו את אותה סביבה.

 

  כיניתי אותם בפעמים שונות "אנשי סגולה של חיות" –[animal medicine men] , כי האדם ללא ספק למד מהם. המשמעויות של רבות מאמירותיי אינן זוכות להכרה או אפשר שדברי נשמעים סתמיים, מכל מקום קיימים מצבי חיים אחרים שאותם אינכם תופשים, לפעמים משום שרצפי הזמן שלכם שונים מדי. לפני שהופיע התא הקטן ביותר - במונחיכם - התקיימה התודעה שיצרה תא זה.

 

  המילים כמעט ובוגדות בי, כי ההבדלים הסמנטיים גדולים מדי. אם אני אומר לכם: "החיים מקורם בחלום", אמירה כזו נשמעת חסרת משמעות. אולם כפי שהמציאות הפיסית האישית שלכם תלויה בעיקרה במצב החלימה ואינה אפשרית בלעדיו, כך התא הראשון התגלם באופן פיסי רק הודות למציאות התודעה הפנימית שלו.

 

  במונחים אלה, הייתה נקודה שבה דרך כוונה התודעה הטביעה עצמה בחומר, או מימשה את עצמה כחומר. לא ניתן להסביר "פריצת דרך" זו באופן הגיוני, אלא רק להשוותה, למשל, להארה - כלומר, לאור שהופיע בו-זמנית בכל מקום, והפך למצע החיים [במונחים שלכם]. דבר זה לא היה קשור לנטייה של סוגי תאים מסוימים להתרבוֹת , אלא להארה כוללת שיצרה את התנאים שבהם התאפשרו החיים כפי שאתם תופשים אותם. ובנקודה דמיונית והיפותטית זו כל המינים התקיימו כפוטנציאל.

 

  התודעה לא הוכנסה דרך נקודה מסוימת - היא הייתה ההארה שמתוכה הגיחו וצמחו התאים הראשונים. הארה זו הייתה מודעת לעצמה ולתנאים שנתהוו על ידה בכל מקום ובכל נקודה. במונחיכם, כל אחד מהמינים מודע למצב של כל המינים האחרים ולתנאי הסביבה כולה. במונחים אלה הסביבה יוצרת את המין האנושי והמין האנושי יוצר את הסביבה.

 

  כפי שנרמז קודם, היו מינים שונים של חיות-אנשים ואנשים-חיות, שהמדעים שלכם כלל אינם יודעים עליהם; נמצאו עצמות שנחשבות כשייכות לשני יצורים - לאדם ולחיה - ולמעשה הן עצמותיו של יצור אחד-אפגסטן.

 

  ההכרה המודעת שלכם ייחודית ונהדרת. אולם היא גורמת לכם לפרש את כל סוגי החיים האחרים בהתאם למגבלותיכם ולהתנסות שלכם. אין לכם כל מושג עד כמה מורכבת התודעה של חיות אחרות. וכשאתם משווים את הטכנולוגיות, הלמידה, החשיבה הלוגית, התרבויות והאומנויות שלכם עם מה שאתם תופשים כהתנסות של בעלי-חיים, נראה לכם שאין ספק שהינכם "נזר הבריאה" ושקיומכם עולה בהרבה על קיום כל סוגי החיים האחרים.

 

  אתם אטומים בפני ההתנסות החברתית המורכבת, התאוותנית והחושנית של בעלי החיים והצמחים - כי אינכם מסוגלים לתפוס את סוג הרגש וההשתייכות הביולוגיים השונים ואת ההזדהות החושנית שלהם עם האדמה, ואתם מנותקים מהתרבות הביולוגית שהנה חלק מחיי בעלי החיים והצמחים בכל מקום.

 

  אתם חלק ממכלול זה, אבל הכרתכם המודעת על מגבלותיה אינה יכולה לתמרן סוג כזה של ידע.

 

  חיו גם אנשים מפותחים מכם - במונחים שלכם - כי התפישות שלכם ביחס להתפתחות שגויות לחלוטין. אבל הם עברו אתכם בטכנולוגיה שלהם, אם זו אמת המידה שלכם.

 

  במקרים רבים אני מהסס לומר את מה שהייתי רוצה, כי קל כל-כך לפרש באופן מוטעה את משמעויות הדברים; אבל כשאתם שואלים מהי תכלית התודעה אתם מקבלים כמובן מאליו שחייבת להיות תכלית אחת, בעוד שהאמת והיצירתיות הגדולות יותר הן שהתודעה עצמה לא יכולה להיות מודעת לכל תכליותיה, ולעולם היא מוסיפה לגלות את טבעה דרך ביטוייה השונים.

 

  אני מודה שעבור אלו המבקשים תשובות קלות זו איננה תשובה. אני יודע שקיימים - במונחים הרואיים - אהבה, ידע, חמלה ויצירתיות שאפשר ליחסם לבריאה כולה והם נמצאים בכל יצור. אני יודע שלעולם לא ניתן יהיה לפרק את ה"חלקיק" הקטן ביותר של תודעה, שכל חלקיק כזה כולל בתוכו יכולת אינסופית ליצירתיות ולהתפתחות, ושכל חלקיק מבורך מטבע ברייתו.

 

  ישנה התכנית וישנו המתכנן, אבל הם שלובים זו בזה - האחת בפנים והשני בחוץ - כך שלא ניתן להפריד ביניהם. הבורא נמצא בתוך ברואיו, והברואים עצמם ניחנים ביצירתיות.

 

  כעת, בהמשך לדברים הקודמים: כשאתם שואלים על ראשיתו של יקום כלשהו, אתם מדברים על יקום נראה לעין.

 

  בתוך כל נקודה היפותטית העולה על הדעת ביקום יש תודעה. כלומר, קיים "יקום בלתי נראה לעין" שמתוכו נובע היקום הנראה לעין, או האובייקטיבי.

 

  אינני רוצה להפריז בהדגשת הקושי שכרוך בהסברת חומר זה, יחד עם זאת קשה להפריז בעניין.

 

  תן לנו רגע... לפיכך היקום שלכם לא הופיע בנקודה אחת כלשהי או בצורת תא ראשוני אחד - אלא החל להתקיים בכל מקום בו-זמנית, כאשר הפעימות הפנימיות של היקום הבלתי נראה לעין הגיעו לעוצמות מסוימות ש"הפרו" בו-זמנית את המערכת הפיסית כולה.

 

  במקרה זה, תחילה הופיע אור. באותו הזמן יחידות של אנרגיה אלקטרומגנטית החלו להתגלם ולהתממש בחומר ועברו מהיקום הבלתי נראה לעין למצב של הגדרה. שוב, בשל הכוח [הנפשי] שיש לתפישותיכם הקיימות, עלי לפלס את דרכי תוך עקיפת התפישות שלכם. מכל מקום, בחלק ניכר מהחומר שלי בהחלט רמזתי על מה שאני אומר עכשיו, אבל ההשלכות כנראה חמקו מעיניכם.

 

  לדוגמה, אמרתי שהיקום מתרחב כפי שרעיון מתרחב, ולכן היקום הנראה לעין מתהווה בדרך דומה. העניין כולו סבוך ביותר כי - כפי שהבהרתי - העולם מתמלא ביצירתיות רעננה וחדשה בכל רגע ורגע. לא משנה מהי גרסת היצירתיות או גרסת בריאת העולם שבה אתם מאמינים, אתם תקועים עם שאלות כמו מהיכן באה אנרגיה שכזו, כי נראה לכם שאנרגיה שלא תשוער השתחררה ברגע אחד, פחות או יותר, ושאנרגיה זו חייבת לאזול.

 

  אולם אנרגיה זו עדיין יוצרת את היקום מחדש. במונחים אלה, היקום עדיין נוצר. יחידות האנרגיה האלקטרומגנטית, שמטביעות שדה פיסי הסתברותי, מכילות בתוכן את הידע הלטנטי של כל המינים השונים שיכולים להיווצר בתנאים הללו. הסיווגים "מתחילים" ביקום הבלתי נראה לעין. אתם יכולים לומר שנדרש זמן ארוך ביותר כדי שיחידות האנרגיה האלקטרומגנטית "יתחילו" להשתלב ביחד וליצור סיווגים של חומר ושל מינים שונים, ואתם גם יכולים לומר שהתהליך הזה החל בבת אחת. תלוי בעמדה היחסית שלכם. אבל היקום הפיסי אכן נזרע והופרה בכל המקומות בעת ובעונה אחת, וכל זה עדיין מתרחש. אין ממש נקודה של "כניסה".

 

  תן לנו רגע... אתם מבחינים בין תודעה לבין גרסת התודעה שלכם, שאותה אתם מחשיבים כתודעה של העצמי. כשאני מדבר על אטומים ומולקולות בעלי תודעה, אני מתכוון לכך שיש להם תודעה של עצמם כזהויות. אין כוונתי שהם שונאים או אוהבים, במונחים שלכם, אלא שהם מודעים להיותם נפרדים, והם מודעים לדרכים שבהן הפרדה זו משתפת פעולה ויוצרת ארגונים אחרים.

 

  למעשה, מטבע ברייתם הם מודעים לכל הניסיונות המשותפים ההסתברותיים הללו, והם חדורים ב"דחף" להגשמה ערכית. אם כן, כל אחד מהמינים הידועים היה "נוכח" בעת ההפרייה-הכוללת של היקום הפיסי הנגלה.

 

  לשם דוגמה, אם היקום היה ציור, הצייר לא היה מצייר תחילה אפלה ואחר כך פיצוץ, ולאחריו תא, ואז התחברות של קבוצות תאים ליצירת אורגניזם פשוט שמתרבה ויוצר עוד יצורים כמותו, והוא גם לא היה מתווה דפוס שמתחיל באמבות או ביצורים חד-תאיים וממשיך מעלה - אלא הוא היה מתחיל בלוח של אור, בציור רקע שבו נכללים כל האורגניזמים שבעולם, גם אם לא בפרטי פרטים. אז מתוך היצירתיות שבציור עצמו הגוונים היו נעשים עשירים יותר, המינים השונים היו מקבלים את תוויהם, הרוחות היו נושבות והימים היו נעים לפי מועדי הגאות והשפל.

 

  התנועה והאנרגיה של היקום עדיין באות מבפנים. אני מבין בהחלט שאין זו קביעה מדעית - עם זאת, ברגע שהבריאה הכוללת הגתה את היקום הפיסי, הוא נתהווה באופן בלתי נראה לעין, ניחן ביצירתיות והיה חייב להופיע.

 

  כיוון שכל חלק היפותטי שעולה על הדעת של היקום הוא בעל מודעות, המתכנן נמצא בתוך התכנית עצמה במובן העמוק ביותר, אף כי אולי ביסודו של דבר אין הוא נתפש על ידכם. כמובן, אין שום מקום "בחוץ" שהיקום הבלתי נראה התממש בו, כי הכול קיים בתחום מנטלי, נפשי או רוחני שקשה מאוד לתארו. היקום נראה בעיניכם עכשיו אובייקטיבי וממשי ונראה לכם שבזמן כלשהו לא כזה היה המצב - לכן אתם שואלים על בריאת היקום ועל אבולוציית המינים. תשובתי מנוסחת במילים שבהן בדרך כלל שאלה זו נשאלת.

 

  כל עוד אתם מאמינים בהתקדמות הזמן ומתנסים בה, באופן טבעי שאלות כאלה יעסיקו אתכם - ובצורה המסוימת הזו. בתוך מסגרת זו יש לשאלות הללו משמעות. כאשר תתחילו לשאול שאלות על טבע הזמן עצמו, אזי השאלות הללו בנוגע ליקום יפסיקו להיות רלוונטיות.

 

  כמעט כל אדם יסכים, שהיקום הוא דוגמה נפלאה ביותר ליצירתיות. אולם רק מעטים יסכימו שאפשר ללמוד על טבע היקום דרך חקר היצירתיות שלכם יותר מכפי שאפשר ללמוד עליו דרך חקירת העולם במכשירים. וכאן טמונה אירוניה מופלאה - כי יצרתם את המכשירים מתוך היצירתיות שלכם, ואף על פי כן במקביל לכך לעתים תכופות אתם "שופעים" תיאוריות ששוללות מן האדם כל דבר שחורג מעבר לתגובות המכאניות ביותר.

 

  במונחים אחרים, העולם לומד להכיר ולגלות את עצמו, כיוון שהמתכנן הותיר מקום להפתעות אלוהיות - והתכנית בשום אופן לא נקבעה מראש; גם אין בתכנית זו שום דבר שתואם את התיאוריות שלכם על הישרדות החזקים.

 

  אלה הם עיוותים יצירתיים שאתם עושים, עיוותים הקשורים ישירות למגבלות התודעה שמנתקות אתכם מהמיזוג הרחב שקיים ברמות אחרות בין המינים השונים לאדמה. שוב, בכל מקום ממלאת את היקום תודעה והיא מודעת לכל התנאים. האיזון של הטבע על פני הפלנטה שלכם אינו מקרי, אלא הוא תוצאה של חישובים מתמידים ומידיים של כל תודעה, אפילו הזעירה ביותר, בין אם היא מהווה חלק מסלע, אדם, חיה או צמח. כל תודעה ותודעה "תומכת במרחב" באופן בלתי נראה לעין, לא משנה מה המעמד שלה. זוהי הרפתקה משותפת. לתודעה שלכם יש איכויות ייחודיות, במובן זה שבדומה למינים אחרים החיים תקופה ממושכת, אתם מקשרים בין זהותכם לצורתכם באופן נוקשה ביותר. צורות תודעה אחרות "מקבלות צורה ונוטשות אותה" תוך חופש פעולה רב ביותר. למשל, קיימת הבנה ביולוגית כאשר חיה אחת הורגת אחרת לשם הזנה. תודעת החיה הנטרפת עוזבת את גופה מתוך דחף מסוג שאינו מוכר לכם.

 

  אני רוצה להיות זהיר מאוד כאן, כי אני מדבר על משחק-הדדי טבעי שמתקיים בין בעלי החיים. אין בכוונתי להצדיק בשום אופן את הטבח האכזרי של בעלי חיים בידי האדם, שמתרחש בעולמכם בנסיבות רבות ושונות.

 

  העולם ההיסטורי והתרבותי כפי שאתם מכירים אותו נראה לכם, כמובן, כעולם האובייקטיבי היחיד, עם ההיסטוריה הכתובה שלו, עם ההווה שלו - ויש לקוות שגם עם עתידו ההסתברותי.

 

  כמו כן, נראה שהעתיד חייב להתבסס על המין האנושי האחד המוכר לכם או על העבר המוכר של העולם. לעתים תכופות כשאני מדבר על הסתברויות אפשר שהדבר נשמע כמו התבטאות מליצית. מבחינות רבות זה עשוי להיראות באמת נועז לשקול את האפשרות שיש "יותר מאשר פלנטת כדור-הארץ אחת" או שיש הרבה פלנטות של כדור-הארץ, שכל אחת מהן דומה מספיק כדי להיות ניתנת לזיהוי, ועם זאת כל אחת מהן שונה במובנים חשובים ביותר.

 

  הבית המסוים הזה קיים. עם זאת, בכל יום נתון אתם עשויים לפתוח את הדלת לעולם הסתברותי כלשהו - מנקודת הראות המיידית שלכם - ולעולם לא להבחין בהבדל. זה קורה כל הזמן, ואני מתכוון באמת כל הזמן.

 

  אתם עוברים הסתברויות מבלי להבחין בכך. פשוט אינכם מבחינים במעברים, אף כי מעברים אלה עשויים להופיע בחלומותיכם במינונים זעירים. כמו שליהלום יש פנים רבות, כך למציאות שלכם פנים רבות.

 

  (אלי:) מאז לידתך הייתה קיימת הסתברות שיכולת ללכת על פיה, שבה מלחמותיכם לא התרחשו. קיימת עוד אפשרות שבה מלחמת העולם השנייה הסתיימה בהשמדה גרעינית, וגם לאפשרות זו לא נכנסת. בחרת במציאות אפשרית "זו" כדי להעלות שאלות מסוימות ביחס לטבע האדם - תוך התבוננות באופן שבו הוא מתנדנד במידה שווה בין יצירתיות להרסנות, בין ידע לבערות - אך בנקודה שמכילה פוטנציאל להתפתחויות מוצלחות ביותר, בעיניכם. אותו הדבר נכון ביחס לרובורט.

 

  בנקודה זו בהסתברות, האדם במובן מסוים הוא על-מיני [ trance-species ]. מדובר בתקופה ובהסתברות שבה נדרשת כל טיפת עזרה, והכישורים, היכולות והדעות הקדומות שלכם הפכו את שניכם למתאימים במיוחד לדרמה זו. יחד עם זאת, אל תתעסקו יותר מדי במצב העולם, כיוון שהתרכזות בטבע שלכם ובטבע הפיסי של עולמכם - העונות וכן הלאה - מאפשרת לכם לרענן את האנרגיה שלכם ותשחרר אתכם באופן כזה שתוכלו לנצל את הראייה הצלולה שכה חיונית.

 

  כמו כן, שניכם נעשיתם מעורבים בהסתברות זו דווקא, כדי להשתמש בה בתור סטימולציה יצירתית שתגרום לכם לחפש סוג מסוים של הבנה. תמיד יש יחסי תן-וקח יצירתיים בין היחיד לעולמו. ובמידה כזו או אחרת, כל אחד מהמעורבים בהסתברות זו בחר בה מסיבותיו שלו. אולם, באומרי זאת, אני גם אומר שרבים עוזבים הסתברות זו לטובת הסתברויות אחרות לאחר שלמדו ותרמו לה.

 

  קל לצפות מה תהיה השאלה הבאה שלכם, כי ודאי תרצו לדעת מה המקור של יקום "פנימי" זה שאמרתי שממנו נובע תמיד היקום החיצוני. כאן עלינו להיפרד מהאובייקטיביות "היקרה" ולהיכנס במקום זאת לתחום מנטלי שבו רואים שסתירות אינן טעות, תחום פנימי שרחב דיו כדי להכיל סתירות ברמה אחת, משום שברמה אחרת אפשר לראות שאין הן סתירות כלל וכלל.

 

  במדע כיום חשוב שלא תתעורר סתירה-עצמית. אם היפותיזה "מוכחת כנכונה" אי אפשר להוכיחה כמוטעית - או שמלכתחילה היא לא הייתה נכונה.

 

  לכן, במונחים אלה, ייתכן רק אחד מן השניים: או שהיה ליקום "בורא" או שלא היה; או שהוא נוצר כפי שנקבע בתיאוריית המפץ הגדול והוא מתפשט בהתמדה, או שלא; או שהאבולוציה קיימת או שהיא אינה קיימת. ככלל תיאוריות כאלה מוכחות כ"נכונות" באמצעות תהליך פשוט שבו מבוטל כל דבר אחר העומד בסתירה להן. לכן בדרך כלל לתיאוריות המדעיות שלכם יש תקפות חזקה בתוך מסגרותיהן.

 

  בתוך מסגרות אלה ערכתם סיווגים מסוימים שכעת נראים ברורים מאוד. ההיגיון הפשוט תומך בסיווגים אלה ונראה שאי אפשר להתייחס למציאות בדרך אחרת. אולם קטגוריות אלה מטבען מעצבות את ההתנסות שלכם במציאות במידה כה גדולה, שכל דרך חלופית לתפישת החיים נראית לכם לא רק בלתי אמינה, אלא לחלוטין בלתי אפשרית.

 

  לפיכך סיווגי המינים השונים שיש לכם נראים בעיניכם כסוגי החלוקה ההגיוניים היחידים של היצורים החיים. אבל המצב הפוך לגמרי. שיטה כללית מסוימת זו של הפרדה מובילה לשאלות כמו: "איזה מין מבין המינים הופיע ראשון ואיזה הופיע מאוחר יותר, ובאיזה אופן הופיעו המינים השונים - האם הם נבעו זה מתוך זה?" שאלות אלה מתחזקות עוד יותר בשל סיווגי הזמן שלכם, וללא סיווגים אלה לא הייתה לשאלות הללו כל משמעות.

 

  הסיווגים שלכם [בהקשרים הללו] יוצרים חלוקות חיצוניות. חלוקות אלה משמשות כנקודות התייחסות נוחות ביותר, אבל באופן בסיסי הן בשום אופן לא משפיעות על ההתנסות הטבעית של היצורים החיים השונים שאותם אתם מכנים "המינים האחרים".

 

  המגבלות שלכם עובדות כל עוד אתם נשארים בתוך המסגרת, אם כי אז עליכם להיאבק עם השאלות שחלוקות כאלה מעוררות באופן אוטומטי. אולי קשה לכם להבין שאלה הן קטגוריות כתובות ומילוליות שבשום צורה ממשית לא מספרות לכם דבר על ההתנסות הממשית של יצורים אחרים - הן רק מציינות הרגלים, נטיות והפרדות בעלות אופי חיצוני ביותר.

 

  אם מטרתכם היא להבין מה יצורים אחרים תופשים, אזי השיטות שבהן אתם משתמשים במקרה הטוב הן קצרות-רואי, ובמקרה הרע הן מכשילות אתכם לחלוטין. לדוגמה: לא משנה איזה מידע או נתונים אתם תופשים כתוצאה מניסויים המתבצעים בבעלי חיים או מניתוחים של בעלי חיים למטרות מדעיות, ולא משנה עד כמה נראה לכם שערכן של התוצאות גדול, התוצאות של שיטות כאלה מעוותות כל-כך, שכתוצאה מהן אתם מבינים פחות על החיים מכפי שהבנתם קודם לכן.

 

  התשובות בנוגע למקורות היקום ובנוגע למין האנושי טמונות, חוששני, בתחומים שבמידה רבה אתם מתעלמים מהם - תחומים שאותם אתם מחשיבים דווקא הכי פחות מדעיים ונראה לכם שהם מספקים את התוצאות הכי פחות מעשיות.

 

  השיטות הנוכחיות שלכם יספקו לכם רק תוצאות ותשובות שטחיות ומוכנות מראש. הן לא יספקו את האינטלקט שלכם או את נשמתכם. כיוון שהיקום שלכם נובע מתוך יקום פנימי, וכיוון שיקום פנימי זה ממלא כל סדק וגומחה בקיומכם, עליכם להסתכל לאן שלא הסתכלתם עד כה - לתוך המציאות של הכרתכם ורגשותיכם. עליכם להתבונן ביקום הטבעי שאותו אתם מכירים. עליכם להתבונן דרך האינטואיציות והדחפים היצירתיים שלכם ביצורים שסביבכם, ולראות אותם, לא כמינים אחרים בעלי הרגלים מסוימים, ולא כביטויים נחותים של האדמה שיש לבתרם לחלקים, אלא כביטויים חיים של טבע היקום - ביטויים שמצויים בהתהוות ובהתמרה מתמדת.

 

  עליכם לחקור את איכות החיים, עליכם להעיז לנהוג בהתאם לדפוסי מחשבותיכם ורגשותיכם ולנצל את הניידות הזו, כי בניידות זו יש רמזים למקור היקום והנפש. הסתכלות המשורר על היקום והטבע מדעית יותר מהסתכלות המדען, כי הוא תופש יותר מהטבע.

 

  ילד הצוחק באושר ובפליאה למראה הסיגלית הראשונה שהוא רואה בחייו, מבין הרבה יותר מבוטנאי שכבר מזמן שכח את החוויה של התבוננות בסיגלית אחת, גם אם הוא שולט בשמות ובהגדרות כל פרחי העולם. מידע אינו בהכרח ידע או הבנה.

 

  מחשבות צצות בהכרתכם כמו שהיקום האובייקטיבי זורם לתוך המציאות - באותה צורה [ממש]. תיאור סכמטי של משפטים מלמד אתכם מעט מאוד על השפה המדוברת ומאומה על הכישורים הפיסיים והמנטליים המופלאים שמאפשרים לכם לדבר. בדומה לכך, גם תיאור סכמטי של המינים השונים בעולם מנותק מאוד מהבנה אמיתית כלשהי.

 

  לתחושה הסובייקטיבית של הווייתכם ולהתנסות האינטימית שלכם מרגע לרגע יש אותה איכות מסתורית שאתם מייחסים ליקום. אתם בני תמותה ובכל מקום אתם נתקלים בעדות לארעיותכם; ועם זאת, על אף ארעיות זו, לתחושותיכם ולמחשבותיכם יש בעיניכם ממשות אישית שחורגת מעבר לכל סיווג. אתם יודעים שפיסית תמותו, ועם זאת, כל אדם, בזמן כזה או אחר, בטוח בתוכי תוכו שהוא לא נדון לגורל שכזה ושבאופן כלשהו החיים נצחיים.

 

  דרך תחושות כאלה הנפש פורצת מבעד לכל התפישות המוטעות ורומזת, בעת ובעונה אחת, הן על טבע העצמי והן על טבע היקום.

 

  אם כך, ברמה רחבה יותר של המציאות ליקום אין ראשית או סוף - וברמה הזו אין כל סתירות. גם לנפש אין ראשית או סוף. אתם עשויים לומר: "בסדר" אך להוסיף ולהתעקש: "אולם במונחינו, מתי התחיל העולם ובאיזה אופן?" אבל עצם הניסיון למקם מקור כזה בזמן מעוות כמעט כל תשובה אפשרית.

 

  האמת היא שהתשובות טמונות בהתנסות שלכם ונרמזות בהתנהגות הספונטנית שלכם - כלומר, בפעילות המופלאה של גופכם והכרתכם.

 

  אתם הולכים מצוין גם בלי ידע מודע כלשהו על פעילות המנגנון הפנימי. אולי סיפרו לכם או שקראתם על האנטומיה של הגוף ועל האינטראקציות השונות בין חלקיו. אך בין אם יש ברשותכם מידע שכזה או לא, אתם הולכים מצוין באותה המידה. כלומר, נתונים כאלה לא מסייעים כהוא זה ליכולת ההליכה שלכם.

 

  לצורך העניין, אפשר שאתלט יפגין תשוקה עזה לתנועה וקוצר רוח ביחס לקריאה, וכל עוד ביצועיו מעולים הוא לא יתעניין כלל מה בגופו גורם לו לנוע, בעוד שנכה בעל ידע רב על כל חלקי הגוף - ידע המבוסס על קריאה - לא יוכל לבצע פעילות פיסית רגילה.

 

  גופכם יודע איך ללכת. הידע מוטבע בתוכו ומכוון את פעילותו. גופכם יודע איך לרפא את עצמו, איך להשתמש במזון או איך לחדש את רקמותיו, ובכל זאת, לפי המונחים שלכם, לגוף עצמו אין כל גישה לסוג המידע שנמצא בהכרה. אם הוא בור עד כדי כך, איך ייתכן שהוא כה מיטיב לפעול?

 

  אם הגוף היה בעל "הבנה מדעית", הוא היה סבור שיכולת ספונטנית כזו אינה בגדר האפשר, כיוון שהמדע אינו מסוגל להסביר את מציאות החיים עצמם בצורתם הנוכחית, ועוד פחות מכך את המקורות של מציאות זו.

 

  התודעה שבתוך הגוף יודעת שהיא מתקיימת, בו-זמנית, בתוך ההקשר של הגוף ובנפרד ממנו. בחיים הרגילים לעתים תכופות במשך היום התודעה, כביכול, יוצאת לפגרה - היא חולמת בהקיץ או, לחלופין, חווה את עצמה כנפרדת ממציאות הגוף במידת מה. בלילה, בזמן השינה, תודעת העצמי יוצאת לפגרות ארוכות וחופשיות יותר מהמציאות הפיסית, והיא עושה זאת ספונטנית בדיוק באותו האופן שבו הגוף הולך. חוויות אלה אינן היפותטיות. הן קורות אצל כל אחד. בהזדמנויות כאלה כל אדם מודע, במידה מסוימת, לסוג של תפישה שאינה תלויה בצבירת נתונים, אלא נובעת מסוג עמוק יותר של התנסות וממפגש ישיר עם המציאות שממנה נובע העולם.

 

  מדובר בסוג ידע שנמצא ברשות הגוף - ידע שלא-מן-העולם - שהוא המחולל את התנועה הפיסית שלכם והוא שאחראי לדיוק המרהיב של התגובה הגופנית. כלומר, זהו ידע מעשי ביותר. במונחים שלכם, הכוח שיצר את העולם יוצר גם את המציאות הסובייקטיבית שלכם עכשיו, והוא מקור היקום הטבעי. חקירת מציאויות אלה מתוך אהבה תוביל אתכם למגע ישיר עם ממדים פנימיים של הווייתכם ותספק לכם הבנות אינטואיטיביות בעלות חשיבות רבה.

 

  תנועת היקום משתקפת בתנועת ההתנסות האינטימית שלכם, ובאזור מעורפל לכאורה זה יימצאו התשובות.

 

  אתם מבינים שפנתר הנוהג על פי טבעו אינו מרושע. לעומת זאת כשאתם מתבוננים במין האנושי לעתים תכופות אתם מגלים פחות אדיבות, פחות חמלה ופחות הבנה. נקל לכם לגנות את בני מינכם.

 

  אפשר שיקשה עליכם להבין, אבל למין האנושי יש כוונות טובות. אתם מבינים שהפנתר מתקיים בסביבה מסוימת ומגיב בהתאם לטבעו. כך גם האדם. גם מעשי הזוועה שלו נעשים כחלק מניסיון מעוות להגיע למה שהוא מחשיב כמטרות טובות. לעתים תכופות אין הוא מצליח להשיג מטרות אלה וגם אין הוא מבין שעצם השיטות שבהן הוא משתמש מונעות את השגתן.

 

  למרות זאת האדם מבורך ממש כמו החיות וכישלונותיו נובעים מהעדר הבנה מצדו. הוא ניצב ישירות מול עולם מודע שמורכב בהרבה מהעולם שמולו ניצבות החיות, ומתמודד עמו בצורה המיוחדת לו - כשהוא משליך החוצה אל המציאות סמלים ורעיונות שצריכים להיבחן במציאות זו. אילו היה אפשר במסגרת שלכם לבחון סמלים ורעיונות באופן מנטלי, לא היה כל צורך בקיום אנושי פיסי.

 

  יותר מדי נושאים סבוכים קשורים לעניין זה, על כן עלי לפשט את הדברים ככל האפשר. דומה הדבר כאילו האדם היה אומר: "עכשיו מה בנוגע לרעיון מסוים זה? מה אנחנו יכולים לעשות בנוגע אליו? מה יקרה אם נשליך אותו פיסית אל תוך המציאות? כמה רחוק אנו יכולים ללכת עם כל אחד מהרעיונות החברתיים, המדעיים, הדתיים הנפלאים שהם שלוחות אופייניות כל-כך של ההכרה האנושית?"

 

  כאמור, אילו ניתן היה לפתור את כל הנושאים הללו באופן מנטלי על גבי לוח שרטוט בלתי-גשמי כזה או אחר, לא היה צורך באתגר הגדול של הקיום הגשמי וגם לא הייתה לו משמעות. עד לאן אפשר למתוח את הלאומנות? באיזו מידה אפשר להתייחס אל העולם כאילו שהוא חיצוני לאדם, כאילו שהוא אובייקט? מה יכול האדם ללמוד תוך התייחסות אל גופו כאילו שהוא מכונה? כאילו שהוא חיזיון תעתועים? כאילו שהוא מונע בידי אינסטנקט עיוור? כאילו שהוא חדור נשמה?

 

  במידה מסוימת כל אלה הם הרהורים ייחודיים ויצירתיים שאצל חיות היו נחשבים להישג אינטלקטואלי מוזר ומאיר עיניים. בעלי החיים חייבים להתייחס לאדמה, וכך גם האדם. כפי שבעלי החיים חייבם לשחק, להזדווג, לצוד טרף או לאכול גרגרים בתוך ההקשר הפיסי של השמש, האדמה, העצים השלג, הברד והרוח, כך, בדרך שונה, האדם חייב לממש את רעיונותיו דרך עטיפתם בממשויות הפשוטות של האדמה, דרך תפישתם כאירועים.

 

  כשהאדם הורס, אין הוא מבקש את ההרס כשלעצמו; אלא שמתוך הרצון להשיג את מה שהוא מחשיב כמטרה טובה, הוא שוכח לבחון את טיב שיטותיו.

 

  בעל חיים הרודף אחר טרפו והורג אותו משרת את התכלית הרחבה יותר של שימור האיזון בטבע, בין אם בעל חיים זה מודע לדבר או לא - ושוב, כוונת בעל חיים זה אינה רעה. האדם צורך רעיונות. בעשותו כן הוא תורם לסוג שונה של איזון, שעל פי רוב אין הוא מודע לו. אבל איש אינו פועל באמת מתוך כוונה טהורה להרע, או להיות מרושע. סופות קורעות את שמי הקיץ ושולחות רעמים וברקים. רעידות אדמה עלולות לעשות שמות בחבלי ארץ. ייתכן שתצטערו צער עמוק על ההרס שהן גורמות, אבל אתם יודעים שהסופה ורעידת האדמה אינן מרושעות. לא רק שאין להן כל כוונה להרע, אלא שהתרחשותן מחזירה את האיזון על פני האדמה.

 

  דבר זה מחייב הבנה מיוחדת. אני מודע לכך - ועדיין "הסופות" ההרסניות שמחולל המין האנושי, לא יכולות להיחשב מרושעות יותר מרעידות אדמה. גם אם לעתים פעולות האדם יכולות להיראות הרסניות, אל לכם להאשימו בכוונות זדון, וגם לעולם אל לכם לטעות ולבלבל בין האדם לפעולותיו וליצירותיו. הרבה אמנים בעלי כוונות טובות יוצרים לפעמים יצירות עלובות, שמצערות ומאכזבות אותם דווקא בשל הכוונה הטובה שהייתה להם בתחילה.

 

  חוסר הידע ופגמי הטכניקות והשיטות שלהם נעשים אז גלויים ביותר. התרכזות עמוקה מדי בעולם העיתונים ובדיווחים השליליים על המעשים של בני אדם מביאה למצב שבו באמת נקל להפסיק לראות שביסודו של דבר לכל אדם ואדם יש כוונה טובה.

 

  כוונה זו יכולה להיות מבולבלת או להתבצע בצורה עלובה, או להסתבך בניגודי אמונות או להיחנק בידי רוצחים אכזרים או במלחמות - ובכל זאת אף אדם לעולם אינו מאבד אותה. היא מייצגת את תקוות המין האנושי, והיא תמיד מאירה כאור בוהק בתוך כל אדם ואדם; כוונה טובה זו מועברת מדור לדור. והיא כהארה שנושאת עוצמה גדולה בהרבה מכל שנאה או ריב לאומי שאולי גם כן מועברים מדור לדור.

 

  למען שלוות נפשכם עליכם להאמין שמטבע ברייתו קיימת באדם כוונה טובה.

 

  שותפים לה כל בעלי החיים האחרים. כל בעל חיים יודע שבנסיבות מסוימות אחרים עשויים להילחם בו או לנהוג בתוקפנות או להגן על ביתם. כל בעל חיים יודע שאפשר שבעל חיים אחר יצוד אותו בהיותו רעב. אולם להוציא מצבים אלה בעלי החיים אינם חוששים זה מזה. הם יודעים שכל בעל חיים אחר הוא בעל כוונה טובה.

 

  עליכם לייחס גם למין האנושי כוונה כזו.

 

  עשו בהכרתכם הבחנה בין האדם למעשיו. כשאתם קוראים בעיתונים על משגים, מעשי טמטום, בגידה או מלחמה, צאו ככל שאתם רוצים כנגד מעשיו של האדם. אספו עמודים וערמות שלמות של חומר אם זה מתאים לכם - ואני מדבר לא רק אליך או אל רובורט, אלא לכל מי שמקווה למצוא רמז של אמת, רגיעה או יצירתיות.

 

  אספו ספרים על כישלונותיו של האדם. אישית, אינני יודע מדוע מישהו ירצה לאסוף את יצירותיו הגרועות ביותר של אמן כלשהו ואף ייהנה מקריעתן לגזרים. הרי האדם יצר גם אי אילו יצירות משובחות: רמה גבוהה של תקשורת מילולית, אינספור וריאציות של אינטראקציות רגשיות ושל חליפין תרבותיים, מומחיות בהחצנת רעיונות ותפישות, טווח דמיון רחב - דברים אלה ורבים אחרים הם ייחודיים ביקום.

 

  לזהות את האדם עם יצירותיו העלובות ביותר פירושו לחפש בכוונה תחילה את הקלקולים ואת הטעויות של אמן מעולה, ואז לדבר בגנותו. פירוש הדבר בעצם לגנות את עצמכם באופן אישי. אם מדען אומר שהתודעה היא תוצאה של מקרה, או אם התיאוריות של דארווין קובעות שהאדם הוא בנם "המנצח" של רוצחים, רבים מביעים התנגדות לכך. אולם אם אתם אומרים שבני האדם הם אידיוטים או שאין הם שווים את האדמה שעליה הם פוסעים, אתם, למעשה, אומרים את אותו הדבר. כי אתם חייבים לעסוק במציאות זו כפי שאתם מכירים אותה, ובמונחים אלה, גינוי של האדם פירושו גינוי המין האנושי כפי שאתם מכירים אותו, כמו גם גינוי המונחים המעשיים של עולמכם.

 

  במובן הפרגמטי, לומר שאנשים יכולים להימלט להסתברות אחרת פירושו למצוא תירוץ - מדובר כאן על משהו שחורג ממציאות ההסתברויות, שכן אני מדבר מנקודת ההסתכלות הרגשית שלכם.

 

  פיסית גופכם נמצא במעמד מסוים במרחב ובזמן. אני אדבר כאן על התנסות ראשונית ומשנית. הבה נכנה בשם התנסות ראשונית את מה שקיים ברגע שלכם בזמן ישירות במונחים חושיים - המגע בין הגוף והסביבה. אני יוצר כאן חלוקות מסוימות כדי להקל על הדיון שלנו - (בחיוך) או על המונולוג שלי. לכן, בשם התנסות משנית אכנה את המידע שמגיע אליכם, נאמר, דרך, קריאה, צפייה בטלוויזיה, שיחה עם אחרים, מכתבים, וכדומה.

 

  סוג ההתנסות המשנית סמלי בעיקרו. דבר זה חייב להיות ברור. הקריאה על מלחמה באחר-צהריים שקט ושטוף שמש אינה זהה להימצאות במלחמה, לא משנה כמה חי התיאור שאתם קוראים. הקריאה על מחסור באנרגיה אינה זהה לישיבה בבית קר. הקריאה על הכחדתו האפשרית של המין האנושי כתוצאה מחורבן גרעיני או ממעשי-איוולת אחרים, בעודכם יושבים בשלווה בסלון ביתכם, רחוקה כמובן מהמציאות המתוארת במאמר.

 

  ברמות שבהן אנו עוסקים, על הגוף להגיב בראש ובראשונה לקיום המידי, הראשוני, העכשווי, במסגרת הזמן והמרחב. ברמות אחרות, לעומת זאת הגוף ערוך להתמודד עם סוגים רבים של נתונים, שכן ציינתי קודם את התפישה-המוקדמת שיש לתאים. אבל הגוף תלוי בהכרה המודעת שאמורה להעניק לו הערכה ברורה ביחס לתנאי המרחב והזמן המדויקים שבהם הוא נמצא. הוא תלוי בידע זה.

 

  אם אתם מסתופפים בחדר נוח ללא כל איום של סכנה, החושים שלכם אמורים להעביר לכם מידע זה בדייקנות. ההכרה המודעת שלכם צריכה להטמיע אותו. לא צריכה להיות לכם כל בעיה להתבונן סביבכם ולראות שאינכם נתונים בסכנה.

 

  ההכרה המודעת שלכם אמורה להעניק לגופכם הערכה ביחס למה שאכנה תנאים תרבותיים, כי יש מורכבויות ופרטים שבמונחים שלכם רק התודעה יכולה להעריך אותם. אם במסגרת תנאים שבאופן טבעי במונחי ההתנסות הראשונית, הם תנאים בטוחים, אתם נבהלים מאותות מאיימים שמקורם בהתנסות משנית - כלומר, מקורם בקריאה או כיוצא בזה - הרי שאתם מפגינים העדר יכולת הבחנה. אינכם מסוגלים להבחין בין המצב הבטוח מבחינה פיסית שבו אתם נמצאים בהווה לבין המצב הדמיוני, שאולי אינו בטוח והוא מעורר בכם בהלה.

 

  מנגנוני הגוף נעשים מבולבלים ביותר. האותות שהגוף מקבל סותרים זה את זה, כך שלאחר זמן מה, אם תנאים אלה ממשיכים, כבר אינכם יכולים לדעת האם אתם נמצאים בסכנה ממשית או שהסכנה דמיונית. ואז הכרתכם מאלצת את גופכם להיות במצב של דריכות מתמדת - ומה שמצער אף יותר, אתם מתרגלים להתעלם מהפידבק הישיר, החושי שלכם ברגע ההווה.

 

  אם כן, גופכם עשוי לומר לכם שאתם בטוחים והחושים שלכם עשויים להראות לכם שלא נשקפת לכם כל סכנה - ובכל זאת התרגלתם כל-כך להסתמך על ההתנסות המשנית, עד שאינכם בוטחים בתגובות שלכם כיצורים חיים.

 

  אולם בשל הכישרון - הדמיון הנפלא של האדם, אותות הבהלה לא פולשים רק לרגע ההווה הבטוח, אלא גם לרגע הבא ולזה שאחריו, והם מושלכים לתוך העתיד עד אין קץ. כתוצאה מכך במידה כזו או אחרת ובצורה כזו או אחרת, נשללת מהאינדיווידואל אמונתו ביכולתו האישית לפעול בהווה בדרך בעלת משמעות או תכלית.

 

  הגוף אינו יכול לפעול בעת ובעונה אחת בהווה ובעתיד. נתוניו החושיים חייבים להיות ברורים. תחושת חוסר האונים מובילה למצב של חוסר תקווה בדרגות שונות - והלך רוח זה - אם רק ניתנת לו האפשרות - אינו מתקשר לפרטים ספציפיים, אלא ממלא את החיים הרגשיים כולם. לעתים קרובות מדי תוכן הגינוי והביקורת הופך בדרגות שונות לנבואה המגשימה את עצמה - כי אלה המייחסים לתוכן זה ערך מאפשרים לו להעכיר את תגובותיהם.

 

  במונחים שלכם בעודכם חיים, ובמונחים הרלוונטיים ביותר של תחושה אינטימית, המציאות שלכם היא מה שאתם תופשים במסגרת הזמן שלכם ומה שאתם יוצרים בתוך מסגרת זו, בעודכם מתנסים בה. לכן אני מפציר בכם לא להתנהג כאילו שהאדם עתיד לחסל את עצמו מתישהו בעתיד - ולא להתנהג כאילו שהאדם הוא טיפש הנדון לכליה או בעל חיים מטומטם, מטורף-למחצה ואחוז אמוק.

 

  במונחים שלכם ובתקופתכם אף אחת מנבואות החורבן שהאדם כה חושש מהן אינה בבחינת מציאות; כמו כן, במונחים אלה, למרות כל נביאי ומבשרי החורבן בתקופות השונות, היצירתיות של האדם לא הביאה לחיסולו.

 

  יש כאלה שבונים את הקריירה שלהם על גינוי טעויות וכישלונות של אחרים או של המין האנושי עצמו, ועקב גישה כזו האנרגיה הנפלאה של האדם וכוונותיו הטובות נשארות בלתי נראות לעין. האדם נמצא בתהליך של התהוות. יצירותיו פגומות, אך הן יצירות החניכוּת של אמן גאון הנמצא בתהליך התפתחות - שכישלונותיו חשובים ומגוחכים כאחת רק לאור גאונותו, שלעולם מובילה ומכוונת אותו קדימה.

 

  כשאתם מתייחסים לעתיד במונחים שלכם, הישגים קונסטרוקטיביים עשויים להיראות מציאותיים באותה המידה כמו הישגים הרסניים. במונחים אלה, כל שנה בקיומו של האדם מצדיקה, למעשה, השקפה אופטימית יותר ולא פסימית יותר. אינכם יכולים למקם את הכוונה הטובה של האדם מחוץ להקשר הפיסי, כי היצור שאתם מכירים אינו נמצא מחוץ להקשר זה. אינכם יכולים לומר שהטבע טוב, אך לדחות את האדם המהווה חלק ממנו בטענה שהוא כמו סרטן בגוף הטבע. גם אינכם יכולים לומר שהטבע ישמיד את האדם אם האדם יפגע בו, או שהטבע אינו מוצא טעם רב במין האנושי החי בקרבו ושהוא רק רוצה לקדם את החיים - [כי] הטבע נמצא בתוך כל אחד מבני המינים השונים ובלעדי כל אחד מהם הטבע לא היה קיים.

 

  כיוון שאתם יצורים טבעיים, קיים בתוככם מצב טבעי של הוויה. מצב זה יכול להיות מאגר נוכח-תמיד של הרמוניה, חיוניות והבנה.

 

  לא חשוב מה המדענים שלכם חושבים, גופכם ותודעתכם והיקום שלכם מתהווים ומתממשים באורח בלתי פוסק. לכן דרך טיפוח התנסות ברורה בתודעתם ודרך היותכם בזמן וברגע [בעודכם חשים אותו], אתם יכולים לשאוב מהחיוניות ומהעוצמה הגדולה יותר שזמינה לכם.

 

  כדי לעשות כן עליכם לסמוך על הנתונים הישירים של חושיכם, ולא על ההתנסות המשנית כפי שתוארה קודם. בעוד שנתוני חושים ראשוניים אלה ממוקדים בחדות בהווה ומספקים לכם את המעמד ההכרחי בזמן, הם עדיין יכולים לפתוח בפניכם את הרובד נעדר-הזמן שממנו נובע כל הזמן, והם יכולים להביא לכם מסרים אינטואיטיביים, שרומזים על הטבע האמיתי של ההתהוות התמידית של היקום.

 

  סוג כזה של התנסות יאפשר לכם לראות את הדפוסים הרחבים יותר של יצירתיות האדם, ואת חלקכם בה. לימדו אתכם להתרכז בביקורת ובפגמים שבחברה שלכם ובתקופתכם נראה לכם שכל דבר עתיד לצאת משובש: שאם העולם ייעזב לנפשו הוא ייחרב, שאם היקום ייעזב לנפשו הוא ימות ושאם האנושות תיעזב לנפשה היא תחריב את עצמה. אמונות אלה טבועות עמוק כל-כך בהתנהגותכם, עד שהן מעצבות את רוב ההתנסות שלכם וגוזלות מכם את היתרונות שהטבע עצמו מאפשר בכל מקום, כחלק מהתנסות ישירה וראשונית.

 

  אם כן, לעתים תכופות אתם מתעלמים ממציאות חושיכם בעולם ומשפע החיוניות וקורת הרוח והרווחה שברגע היומיומי, משום שאתם מפריזים בחשיבות ההתנסות המשנית כפי שהיא מוגדרת בדיון זה.

 

  ההשלכה או הנבואה השלילית ביותר נראית לכם המעשית ביותר; כשאתם קוראים על חוליי העולם, אתם אומרים בכל הכנות וללא שמץ הומור: "איך אני יכול להתעלם מן המציאות ההרסנית של ההווה?" אולם באותו רגע נתון, הרי במונחים המעשיים, המיידיים והארציים ביותר, אתם ועולמכם בטוחים באופן טבעי ובמובן הפיסי - והחושים הגופניים שלכם תופשים זאת באופן ישיר. ואם כך, במונחים הגופניים הבסיסיים ביותר אתם לא מגיבים לנסיבות ההווה.

 

  נקודה זו הייתה ברורה ביותר אילו הייתם מתנסים פיסית במצב שעליו אתם קוראים. אם אכן העולם היה נופל על ראשיכם, הייתם מבינים היטב ש"קודם לכן" הגבתם למצב דמיוני ולא ממשי.

 

  אני חושש שחלק מדברים אלה עדיין יחמקו מכם, דהיינו, מרובורט, ממך, ג'וזף, ומאחרים. אך בעוד שאסונות שמופיעים בדמיון או בהתנסות "משנית" יכולים להתרחש מאוחר יותר בפועל, עדיין הם שונים מאוד מאסונות שנתקלים בהם באופן פיסי. אתם רק תורמים לאופיים המצער של אירועים כאלה בכך שאתם חושבים באופן שלילי על מה שעלול לקרות בעתיד, ובכך אתם פוגעים במעמד שלכם. למעמדכם בזמן יש חשיבות רבה, כי הוא הבסיס המעשי לפעולותיכם.

 

  בהקשר זה עליכם לבטוח בנתוני החושים שלכם. אחרת תגרמו לבלבול במעמד הנפשי והגופני שלכם - משום שהגוף אינו יכול להיות במצב של ביטחון וסכנה בעת ובעונה אחת. במצב כזה הוא מבזבז את משאביו על השתתפות בקרבות דמיוניים.

 

  בשביל חלק מבני האדם מלחמות, עוני, רצח, בגידה או שחיתות הם התנסות ראשונית שעליהם להתמודד עמה ושדורשת פעולה מידית. הגוף חייב להגיב. אנשים אלה מוכים או נשדדים. מעורבים בכך נתונים מידיים של החושים, ובדרך כזו או אחרת אנשים אלה אכן מגיבים, גם אם בחולשה מסוימת. נקודת העוצמה שלהם תואמת ישירות את נקודת הסכנה.

 

  אינכם יכולים להגיב בדרך פיסית כזו לסכנות דמיוניות או מושלכות. כי לא נראה שתיתכן כל תגובה אפשרית לסכנות שכאלה, ודבר זה גורם לכם תסכול. אתם אמורים להתמודד עם ההתנסות המיידית, הראשונית שלכם, ובכך למלא את אחריותכם. במסגרת התנסות זו אתם מסוגלים לנקוט בפעולה ולפיכך להשפיע על האחרים. אינכם צריכים להתעלם ממלחמות בפינות אחרות של העולם, או לעצום את עיניכם להם. אך אם אתם מאפשרים להתנסויות משניות כאלה להאפיל על המפגש הנוכחי התקף שלכם עם המציאות, אזי אתם מדברים ופועלים מעמדה שאינה שלכם, ואתם שוללים מן העולם את היתרונות שגרסת המציאות הנוכחית שלכם הייתה יכולה לאפשר לכם להעניק.

 

  התקפות [החיה] הטבעית של החושים שלכם חייבת להישאר צלולה, ורק אז תוכלו לנצל במלואן את האינטואיציה והראייה שחייבות לבוא מתוך המפגש הפרטי שלכם עם המרחב והזמן.

 

  במונחים אלה, השלמות הממשית-תמיד של הטבע מקיפה אתכם בכל מקום. היא מייצגת את ההתנסות הישירה שלכם. היא מציעה קורת רוח ורווחה, יצירתיות והשראה, שאותן אתם מעכבים אם אתם מרשים להתנסות המשנית לבוא במקום המפגש הפיסי היומיומי שלכם מרגע לרגע עם האדמה.

 

  אתם יוצרים את המציאות שלכם. מציאות זו תורמת להתנסות של אנשים אחרים, אבל לכל אחד מכם יש מעמד ייחודי ומקורי במרחב ובזמן, ששייך לכם בלבד במונחים מעשיים ביותר, ללא כל קשר לקיום היחסי של הזמן.

 

  רק כשאתם פועלים מהמעמד שלכם אתם יכולים לעזור לאחרים כמיטב יכולתכם. צפיית סכנה או נטילה דמיונית של צרות האחרים עליכם - דברים אלה גוזלים מכם את האנרגיה שבאמצעותה הייתם יכולים לסייע לאחרים. לכן אינני אומר שתתעלמו מהנסיבות המצערות של העולם. עזרה מעשית דרושה בכל תחומי החיים האנושיים. עם זאת מוטב - ובסופו של דבר גם מעשי יותר - שתתרכזו בהיבטים החיוביים של הציוויליזציה - מוטב שתארגנו את מחשבותיכם בתחומים של הישגים במקום לערוך רשימות מנטליות של החולשות והליקויים של בני האדם.

 

  הרגל כזה מוביל לתחושות של חוסר אונים וחוסר תקווה, ואז פעולה אפקטיבית נראית בלתי אפשרית. החיים מלאי שפע. אם מוקירים, מטפחים ומעודדים שפע זה, נוצרת אנרגיה נוספת שאינה דרושה למטרות החיים הפרטיים היומיומיים - שפע-עילאי [superabundance] שאפשר להפנות אותו באפקטיביות לאותם תחומים בעולם שעזרה דרושה בהם יותר מכול.

 

  רק לעתים רחוקות קיימת התייחסות לעוצמה, לחיות ולהשפעה שיש למחשבה. אתם עשויים לומר שמחשבה אינה יכולה להפסיק מלחמה - אבל מה לדעתכם מביא לתחילתה של מלחמה? לכל אורך ההיסטוריה לעתים תכופות קבוצות של מדוכאים עלו לשלטון והשתמשו בכוחם/ן כדי להתמרד כנגד מדכאיהם; אולם כיוון שהם למדו מעט מאוד מניסיונם, הם הפכו להיות האליטה החדשה, מחזיקי הכוח החדשים. כעת, כאליטה החדשה, כשמשרדי הממשל והעושר ניתנו בידיהם, המצב הפיסי שלהם עשוי להיות שונה לחלוטין; הנסיבות שגרמו [ככל הנראה] להתקוממותם נעלמו. ובכל זאת כתגובת נגד הם מכים חזרה ויוצרים מעמד חדש של מדוכאים, שבתורם יהיו חייבים להתקומם כנגדם ולהגיב.

 

  עם זאת, על אף מראית הדברים, נסיבות חיצוניות לא גורמות למלחמות או לעוני או למחלות או למצבים מצערים אחרים כלשהם שקיימים בעולם. אמונותיכם יוצרות את מציאותכם. מחשבותיכם יוצרות התנסות מעשית. כשיחול שינוי במחשבותיכם ובאמונותיכם, יחול שינוי גם בתנאי חייכם. הפניית האנרגיה, המיקוד והריכוז שלכם למצבים קשים בחלקים אחרים של העולם לא מסייעת, אלא רק מחמירה את המצב.

 

  מצד שני, התעלמות ממצבים כאלה מתוך בורות, וכביכול תוך ניקוי ידיכם מהם, גם היא התייחסות קצרת רואי. העמדת פנים שמצבים כאלה לא קיימים מתוך פחד מהם, רק מקרבת את המציאות המפחידה. מוטב בהרבה שתתייצבו בתקיפות ובחזקה במציאות שלכם, תכירו בה בתור המציאות שלכם, תעודדו את העוצמה והיצירתיות שלכם - ומנקודת ראות זו תתבוננו באותם אזורים בעולם או בחברה שלכם הזקוקים לעזרה קונסטרוקטיבית; בחיים שלכם, בדיאלוגים היומיומיים שלכם עם האחרים, ובמערכות היחסים שלכם במסגרת קבוצות [או התאספויות] שאליהן אתם משתייכים, חזקו ככל שביכולתכם ומתוך כוונה את עוצמתם ואת יכולותיהם של האחרים.

 

  חיזוק זה יתרום לעוצמה האישית של כל האנשים האחרים שעמם אנשים אלה באים במגע. מצאו את האמונות שאחראיות לנסיבות המצערות. אילו הרעיונות שבספר זה היו מובנים עד היסוד, כל אדם היה מסוגל להעריך את המציאות שלו באופן מציאותי. לא היה צורך לצייד מראש מדינה כלשהי בנשק כנגד התקפה צפויה - אך דמיונית - של מדינה אחרת.

 

  לא הייתה מצטברת עוינות אישית רבה כזו, שתגרום לגברים ונשים לחשוש מפגיעות נוספות עד כדי כך, שהם ינסו להתחבא מהחיים או ממערכות יחסים, או יחששו ממגע עם אחרים. אין שום צניעות בהצבעה על הכישלונות שלכם. צדקנות יכולה להיות דרך צרה מאוד. אילו כל אחד מכם היה מבין ותופש את השלמות מלאת החן שבאינדיווידואליות שלו - באופן שבו אתם מנסים לתפוס את היופי של כל היצורים הטבעיים האחרים - אזי הייתם מאפשרים ביטוי רב יותר ליצירתיות שלכם. קיים סדר בכל היסודות של הטבע, ואתם חלק מסדר זה.

 

  המחזור הגדול של העונות מסמל את טווח נשמתכם. לא תגיעו לרוחניות תוך הפניית עיניכם הלאה מהטבע או תוך ניסיון לשחרר את עצמכם ממנו. לא "תחזו בחיי הנצח" תוך ניסיון להתכחש לחיים שאתם חיים עכשיו - כי חיים אלה הם הדרך המיוחדת שלכם, המספקת רמזים שבעקבותיהם עליכם ללכת.

 

  הבריאה כולה רוטטת בתשוקה. התכחשות לתשוקה [או לרצון] תגרום לכם רק לאדישות. אלה המתכחשים לתשוקה מלאים בה יותר מכל. החיים של כל אחד מכם הם אפיזודות זעירות ועם זאת ענקיות, חולפות ונצחיות כאחת, שמספקות התנסויות שאותן אתם מעצבים באופן רב משמעות - תוך שאתם פותחים ממדים של מציאות שאינם זמינים לאף אדם אחר - כיוון שאף אחד אחר אינו יכול להסתכל בקיום מנקודת ראותכם. אף אחד אינו יכול להיות אתם מלבדכם. קיימות תקשורות גם ברמות אחרות, אבל חוויית הקיום שלכם מקורית לחלוטין, ועליכם להוקירה.

 

  אף אחד - לא משנה כמה עצום סף הנפש שלו - אינו יכול לכתוב ספר שמגדיר את הנפש, אלא רק להציג רמזים וסימנים, מילים וסמלים. המילים והרעיונות בספר זה כולם מסמלים מציאויות פנימיות אחרות - כלומר, הם כמו קלידים של פסנתר המכים על מיתרים אחרים; מיתרים שיש לקוות שיופעלו בתוך הנפש של כל קורא וקורא.

 

  כל אחד מכם שוכן כעת בעולם הטבעי, ועולם זה שוכן בתוך מציאות שממנה עולה הטבע. שרשי הנפש בטוחים ומזינים אותה כמו עץ הצומח מאדמת ההוויה. מקור עוצמתה של הנפש מצוי בתוך כל אדם - והוא המארג הבלתי נראה של קיום האדם.

 

  הטבע מלא הוד ושופע בביטוייו. המציאות הרחבה יותר שממנה נובע הטבע שופעת עוד יותר, ובמסגרת התנסות רב-ממדית זו אף אדם אינו אבוד, נשכח, נזנח או נטוש. עץ איננו צריך לבקש מזון מהאדמה או מהשמש, וכך גם בהתנסות המעשית שלכם כל דבר שאתם זקוקים לו זמין לרשותכם. אם אתם מאמינים שאינכם ראויים להזנה, אם אתם מאמינים שהחיים עצמם מסוכנים, אזי אמונותיכם לא מאפשרות לכם לנצל באופן מלא את העזרה הזמינה. אבל כיוון שאתם עדיין חיים, אתם כמובן מוזנים. אינכם יכולים לחסום את חיוּת הווייתכם בנקל, יחד עם זאת לעתים תכופות החיוּת ש"מבוזבזת" בהתקפים עמוקים של דיכאון רבה יותר מזו שמופנית לאפיקים יצירתיים. אתם חלק מהבריאה, ולכן היקום "נוטה" לעברכם. הוא מעניק. הוא מצלצל ברוב חיוניות. לכן, עזבו את האמונות שאומרות לכם אחרת. חפשו בתוך עצמכם - כל אחד מכם - את רגשות השמחה והשפע שיש בכם, גם אם רגשות אלה מופיעים רק לפעמים, ועודדו את האירועים או המחשבות שמעוררים רגשות אלה.

 

  אינכם יכולים לגלות את הנפש שלכם כל עוד אתם חושבים עליה בתור דבר נפרד, כעין תכשיט יקר שטמון בארון לנצח. אתם יכולים להתנסות בעוצמה ובחיוּת שלה רק על ידי חקירת המציאות הסובייקטיבית שלכם, שכן חקירה כזו תוביל אתכם ללא-תעייה לאותו מקור הוויה רחב יותר שמעבר למרחב ולזמן.