מאפיינים של אנרגיה טהורה, הנפש האנרגטית, והלידה של אירועים

(מתוך ' טבע הנפש: ביטויו האנושי ' פרק 9)


כשאנשים מביעים עניין בטבע החלומות, על פי רוב יש להם מספר שאלות קבועות, כמו: "עד כמה ממשיים האירועים שמתרחשים בחלומות?" "מה משמעות החלומות?" "איך הם משפיעים על חיי היומיום?" כל אדם מודע לטבע האינטימי להדהים של החלומות, ובכל זאת, סמלים מסוימים נראים כאוניברסליים למדי בהתנסויות שלכם.


אולם, בעוד שנושאים אלה מעוררים עניין רב, אין הם נוגעים באירועים הגדולים יותר שמאחורי פעילות החלימה, והם לא מתחילים לגעת בפעולות הפסיכולוגיות המסתוריות שמאחורי התפישה של אירוע כלשהו. חלומות, כמובן, הם בראש ובראשונה אירועים. חשיבותם עבורכם טמונה דווקא בנקודות הדמיון והשוני בינם לבין אירועי הערות.

 

  מאחורי כל הנושאים הללו מונחים שיקולים עמוקים הרבה יותר. מעורבים כאן טבע היצירתיות עצמה והמאפיינים של אנרגיה - שבלעדיהם לא תיתכן כל פעולה.

 

  ביסודו של דבר הנפש היא גילוי של אנרגיה טהורה בתוך צורה מסוימת. קשה מאוד להתייחס להתנסות שלה מחוץ למסגרת המוכרת לכם. אתם דורשים דיוק מסוים בהגדרה ובמינוחים, ומובן שאוצר המילים שמשמש לשם כך אוטומטית מעצב את המידע. הנפש היא מצבור של גשטלטים של אנרגיה. כדי להבין זאת עליכם לתפוס, שלאנרגיה טהורה יש נטיות ליצירת דפוסים כל-כך מתמירים, שהיא תמיד מופיעה בצורת ההתגלמויות שלה. היא הופכת "להסוואה" שלה.

 

  היא עשויה ליצור חלקיקים, אך היא תמיד תישאר היא עצמה, בין אם החלקיקים יתקיימו ובין אם לא. במונחים הבסיסיים ביותר, שכמעט אינם ניתנים לתפישה באוצר המילים שלכם, אנרגיה אינה ניתנת לחלוקה. לא ייתכנו חלקים שלה, כי אין היא ישות שאפשר לחתכה או לחלקה בדומה לעוגה. אולם למטרת הדיון עלינו לומר, שבמונחים שלכם, כל חלק קטן - כל אחת מהיחידות הקטנות ביותר של אנרגיה טהורה - מכיל בתוכו כוח שדוחף לעבר ההיווצרות של כל הוואריאציות האפשריות שלו עצמו.

 

  על כן, היחידה הקטנה ביותר של אנרגיה טהורה, שבמונחיכם היא נעדרת משקל ואין בה שום מאסה, נושאת מעצם טבעה את הנטייה לבריאת החומר בכל צורותיו, את הדחף ליצור את כל היקומים האפשריים. במונחים אלה אי-אפשר להתייחס לאנרגיה מבלי להדגיש שאלות הנוגעות לטבע של אלוהים או של כל היש, שכן אלה הם מונחים נרדפים.

 

  אני יכול לדייק ולומר שהאנרגיה הטהורה מודעת בתוך עצמה בכל מקום, אבל המילים עצמן מסלפות במידת מה את כוונתי, שכן אני מדבר על תודעה שקשה מאוד לתארה.

 

  אנרגיה טהורה - או כל "חלק" ממנה - מכילה את הנטייה היצירתית לאינדיווידואציה, באופן כזה שבכל חלק נתון שלה נרמזים, נוצרים ומתקיימים כל החיים האינדיווידואליים המודעים. לא ניתן להרוס אנרגיה טהורה, והיא נבראת בו-זמנית ב"בכל נקודה ונקודה". היקום הפיסי שלכם והחוקים הפיסיים שלכם מספקים לכם ראיות מועטות בלבד לסוג זה של פעילות, שכן ברמה הפיסית הראיות מראות לכם את גילויי הזמן או הבלייה. הפעילות הפסיכולוגית שלכם היא העדות הקרובה ביותר שיש לכם לפעילות זו, אף שאינכם משתמשים בה בתור שכזו. לאנרגיה טהורה אין לא התחלה ולא סוף. הנפש, נפשכם, נוצרת מחדש "בכל נקודה ונקודה" של קיומה. ולעניין זה, למרות מראית הדברים, היקום הפיסי לא נוצר באיזו התפוצצות של אנרגיה שעכשיו מתפזרת, אלא הוא נוצר ומתהווה "בכל רגע ורגע" בכל מקום בכל אחת מנקודותיו.

 

  אם כן, ההתנסות הבסיסית של הנפש עוסקת בסוג פעילות שאותו אינכם יכולים לתפוס ישירות, ועם זאת קיום זה אחראי לאירועים שאתם כן תופשים, וכך הוא פועל כסביבה שבה מתרחשים אירועי הערות והחלימה שלכם.

 

  במובן זה אינכם יכולים לפרק את האירועים שלכם כדי למצוא את המציאות שמאחוריהם, כי מציאות זו אינה רק הדבק המחבר את האירועים יחדיו, אלא היא שזורה בתוך ההוויה הנפשית שלכם באופן בלתי נראה. קיימים הבדלים ברורים בין מה שאתם מחשיבים כאירועי ערות לבין מה שאתם מחשיבים כאירועי חלימה. אתם מבחינים באופן ברור בין השניים, ודואגים שהם אכן יהיו נפרדים אלו מאלו. בעולמכם, השפיות המעשית והמקובלת והמניפולציה הפיסית תלויות ביכולת שלכם להבדיל בין דברים, כשאתם מקבלים כממשיים רק את אותם האירועים שמקובלים כממשיים על-ידי האחרים.

 

  אולם, במהלך הזמנים השתנו באופן קיצוני האירועים שנחשבים ממשיים. "פעם" האֵלים פסעו על פני האדמה וניהלו מלחמות בשמים ובימים. אנשים שהאמינו בדברים כאלה נחשבו שפויים - ואז הם היו שפויים - כי מסגרת האירועים המקובלת הייתה שונה מאוד מזו שלכם. במונחים היסטוריים הטבע המשתנה של האירועים המקובלים מספר הרבה יותר מאשר, נאמר, ההיסטוריה של הציוויליזציה - הוא משקף את הטבע היוצר-תמיד של הנפש.

 

  כל יסודות ההתנסות הגשמית בכל רגע נתון נוכחים במצב החלימה. עם זאת, מהבחינה המעשית, בכל זמן נתון המין האנושי מקבל חלקים מסוימים ממציאות החלימה כאירועים הממשיים שלו, כביכול, וסביב אירועים מיוחדים אלה הוא יוצר את הציווילזציות "הנוכחיות" שלו. מהבחינה ההיסטורית האדם הקדמון חלם על מטוסים ועל ספינות-רקטה. בהֶקשֵר זה ש"הטלוויזיה" הטבעית שלו פעלה טוב יותר אפשר לומר מבחינות מסוימות מהגרסה הטכנולוגית שלכם, משום שהתמונות המנטליות שלו אִפשרו לו לתפוס אירועים הן באזורים סמוכים והן בחלקים אחרים של העולם. עם זאת, הוא לא היה יכול פשוט ללחוץ על כפתור כדי לראות זאת. המנגנונים הנפשיים והביולוגיים היו קיימים, ואִפשרו לו לדעת, בייחוד בתקופות לחץ או סכנה, אילו אירועים, שברגיל אינם נתפשים, עלולים לאיים על הישרדותו. אבל - אז כמו עכשיו - במצב החלימה כל הנושאים הם תלויי העתים, ןהם פועלים כמודלים שמתוכם המין האנושי בוחר את האירועים המעשיים שעיצבו את התנסותו הפיסית.

 

  בהֶקשֵר זה מחקר על מצב החלימה יכול להעניק לכם כמה תובנות חשובות ביחס לטבע הנפש. במונחים מסוימים אתם "ארוזים מראש". אתם תמיד מזהים חבילה אחת של מציאות פסיכולוגית בתור ה"אני" שלכם. במונחים בסיסיים, אתם תמיד מגיעים לחבילה ארוזה זו דרך כעין דואר "ישיר וסימולטני". אולם, מבלי לדעת זאת אתם חלק מאנרגיה טהורה ואתם טבולים בתוכה, נוצרים מחדש בכל רגע ורגע - כך שהאנרגיה של האטומים והמולקולות שלכם ושל מערכת היקום הפיסית שלכם מתחדשת בכל סוג של רגע שניתן להעלותו על הדעת.

 

  הנפש שלכם נמשכת חזרה לתוך עצמה, לתוך כל היש, ו"החוצה" מעצמה לעבר ההתפרטות שלכם, בדחפים נפשיים של פעילות שנמצאים תואמים את התנהגות האלקטרונים בעולמכם. במצב החלימה או השינה, כשאינכם פוגשים ישירות בפעילות פיסית, יש לכם הזדמנות ללמוד יותר על נפש - דרך חקר אירועי החלום, שכה דומים לחוויית הערות שלכם וכה שונים ממנה.

 

  כל האירועים ההסתברותיים של חייכם מתקיימים בו-זמנית, ברמות מסוימות שקשורות עם מצב החלימה. כיוון שפעילויותיכם חייבות להתאים פיסית לתוך מסגרת של זמן ומרחב, רק מספר קטן מבין האירועים ההסתברותיים הללו יתרחשו באופן פיסי.

 

  האירועים שאכן מתרחשים נבחרים תוך הבחנה רבה, כאשר החלומות משמשים כאחת השיטות שבאמצעותן אתם מבררים באיזו מידה פעולה הסתברותית כלשהי רצויה. ביסודו של דבר, ברמות אחרות אלה של קיום אין כל הבדל בין אירועי הערות לאירועי החלימה. אם כן, אתם מארגנים ביצירתיות את ההתנסות שלכם, כך שההכרה המודעת, כפי שאתם תופשים אותה, גם היא נושאת באחריות. אולם גם אותם האירועים שאותם אינכם מקבלים כאירועים גשמיים קיימים, והם מצטרפים לארגונים משלהם. הם לא נעלמים מההתנסות שלכם; הם משמשים כנקודות מיקוד לאירועים שלא נוגעים בכם ישירות, בעוד שבעקיפין הם יוצרים רקע נפשי ברור. במידה מסוימת הם הופכים לסביבת ההתנסות הבלתי נראית שממנה נובעות הפעילויות הממוקדות שלכם, כך שהטבע של אירועים אלה משתמע מהחיים שלכם - והחיים שלכם משתמעים מהמסגרות של אותם האירועים.

 

  במובן זה החלום גם משמש כדרמה של הסתברויות השזורות זו בזו, כקרש קפיצה שממנו נובעים אירועים בכל הכיוונים. בעוד שלכל היבט של חלום יש משמעות אישית, הוא גם מהווה את הגרסה שלכם לסמל שמייצג סוג מקביל של אירוע, אך ברמת מציאות שונה לחלוטין.

 

  אילו מספרתם כל היבט של חלום, שאז כל מספר היה מייצג את עצמו במערכת מספרית שונה לחלוטין. המספרים שעל פני השטח או אלה המוכרים לכם, היו משמשים כדי להסביר את החלום בהֶקשֵר של עולמכם. כשם שאתם חיים ביקום פיסי ברור וחולקים במציאות שלו, כך כל אחד מכם מתקיים בתוך יקום נפשי רחב בהרבה - מוקף על-ידי ישויות נפשיות, שאין סוף לגיווּנן, נתמך על-ידן ומהווה חלק מהן. הפעולה הקטנה ביותר שלכם משפיעה על המציאות שלהן, כשם שהמציאות שלהן משפיעה על זו שלכם. במצב החלימה אתם יכולים לתפוס ישויות כאלה באופן ברור יותר. לא ניתן להשוות בין מציאויות נפשיות שונות במונחים של גודל ולהחשיבן כגדולות או כקטנות יחסית, כי התקפות והבוהק של כל קיום נושאים עוצמה אישית כה ייחודית שהיא מאפילה על שיקולים שכאלה.

 

  החיים של כוכב ושל פרח שונים לחלוטין במונחים שיש לכם ביחס למשך זמן, לגודל ולמאפיינים; עם זאת כל אחד מהם מתקיים במסגרת תקפות של התנסות, שבסופו של דבר הופכת השוואות שכאלה לחסרות משמעות. באותו האופן השוואה בין התודעה שלכם לתכונות הנפשיות של כוכב אינה תורמת דבר. עם זאת הניידות הנפשית של התודעה מאפשרת תקשורת פנימית מסוג שקשה לבטאה במילים, שפה רוחנית וביולוגית משולבת שמתמירה את ההתנסות באופן ישיר. לכן רבים מחלומותיכם הם תרגומים של אירועים המתרחשים ברמות אחרות של הנפש היותר רחבה.

 

  ברמות אחרות אלה של הנפש האירועים לא תלויים בזמן. אתם, מצד שני, חייבים לעבוד עם גרסת-הזמן של האירועים. החלומות מספקים לכם מסגרת אלגנטית שמאפשרת לכם לפרק אירועים נעדרי-זמן, ולהציב אותם כמתבקש בהֶקשֵר של עולמכם. הצבה זו בהחלט תלויה בידע פנימי של אירועים הסתברותיים עתידיים, ולא הייתם יכולים לממש את ההווה שלכם ללא ידע בלתי מודע זה של ה"עתיד".

 

  לעתים קרובות החלומות הם מיזוג של העבר, ההווה והעתיד, מיזוג שבו אירוע מרכזי אחד משמש כמוקד שסביבו ייאספו אירועי ה"הווה".

 

  ביסודו של דבר האירועים אינם קשורים לסיבה ותוצאה. דבר הופך להיות זה ברור באירועי החלימה, ששם נעלם ברובו הרצף שאתם רגילים אליו, הרצף שמקשר בין האירועים.

 

  במקום זאת, האירועים נבנים, כביכול, ממשמעויות. אבל הבה נשכח מונח זה לרגע ונתייחס למונח אסוציאציה שכבר מוכר לכם, שכן זרם התודעה שלכם פועל בצורה זאת. מעצם טבעה, כל תודעה היא מוקד של מודעות מסוימת, מיוחדת וייחודית שתתנסה בכל מציאות אפשרית דרך מאפייניה שלה.

 

  כל תודעה גם "מטביעה" ביקום חותם משלה. אף חלק ביקום אינו פאסיבי או בלתי פעיל, בין אם חלק זה, לכאורה, מאורגן או חסר ארגון. כל תודעה אם כן מטביעה ביקום חותם בדרכה שלה. עצם קיומה מציב משמעות מסוג מסוים, שלאורה יתפרש שאר היקום. היקום יודע את עצמו באמצעות משמעויות כאלה. כל תודעה ניחנת ביצירתיות בעלת אופי רב-ממדי, וכך היא מבקשת ליצור לעצמה מציאויות רבות ככל האפשר, תוך שהיא משתמשת במשמעות שלה עצמה כמוקד - כדי למשוך מן היקום את כל האירועים שהיא יכולה למשוך ולהתנסות בהם. וכך היא מושכת אירועים מן היקום, ממש כשם שהקיום שלה כאירוע מטביע ביקום את חותם טבעו שלא יימחה.

 

  אם ננסח זאת באופן פשוט יותר מנקודת ראות אחרת, לכל אחד מכם, יש יכולות ומאפיינים מסוימים משלו. אתם מתנסים במציאות דרך התבנית של יכולות ומאפיינים אלה, אבל אתם גם מטביעים ביקום את החותם המיוחד של האינדיווידואליות שלכם ומושכים את אותם האירועים שמתאימים לטבעכם, ולא אחרים.

 

  משמעויות מסתדרות או מתרחשות בדפוסים מסוימים, וכשדפוסים אלה נעשים ברורים מאוד, הם מופיעים כסיבה וכתוצאה. אלה הן פשוט משמעויות ברורות. התהליכים וההרגלים האסוציאטיביים שלכם הם אולי הדוגמאות הקרובות ביותר שיכולות לספק רמזים ביחס לאופן שבו המשמעויות פועלות. אולם, גם אז, אסוציאציות עוסקות בעיקר בחליפת הזמן, בעוד שמשמעויות, מעצם מהותן, אינן עוסקות בכך. לדוגמה, אתם עשויים לחשוב על דודתכם, שרה, ובתוך רגעים אחדים התהליך האסוציאטיבי עשוי להעלות בכם תמונות מתקופות בעבר כשביקרתם אצלה, או תמונות של חבריה ושכניה, של חפצים בביתה, ושל אפיזודות הקשורות ליחסים ביניכם.

 

  באותו הזמן, בלי ידיעתכם, הדודה שרה עשויה להרים אגרטל כחול - אותו אגרטל שזה עתה ראיתם בעיני רוחכם על מדף בסלון ביתה - ובנגעה באגרטל הדודה שרה עשויה לחשוב על האדם שנתן לה אותו, שנמצא כעת בצד השני של היבשת. אדם זה שחושב אולי לקנות מתנה למישהו, בהבזק של השראה עשוי להחליט על אגרטל או להתחיל פתאום לזמזם שיר שנקרא "שרה", או אף לחשוב על דודתכם. מצד שני, אילו במקום כלשהו לאורך הרצף היו מופיעות אסוציאציות מנוגדות כלשהן, ייתכן ש"שרשרת" האסוציאציות הייתה נקטעת. לדוגמה, אפשר שהאיש האחרון היה שוקל לקנות אגרטל, אך דוחה את הרעיון. בגלל מרכיב הזמן נראה לכם שהאפיזודה הראשונה חוללה את האחרות - שהאסוציאציה הראשונה בנוגע לדודתכם חוללה את האירועים שבאו "בעקבותיה".

 

  אבל המשמעויות הפנימיות - האסוציאציות - היו קיימות כולן בו-זמנית, וניתן היה להתחבר אליהן בכל נקודה בזמן. המציאות שלהן הייתה, ביסודה, נפרדת מהזמן, אף שנראה היה שהיא חלק ממנו.

 

  למעשה שלושת סדרות האירועים יכלו בנקל לקרות לכל שלושת האנשים בו-זמנית, ואם לא הייתה מתקיימת ביניהם תקשורת רגילה, איש מהם לא היה יודע על כך. המארג הפנימי של אירועים עוסק בדיוק בסוג כזה של אסוציאציה. טבע האירועים מעוצב על-ידי עוצמות ומשמעויות רגשיות. בחלומות אתם עובדים עם עוצמות אלה, ובודקים אינספור משמעויות. אלו הן כמו דפוסים רגשיים טעונים, הנוצרים מתוך הכוונות והרגשות האישיים ביותר שלכם.

 

  אתם מקבלים ודוחים אירועים הסתברותיים תוך שאתם משתמשים במשמעויות כאמות מידה. אתם מטביעים ביקום את המשמעות שלכם, ובעודכם משתמשים בה כמוקד, אתם שואבים ממנו, או מושכים את האירועים שתואמים למטרות ולצרכים הייחודיים לכם. בעשותכם כן, אתם במידה מסוימת מכפילים את האפשרויות היצירתיות ביקום, ויוצרים ממנו מציאות אישית שאחרת לא הייתה קיימת; ובעשותכם כן, אתם גם תורמים בדרך שאין לה שיעור למציאות של כל תודעה אחרת, בהגדילכם את מאגר המציאות שממנו שואבת כל תודעה.

 

  באופן בסיסי לא קיימת תנועה אקראית. אין דבר כמו כָּאוֹס. היקום - לא משנה איך מכנים אותו או איזה ביטוי הוא מקבל - מציאותו נבנית מתוך רצפים מסודרים של משמעויות.

 

  משמעויות אלה מתקיימות בנפרד בתוך מערכות שונות של ממשות, אך בה בעת הן גם משתלבות זו בזו בצורה כוללת. אתם מבינים את הסדר של סיבה-ותוצאה, אבל סדר זה מבוסס על ההיבט נעדר-הסיבתיות של המשמעויות. ניתן לראות את החלומות שאתם זוכרים כמו ציורים ממוספרים, שערוכים להתאים לכוונותיכם ולמטרותיכם, והם תואמים את קווי המתאר של הכרתכם באופן מושלם כל-כך, עד שאתם שוכחים את ההתנסויות הרחבות יותר שמהן הם נשאבו.

 

  פיסית ונפשית החלום עצמו הוא התוצאה של חישוב ופעילות מן הסוג המדויק ביותר, שבמסגרתו מתחוללות דרמות ואינטראקציות מורכבות ולעתים טעונות ואינטנסיביות ביותר - ועם זאת מנותקות מהשתתפותו המלאה של הגוף. משמעויות אלה כרוכות מצִדכם בסימנים ביולוגיים מסוימים, שמווסתים את ההצטלבות של אירועים פסיכולוגיים ושל פעילות פיסית, בזמן ובמרחב. רק כאשר כל התנאים תואמים את הדרישות המדויקות שלכם, מופעלים הסימנים החיוניים שמעניקים לכם התנסות פיסית. מבחינה זו בחלומות אתם נמצאים ב"מצב של השהייה" - מעורבים במרווח פעולה שהינו רחב מדי מכדי להתאים לקווי המתאר של התנסות ארצית מעשית.

 

  אם כן, משמעויות אלה מציבות את הצופנים שלהן, כך שהאירועים הפיסיים חייבים להיות מוצפנים בדרך אחת מסוימת, והחלומות חייבים להיות מוצפנים בדרך אחרת. קיים אם כן מה שניתן לכנות מצב טרום-חלימה או מצב התנסות שממנו החלום יווצר. מצב התנסות זה נושא סוג שונה של צופן, שמרחיק אותו עוד יותר מאותה ההצטלבות המקובלת עם הפעילות הגופנית, המרחב והזמן.

 

  האירועים הפיסיים קורים לכם בתור מי שאתם. בחלומות אתם עשויים לחוות אירוע בתור מישהו אחר, או למצוא את עצמכם בעבר או בעתיד במקום בהווה. בחיי הערות יש לכם את משפחתכם שאותה אתם מכירים או את קבוצת החברים, או את העמיתים למקצוע, וכיוצא באלה. לעומת זאת בחלומות אתם עשויים למצוא את עצמכם נשואים למישהו אחר או חיים סוג אחר לחלוטין של חיים. במובן מסוים חלומות הם כמו "ואריאציות על נושא החיים שלכם", בעוד שבמציאות חייכם הם הנושא שבחרתם מבין כל הגרסאות האפשריות.

 

  אולם בחלק גדול מהזמן, אירועי החלום דומים במידה מסוימת לאירועים הפיסיים. התפישה שלכם בחלום נראית פיסית - אתם הולכים, רצים, אוכלים ומבצעים תפקידים פיסיים אחרים. למעשה יש עוד מצבי קיום רבים אחרים, אבל לעת עתה נדבר על מצב של טרום-חלימה, שלמעשה מורכב ממספר מצבים של ממשות. כאן ככל שאתם מתרחקים ממצב החלימה ונכנסים עמוק יותר לתוך המציאות הפנימית, ההיבטים הפיסיים של האירועים נעלמים במידה רבה. אפשר שייראה לכם שההתנסות נעשית רחבה יותר ופחות ספציפית, אבל אין זה המצב. ההתנסות אכן מתרחבת, אבל איכותה משתנה, כך שלדוגמה, רגע אחד של התנסות כזו - במונחים שלכם - יספק לכם חומר עבודה לחמש שנות חלימה.

 

  זוהי פשוט אנלוגיה, שכן בפועל אתם שקועים בתוך אותה מציאות אחרת כל הזמן; אבל הארותיה וטבעה נמסרים לעצמי שאתם מכירים דרך ההיווצרות החלומות, ובמונחים שלכם "לוקח זמן לחלום". התנסות רחבה יותר זו שממנה בסופו של דבר מתהווים חלומותיכם, מערבת אתכם בסוג של מסע. אם נשתמש באנלוגיה אחרת, דומה הדבר כאילו שהייתם עוזבים מאחור בשמחה את "הציוד האישי" של חיי היומיום הרגילים, והייתם נישאים על גבי הנפש היותר רחבה שלכם, אל תוך ימים רחבים יותר של התנסות.

 

  אתם עוזבים מאחור את הטבע הגשמי של האירועים ונכנסים לאזורים שבהם האירועים נוצרים. בדרכים שקשה מאוד לתאר, אתם פוגשים את היקום בצורה ישירה יותר תוך שימוש בחושים פנימיים בעלי טווח רחב בהרבה. תוך שאתם משתמשים בתקפותכם העמידה כ"פיתיון", אתם יוצאים לשאוב מן היקום את החומר הגולמי של ההתנסות. אתם עדיין עצמכם, ועם זאת, באותה הרמה אתם גם חלק מאותו היקום שממנו נובע אותו העצמי, וכוחו וחיוניותו הם כוחכם וחיוניותכם שלכם שעתידים לקבל מיקוד ייחודי. אתם מסתכלים, פשוטו כמשמעו, בעצמי האינדיווידואלי שלכם ובתרבות שלכם - קדימה ואחורה בזמן - רואים היכן הם מתמזגים זה עם זה וחשים בקשרים האינסופיים שביניהם, כך שכל אירוע שאתם בוחרים להתנסות בו עתיד גם להיבחר כאירוע עולמי - שגם אחרים יקחו בו חלק במידה כלשהי ואשר יוסיף להתנסות הזמינה למין האנושי שממנה גם אחרים יוכלו לשאוב.

 

  מעורבת בכך ידיעה ישירה שבה כל תודעה יודעת מה כל תודעה אחרת עושה, מה "מעמדה" ומהן ההשלכות שיש להתנסוּתה. כך מתבררים כל המארג והמסגרת של הזמן והמציאות בכל נקודה ונקודה, וההסתברויות השונות נחקרות ומובָנות.

 

  כל זה נשמע מסובך מאוד. אולם תהליכים אלה מתרחשים גם ברמות אחרות, אם כי בדרך שונה, כאשר בדרכה שלה התודעה התאית תופשת את כל ההסתברויות הנוגעות להישרדות הפיסית, על כל המורכבויות המרחיקות - לכת שלהן. ברגע זה ממש התאים שבגופכם יודעים מהם תנאי החיים בכל מקום על פני הפלנטה, והם מחשבים תנאים אלה ומבררים את האופנים שבהם תנאים אלה דורשים פעולה מצד הגוף. תאי גופכם מודעים לתנועת הפלנטות ולכל הנסיבות הנוגעות לאיזון הגוף, ליציבותו ולהישרדותו. הגוף אז מתהווה באורח מתמיד כתוצאה מחישובים אלה.

 

  במונחים רחבים יותר, במצבי הטרום-חלימה אתם ערים לכל הפעילויות של הנפש היותר רחבה שלכם בעודה משתתפת בקיומה האינסופי של תודעה נפשית ותורמת לו, ונעשית מודעת למציאויות הנפשיות שמהוות מסגרת ליציבות שלה.

 

  אירועים לא הופכים פיסיים, אלא אם כן מתמלאות דרישות מסוימות ומופעלים צופנים מסוימים.

 

  ההתנסויות ברמות של הטרום-חלימה מתרחשות בעוצמות משלהן. הידע מתורגם למידע שבמצב החלימה מפורק לנתונים מפורטים יותר וסמליים מאוד, אשר תואמים דרישות אינדיווידואליות, והם מוּרדים על הגוף, כביכול, לניסיון.

 

  אז המידע מעובד הלאה למשמעויות, לכוונות ולדחפים אינדיווידואליים, אשר הופכים אותו לצופנים הדרושים אשר יקבעו את טבע אירועי הערות שיתרחשו בפועל. הנתונים חייבים להיות בעלי סוגי עוצמה מסוימים לפני שהם נרשמים כחומר פיסי או נחווים כאירועים פיסיים. חלק מתהליך עיבוד זה מתרחש במצב החלימה, והיצירתיות ממלאת חלק גדול בתהליך המקדים.

 

  מה שכיניתי כאן מצב טרום-חלימה הוא מצב שאתם למעשה שרויים בו תמיד, בין אם אתם ערים או ישנים, ובין אם אתם חיים או מתים (במונחיכם). הוא כולל מצבים שבהם פועלת בעיקר ידיעה ישירה.

 

  זהו המצב הטבעי של הווייתכם. הטבע, בהיבטיו הרחבים יותר, כרוך במצבים שכוללים הן חיים והן מוות במסגרות התייחסות רחבות הרבה יותר.

 

  תן לנו רגע... זה מתבטא אולי יותר מכול בארגונים פסיכולוגיים בעלי רגישות תפישתית גבוהה יותר. במצב הטרום-חלימה אתם משתתפים בארגונים שכאלה, אף שאתם מביאים חזרה לעצמי הפיסי שלכם - בצורת חלומות - רק נתונים שאפשר לזהותם ולהשתמש בהם במונחים פיסיים. חשוב מאוד לזכור שההתנסות והידע שלכם צומחים ברמות אחרות אלה של ממשות. אפילו במהלך החיים הגשמיים שלכם התנסותכם אינה מוגבלת לאירועים פיסיים קונבנציונליים בלבד. אירועים רגילים אלה נובעים מתוך הדחף היצירתי שקיים ברמת טרום-החלימה.

 

  אנא הבינו: איני אומר כאן שאין לכם כל שליטה מודעת באירועים - שכן האירועים אכן נוצרים על-ידכם בהתאם לתחושותיכם, אמונותיכם, מטרותיכם וכוונותיכם.

 

  אולם החומר הפנימי ש"הופך את האירועים לממשיים" בא מאותם מקורות אחרים. רובכם אינכם מודעים לטבע הבסיסי והמסתורי הזה של האירועים, כי לא עולה בדעתכם לחקור את המארג הפנימי. העבר והעתיד של כל אירוע נתון מספקים אמנם כעין "עובי", כעין עומק-בזמן. אולם ההסתברויות של האירועים חומקות מכם במונחים מעשיים.

 

  במצב הטרום-חלימה אתם נתקלים ישירות במציאות, שבה אותן הסתברויות קיימות בו-זמנית לתפישה שלכם. אתם מודעים לאירועים אלה בתצוגה מהממת מאינסוף נקודות-מבט. לא הייתם יכולים לתפוס מידע כזה במודע, ועוד פחות מכך לפעול על פיו במודע, וגם לא הייתם יכולים לשמור על המצב הנפשי המסוים, הייחודי שלכם. עם זאת אתם עדיין מנצלים רמה זו של הוויה, כשאתם משתמשים בנתונים חסרי שיעור אלה כבסיס ליצירת המציאות שאתם מכירים.

 

  במידה מסוימת מצב החלימה שלכם הוא חוליית קישור בין סוג החיים שאתם מכירים לבין אותו מימד עצום בהרבה שהוא מקור החיים האלה. החלימה כרוכה בכניסת מידע רב בהרבה מכפי שאתם משערים - דהיינו, כשאתם חולמים, אתם קולטים הרבה יותר נתונים מאשר כשאתם ערים, למרות שהנתונים הם מסוג שונה. חלק מחלומותיכם אתם יוצרים מתוך מידע זה. ואז החלומות עצמם מעובדים כך, שהם הופכים למארג האירועים המוכרים של מצב הערות.

 

  דרמות החלימה הן הפקות מורכבות, אמנותיות ביותר. מצד אחד, הן מייצגות אירועים אחרים של מצב הטרום-חלימה, אירועים ש"במצבם הטבעי" נמצאים מעבר לתפישתכם. אולם אירועים אלה לא הולכים לאיבוד, אלא מתורגמים לחלומות, כאשר תודעתכם שבה ומתקרבת ל"בסיס האם" שלה. כל היבט של חלום הוא צופן שמסמל אירועים גדולים יותר שאינם ניתנים לפענוח.

 

  הסמלים מיוצרים באופן כה מדויק ומדוקדק, שהם משמשים במקביל גם כהיבטים המתייחסים לחיי היומיום האינטימיים שלכם. כיוון שאירועי היומיום מעוצבים בחלקם על סמך מידע חלימה שכזה, הרי שכל אירוע בחיים הפיסיים שלכם הוא גם סמל לאירוע אחר, של מעשה שלא ניתן לפענוח ואשר מתרחש באותן רמות של הנפש שבהן הווייתכם שורה.

 

  זה בשום אופן לא מבטל את תקפות האירועים כפי שאתם חושבים עליהם, שכן כל פעילות פיסית שלכם משנה מיד את כל היחסים האחרים בכל רמות ההוויה. רובכם מכירים צורה כזו או אחרת של השראה. אנשים שאינם סופרים או אמנים ואינם משוררים או מוסיקאים, לעתים תכופות מוצאים עצמם לפתע מותמרים למשך זמן קצר - כשלפתע עולים בתוכם שירה או שיר, פיסת מוסיקה או איזו תמונה - שנראה כאילו שהם באים משומקום, או כאילו שהם נובעים מחוץ להֶקשֵר של דפוסי החשיבה הרגילים - ונושאים עמם הבנה, שמחה, חמלה וכישרון אמנותי, שלכאורה לא היו קיימים רגע לפני כן. מאין באו השירה או המוסיקה? אנשים כאלה חשים פתאום שהם "יודעים" באופן ישיר; הם מתנסים בידע שבא מבפנים במקום במידע שבא מבחוץ.

 

  חלומות מגיעים באותה הצורה. אינכם צריכים לתכנן איך ליצור חלום לפני שאתם הולכים לישון; אינכם צריכים להכיר אף אחד מהמנגנונים המעורבים בחלימה. לכן, לעתים תכופות נראה כאילו שהחלימה "פשוט קורָה", כמו שנראה שהשראה פשוט באה.

 

  ספרים נכתבו על טבע החלומות. יש תיאורים קלסיים של חלומות נבואיים - שמערבים ידיעה-מוקדמת - שבהם מופיעים קדושים ודמויות תנ"כיות מכובדות. אך חשוב לזכור שכל חלום משנה במידת מה את העולם הפיסי. רעיון יצירתי עשוי להוביל לספר - שהוא הפקה פיסית בהחלט. החלומות מערבים אתכם במנגנונים האינטימיים ביותר שבאמצעותם אירועים פיסיים מתהווים. בתגובה ישירה להתנסות החלימה מתרחשים בגוף שינויים הורמונליים וכימיים - תכופות ברמות עדינות אך חשובות. מכאן שחלומותיכם קשורים להרכב הביולוגי שלכם. ובתוך תמונות החלימה מוצפנים חיבורים ביולוגיים, שקשורים לפעילות התאית - לא באופן כללי, אלא באופן מאוד ספציפי.

 

  כל אובייקט חלימה נבחר מתוך הבחנה גבוהה ביותר, כך שישמש כסמל ברמות רבות וגם ישלח מסרים מתאימים לתאים ולאיברים השונים שבגופכם.

 

  אני רוצה לדון בקשרים שבין יצירתיות, חלומות והיצירה בפועל של האירועים הפיסיים. אני מבין את הצורך שלכם במינוח מדויק, ויחד עם זה אני יודע שבמונחים מסוימים, ככל שאני נהיה "מדויק" יותר למענכם, כך אנו עשויים להחמיץ את הנושאים הרחבים יותר אשר חומקים מגבולות שכאלה. אני גם רוצה להימנע מתפישות-קדומות רבות שקשורות למילים מסוימות.

 

  בחלומות יש לכם קשר אינטימי לתהליכים שבאמצעותם האירועים הפיסיים נוצרים. אירועים מקבלים את צורתם מתוך אותן משמעויות שאתם מייחסים ליקום כאשר הווייתכם מטביעה בו את אמונותיכם, את רצונותיכם ואת הטבע האישי שלכם.

 

  כפי שיבשת אינה מתקיימת לבד, אלא מתוך יחסי גומלין עם תצורות פיסיות אחרות, כך במונחים שלכם אתם מעצבים אירועים כך שיתאימו למסגרת ההמון. אתם מעצבים את המציאות שלכם, אך אינכם מעצבים אותה מבוּדדת ונפרדת. למשל, אתם מודעים לאירועים אחרים ולוקחים אותם בחשבון, אף שזה לא נראה כך. אינכם יכולים לאלץ אדם אחר לחוות אירוע שאותו הוא דוחה. ואיש אינו יכול לאלץ אתכם לכך. כל האירועים, בין אם הם נחשבים טובים או רעים, מצייתים באדיקות למכניקות פנימיות.

 

  אירועים הסתברותיים חייבים למלא אחר תנאים מסוימים כדי להתממש בחומר. הם חייבים ליפול לחריצים המתאימים בזמן ובמרחב. חייבת גם להיות התאמה פסיכולוגית - יש להגיע לעוצמות מסוימות במונחים של רצון, אמונה וכוונה. במילה "עוצמה" איני מתכוון כאן בהכרח למאמץ, לתשוקה עזה או לכוונה מודעת ונחושה; אני מתכוון לאוסף של איכויות מסוימות בלתי מוחשיות, שממוקדות בדייקנות לעבר פעילות פיסית.

 

  אירועים פיסיים מצביעים על היאספות של כוחות שביסודם אינם פיסיים, לכדי מסגרת של ארגון שמלכתחילה מתקיים מחוץ להֶקשֵר של זמן ומרחב. זהו ארגון פסיכולוגי, המורכב מאירועים הסתברותיים נבחרים. אירועים אלה ממתינים מאחורי הבמה, כביכול, למימוש פיסי. הגירוי הסופי למימוש זה עשוי לבוא ממצב הערות או ממצב החלימה, אבל זה יְיַצג את הגורם האחרון הנדרש - את התגברות ההשראה, הרצון או המטרה - אשר עתידים להפעיל לפתע את הארגון הנפשי הראשוני כהתרחשות פיסית.

 

  יחידות האנרגיה האלקטרומגנטית ( (EE שציינתי במקום אחר חשובות, כיוון שהן מתקיימות בספֵירה של פעילות אלקטרומגנטית, והן מעוררות תגובות מסוימות במוח ובמערכת העצבים. אולם אירועים כשלעצמם כרוכים במצב יציב של שדות-פעילות הקשורים זה לזה באופן הדוק, ומתקיימים, כביכול, בין יחידות האנרגיה האלקטרומגנטית.

 

  שדות אלה כרוכים בתגובות פסיכולוגיות, שאינן נתפשות פיסית, ועם זאת טעונות כמו כוח נפץ גרעיני. כלומר, אותן פעילויות פסיכולוגיות "מתפוצצות" לאירועים פיסיים הודות למטען והודות להתמרה שמאפשרים לפעולות מנטליות טהורות "לפרוץ את מחסום הזמן והמרחב" ולהופיע כמציאויות בעולם הפיסי. יחידות האנרגיה האלקטרומגנטית מופיעות במובן מסוים בקצוות המרוחקים ביותר של פעילות זו. אילו האירוע היה עצם פיסי כמו ספינת-חלל, יחידות האנרגיה האלקטרומגנטית היו מאפשרות לו לנחות בעולמכם, אך הן לא היו גורמי ההדף המקוריים. גורמי ההדף המקוריים הם שדות של יחסי-גומלין נפשיים.

 

  הבה נשתמש באנלוגיה. תארו לעצמכם שאתם פלנטה, כפי שאכן הנכם במונחים מסוימים. אתם מתקיימים ביקום מורכב ומתוחכם ביותר. אתם יודעים שהחלל מלא סוגים שונים של תושבים, ואנו נשווה שוכני חלל אלה לאירועים הסתברותיים. כפלנטה יש לכם מאפיינים מסוימים. כמה מתושבי החלל לא יוכלו לנחות כלל בתנאים אלה. התנאים מייצגים את האינדיווידואליות הפסיכולוגית שלכם. אתם שולחים מסרים לכוכבים אחרים כיוון שאתם בודדים, ואירועים או מבקרים הם אחת השיטות העיקריות שלכם לרכישת התנסות וידע. כדי שנוסעי-החלל ינחיתו את הספינות שלהם, הם חייבים להיכנס לאטמוספרה שלכם ולהשתמש בתנאים שבה, תוך שמירה על שלמותם שלהם. הם גם חייבים שיהיו להם סיבות משלהם לביקור שכזה.

 

  ועכשיו, כל אירוע פיסי דומה במקצת להשפעתה של ספינת חלל הנכנסת לעולמכם מ"מקום אחר". תכופות נראה שמחשבות זורמות לתוך מערכת התודעה שלכם ויוצאות ממנה ואתם בקושי מבחינים בכך. גם אירועים תכופות מופיעים ונעלמים באופן דומה. ואולם הם הטביעו את חותמם על המציאות שלכם. במידה כזו או אחרת אתם משכתם אותם, והם נמשכו אליכם. לרגע נוצר שדה התייחסות טעון ביותר, המספק נתיב פנימי שבאמצעותו אירועים הסתברותייים יכולים לזרום לתוך התחום של אירועים המוכרים לכם.

 

  נתיב זה קיים ברמות נפשיות ומעורר את מנגנוני התפישה שלכם, שכמובן, אז מגיבים ותופשים את מה שהם יכולים לתפוס. הכוונה או המטרה או האמונה שלכם היא אחת מגורמי המשיכה העיקריים. גורמי משיכה אלה פועלים כקרניים הסוקרות את היקום, אבל דרושים גם התנאים להתממשות. וחייבת להיות התאמה הולמת בין השניים.

 

  ראשית לכול, היקום שלכם איננו מבודד. הוא פשוט היקום האחד שאותו אתם תופשים.

 

  במובן בסיסי, בתוך היקום שאתם מכירים קיימים יקומים אחרים, ובתוך יקומים אלה מתרחשים כל הזמן אירועים אחרים שאינכם מודעים להם. היקומים מתקיימים ניתן לומר זה בתוך זה, והאירועים שלהם גם הם מתקיימים זה בתוך זה; כך שבעוד שכל אירוע נתון נראה רק במונחים שאותם אתם מזהים, הוא גם חלק מאינסוף של אירועים אחרים שמתקיימים זה בתוך זה, וברמות מסוימות אין אפשרות להפריד בין "החלקים" השונים.

 

  כפי הנראה חיי היומיום שלכם מספקים לכם עדות מועטה בלבד לכך. עם זאת חלומותיכם תכופות מכילים סוג כזה של התייחסות-הדדית. כיוון שאתם תופשים אירועים באופן המסוים לכם, אתם כמובן תופשים בערות את היקום הפיסי המוכר לכם. לעומת זאת, אירועי החלימה שאינם כה מדייקים במרחב ובזמן, משמשים כמסגרת שדרכה אפשר לצפות בעדות כלשהי לקיום יקומים אחרים. אף מערכת איננה סגורה, כך שיש אינטראקציות, כביכול, בין כל היקומים. גם אין מערכת פסיכולוגית שהיא סגורה, אף שהיא בלתי ניתנת לפגיעה או להריסה.

 

  החלומות פועלים אפוא כרשתות עצומות של תקשורת-המונים, שברמות מסוימות של הנפש הן אפקטיביות הרבה יותר מאשר, למשל, הטלוויזיה ברמה הפיסית.

 

  אם כן, ניתן להשתמש במצב החלימה כבפלטפורמה פסיכולוגית או נפשית כדי לצפות במציאויות אחרות, ולהתבונן במנגנונים הפנימיים שבאמצעותם אירועים לא-פיסיים מתממשים בעולמכם.

 

  מרחקים פסיכולוגיים ונפשיים עצומים מפרידים בין המציאות שלי למציאות שלכם. במידה מסוימת ההכרה של רוּבּוּרט היא הקשר בינינו. לכן, כשאני מדבר בפגישות אני לא לגמרי עצמי.

 

  אני הוא אני, אך אני מפורש דרך המציאות שלכם. יש לי מאפייני אישיות שעל פיהם אלה שבאים לפגישות יכולים לזהות אותי. יש מוזרות בקול ובמבטא שלי, שאם יורשה לי לומר הינה ייחודית ואינדיבידואלית לי. ועם זאת אני מגיע למציאות שלכם במסלול מוזר - כזה שאינו מורכב מכבישים או מדרכים ראשיות, אלא מדרמות נפשיות שמתפתלות חזרה לאחור כמו שבילים לתוך "ההיסטוריה הנפשית" של המין האנושי. במידה מסוימת אני כמו תמונת חלום חוזר ונשנה עז ועיקש במיוחד, המופיע ומבקר את נפש ההמון, אך בתוך מציאות שאינה מוגבלת לחלומות - תמונת חלום בעלת מלאות נפשית שהתודעה הרגילה יכולה להיראות לידה כרוח-רפאים חיוור.

 

  דיברנו על אירועי החלימה ועל מציאות הערות, על טבע היצירתיות ועל ההיווצרות של אירועים. גם עסקנו בישויות נפשיות אדירות ממדים, במונחים שלכם, אשר מעצבות מבנים פסיכולוגיים שמהם עולה המציאות שלכם. זהו ההֶקשֵר שבו טבע המציאות שלי נעשה רלוונטי.

 

  אינני מדבר כאן על אֵלים, אלא על מבנים נפשיים השונים מהמבנים שאתם מכירים. במערכות הארגון "הנוכחית" שלהם, אין ביכולתם של מבנים אלה לתפוס או לחוות ישירות את המציאות שלכם. ניתן לומר שהם נמצאים ברקע שמתוכו עולה חזית ההתנסות שלכם. הם מופיעים בחלומותיכם באופנים רבים. הם כמו הבד שממנו אתם גזורים. אלה הם כוחות שאינם זקוקים לשמות, מלבד למען נוחותכם.

 

  מבנים נפשיים אלה הם גם "מפעילי-אנרגיה" גדולים, ובתור שכאלה הם יזמים חשובים של אירועים. הם מתממשים בחומר רק לעתים רחוקות, אם בכלל. עם זאת הם נענים לצרכים הנפשיים של האנשים, ולכן הם חוזרים ו"מופיעים" בתקופות שונות בהיסטוריה עם מסרים מסוימים, כפי שחלומות מסוימים עשויים לחזור ולהופיע בהכרה הפרטית.

 

  ההתנסות הפיסית נובעת מתוך המציאות הפנימית בדרכים הקוסמיות ביותר ויחד עם זאת הזעירות ביותר. האירועים מתוּחלים מן הפנים ורק אז הם מופיעים בחוץ. במונחים שלכם אין לי שום קיום פיסי. אולם ספרַי מחוללים אירועים פיסיים בהחלט כאשר קוראַי לומדים להגיע לשליטה טובה יותר בחייהם, לומדים להרחיב את תודעתם ולהיעשות מודעים ליכולות הגדולות יותר שלהם.

 

  אתם יכולים לומר שאני תמונת חלום נטולת אפילו דימוי - אבל אם כך, הרי שכל אדם שחייו משתנים דרך מילותי חייב לשאול: "מהו חלום?" באותו האופן שבו האישיות שלי מתקיימת ללא התגלמות פיסית, גם האישיות שלכם מתקיימת ללא התגלמות פיסית. להתנסויות החלימה והערות שלכם יש השפעה ישירה על היקום כולו. ההבדל הוא שאתם אינכם מודעים למה שאתם עושים, אבל אני כן מודע. במידה מסוימת אני משנה את העולם, גם אם במונחים שלכם, בפועל אני לא אשב בכיסא, ולא אפסע ברחובות, לא אלחץ את ידכם ולא אראה את שקיעת החמה או את עלות השחר.

 

  בעבורי העולם שלכם הוא יקום חלום שבו אני מבקר על פי הזמנה, מציאות הסתברותית שבעיני היא ייחודית ויקרה מאוד - אבל כזו שיותר איני יכול להתנסות בה ישירות. וכיוון שאיני שרוי בה כמותכם, אני יכול לספר לכם עליה רבות, שכן האוריינטציה המדויקת שלכם מחייבת ראייה צרה ומרוכזת יותר.

 

  בחלומותיכם אתם תכופות מבקרים במציאויות אחרות, אבל לא למדתם לארגן את תפישתכם, או לכוונה. כפי שישויות כמותי מהוות את הרקע לקיומכם, כך גם ישויות כמותכם פועלות כמבני הרקע הפסיכולוגיים שבהם מתקיימים ארגונים אחרים כאלה. בכל מערכות היחסים האלה יש תמיד יחסי תן-וקח.

 

  לכן המציאות הנפשית שלכם משתמעת מהמציאות שלי, ושלי משתמעת משלכם, כשם שהמציאות שלכם משתמעת מהמציאות של ווילי השני (החתלתול שלנו) ושלו משתמעת משלכם.

 

  לא קל להסביר את דרכי הפעולה של הנפש הפנימית או את הפעילות שמאחורי חלומות, כיוון שהתנסויות אלה קיימות מעבר למסגרת של מילים או דימויים, והיא עוסקת ביסודו של דבר בטבע ובהתנהגות של אנרגיה פסיכולוגית ונפשית.

 

  אני מקור אנרגיה בעל אישיות - אבל כך גם אתם. במונחים שלכם היו לי תקופות חיים רבות, ועם זאת במונחים אחרים, לא חייתי באופן פיסי, אלא השאלתי את האנרגיה שלי לחיים שנבעו מתוך המציאות שלי, אך לא היו אני. באותה הדרך אתם מולידים דימויי חלום משלכם - אך בקושי מודעים לכך שעשיתם כן ולא מודעים לעובדה שאתם מספקים דחף לסוג של מציאות פסיכולוגית שלגמרי חומקת מהבחנתכם. סיפורי החלום שאתם מתחילים, ממשיכים מעצמם. אף חלום אינו חלום "שווא". כל פרק בספר זה נכתב כך שהרעיונות המוצגים בו יפעילו את האינטואיציה שלכם ויפתחו ערוצים בין מצב החלימה והערות שלכם.

 

  המציאות היותר רחבה שלכם מרחפת סביבכם בכל רגע ורגע. אילו ידעתם במונחים מדויקים איך צמחתם פיסית מעובר לאדם בוגר, אילו יכולתם לעקוב במודע אחר התהליך הזה, מצבכם לא היה בהכרח טוב יותר ואפשר שצמיחתכם הייתה מתעכבת; הייתם מתחילים לפקפק: "האם אני עושה את זה נכון?" הדאגה לשלמות התהליך הייתה גורמת לכם לאי-שקט.

 

  באותו האופן תיאור מפורט של טבע מצב החלימה יכול בהחלט לגרום לכם לחוש במתח. (בנימה הומוריסטית:) תתחילו לפקפק: "האם אני חולם נכון?"

 

  אנשים רבים חוששים מהחלומות שלהם. הם פוחדים מכל דבר שאין להם שליטה מודעת בו. יחד עם זאת, אם תחשבו על חלומותיכם כעל שלוחות של ההתנסות שלכם בתוך הקשר אחר, אז אכן תוכלו ללמוד לחוש בנוח איתם. תזכרו אותם ביתר קלות, וככל שתעשו זאת, תוכלו לשמור על תחושת המשכיות בין מצבי הערות והחלימה.

 

  כשזה יקרה, קווי המתאר של נפשכם יופיעו ביתר בהירות. אבל קווי מתאר אלה לא ייראו במונחים של משפטים מוגדרים, אלא דרך השיטות, הסמלים, הרגשות והרצונות שבדרך כלל מיוחסים ליצירתיות.

 

  דמיינו לעצמכם שאתם שחקן מוכשר המשחק בתיאטרון רב-ממדי, שבו לכל תפקיד שאתם מבצעים יש חיוניות שעולה בהרבה על העוצמה היצירתית של מחזה רגיל.

 

  כל אחד מכם לוקח חלק בניסיון כזה, אך אתם פשוט שוכחים את עצמכם בתוך התפקידים שלכם. אתם גם מעורבים בסוג של דילמה יצירתית, כי אתם מבלבלים, ניתן לומר, בין השחקן לבין הדמויות שאותן אתם מגלמים באופן כה משכנע, ואתם פשוט הולכים שולל.

 

  אתם אומרים: "עלי לשמור על האינדיווידואליות שלי לאחר המוות", ממש כאילו ששחקן שמגלם את המלט היה ממשיך לגלם את התפקיד אחרי ההצגה, ממאן ללמוד תפקידים אחרים או להתקדם הלאה בקריירה שלו, ואומר: "אני המלט ואני חייב להמשיך לַנֵצח עם הדילמות והאתגרים של דרכי. אני מתעקש לשמור על האינדיווידואליות שלי".

 

  במצב החלימה "השחקנים" נעשים מודעים במידת מה לתפקידים שהם מגלמים וחשים את הזהות האישית האמיתית שמעבר למיומנות האמן. דיברתי על כך בעבר, אבל חשוב שתזכרו, שאתם כופים סוג של תחושה "מלאכותית" של המשכיות, שמוגזמת אפילו לעצמי שאתם מכירים. ההתנסות שלכם משתנה באורח מתמיד, וגם ההֶקשֵר האינטימי של חייכם משתנה - אבל אתם מתרכזים בַהיבט של סדר, במונחים שלכם, שלמעשה משמש כדי לצמצם את הקֵשֶר ההתנסות שלכם, כדי לעשותו נוח להבנה. אין זו מגבלה טבעית של התודעה.

 

  הסביבה הפסיכולוגית של ההמון נותנת צורה לתרבות העולמית שלכם, והיא מעין תפאורה עולמית שבתוכה מתרחשת ההתנסות. קונבנציות פסיכולוגיות מסוימות משמשות כאביזרי במה. יש לכם אפוא מערכים פסיכולוגיים פורמליים המשמשים כנקודות התייחסות או כמסגרות התייחסות. אתם מקבצים את ההתנסויות שלכם במסגרת מערכים שכאלה. הם משמשים כדי לעצב אירועים מנטליים באופן שבו אתם תופשים אותם פיסית.

 

  המשפט האחרון חשוב, כיוון שההתנסות שלכם בכל תקופות חיים חייבת להיות מוחשת פיסית ולהתפרש באופן פיסי. אולם למרות זאת, אירועים נובעים ממקור שאינו פיסי. כפי שהוזכר קודם, החלומות שאתם זוכרים הם כבר פרשנויות של אירועים לא-פיסיים.

 

  אם ננסח זאת בצורה הפשוטה ביותר, ההתנסות שלכם בפועל, עצומה מכדי שתוכלו להתייחס אליה באופן פיסי. סוג התודעה המיוחד שלכם הוא תוצאה של מיקוד ייעודי בתוך תחום מסוים. אתם מדמיינים שהתודעה שלכם "אבסולוטית", במובן זה שנראה כי היא מערבת מצב בלעדי, המכיל בתוכו את זהותכם כפי שאתם תופשים אותה - אלא שאתם מעניקים לה גבולות כאילו הייתה ממלכה. תודעתכם, במקום זאת, היא סוג מסוים של ארגון שהינו שלם בפני עצמו, אף שהיא חלק מסוגי תודעה אחרים, בעלי נקודות מיקוד משלהם. גם גופכם מורכב מארגוני תודעה מודעים-לעצמם אשר חומקים מתשומת לבכם ועוסקים בחומר תפישתי שלחלוטין זר לכם.

 

  קיימים ארגוני-השתייכות "מתוחכמים" ביותר המדלגים מעבר למגבלות המין האנושי. אתם מתבוננים בעולם התרבותי שלכם על האמנות והתוצרת שלו, הערים שבו, הטכנולוגיה שלו והשימוש המפותח שנעשה בו בשכל ובאינטלקט. אתם מייחסים חשיבות רבה לדתות ולמדעים שלכם, לארכיאולוגיה ולנצחונותיכם על הסביבה, ונראה לכם שאף תודעה אחרת לא עשתה את מה שהפיקה תודעת האדם. אכן "תוצרים" אלה של תודעתכם הם ייחודיים ויצירתיים, והם מרכיבים פסיפס אופייני בעל יופי וחן משלו.

 

  אולם קיימים ארגוני תודעה שמקדימים בהרבה את המין האנושי; הם אינם מייצרים אמנויות או מדעים, ובכל זאת הם יוצרים ביחד את הגוף החי של האדמה ואת היצורים שחיים על פניה. התוצרים שלהם הם הימים שעליהם אתם מפליגים בספינותיכם, השמים שבהם טסים המטוסים שלכם, האדמה שעליה מתפשטות עריכם, ועצם המציאות שמאפשרת את קיום התרבות שלכם או כל תרבות אחרת.

 

  האדם הוא חלק מתודעה זו שהיא מעבר לכל המינים, כשם שהצמחים ובעלי החיים הם חלק ממנה. חלק מהמציאות של האדם גם תורם לארגון על-מיני זה, אך הוא לא בחר למקד את תודעתו היומיומית המעשית בכיוון זה או לזהות את האינדיווידואליות שלו עמה. כתוצאה מכך אין הוא מבין את הניידות הגדולה והטבעית העומדת לרשותו, והוא גם לא תופש מבחינה מעשית את התבניות הפסיכולוגיות הטבעיות - שהוא חלק מהן - אשר יוצרות את כל עולמכם הטבעי, כלומר הגשמי.

 

  בחלומות יחסים אלה מתגלים לעתים קרובות. האמת שמאחורי מערכות יחסים אלה טבועה בכל האגדות והמיתולוגיות העוסקות באלוהים-והאדם, אלוהים-והאשה, החיות-והאדם, או החיות-והאשה. קיימים אם כן קשרים בין האדם והחיות ומה שמכונה האֵלים (להבדיל מאלוהים), אשר רומזים על מציאויות נפשיות וטבעיות.

 

  לכל אזור של הארץ יש זהות, ניתן לומר, ואין אני מתכוון במובן הסמלי. זהויות כאלה מייצגות את ארגוני התודעה המשולבים של האדמה, של האדם ושל החיות, בתוך כל ממלכה נתונה. בניסוח פשוט, מספר התודעות רב כמספר החלקים והן משתלבות באינסוף צורות. במצב החלימה חלק מהתנסות זו - שאחרת סגורה בפניכם - מהווה את הרקע לדרמת החלום. התודעה שלכם איננה דבר אחד ששייך לכם, כמו למשל פנס כיס; אלא היא מצבור אינסופי ממש של נקודות תודעה, הרוחשות יחדיו ויוצרות את תקפותכם - החתומה, כביכול, בזהותכם.

 

  ארגון מיוחד זה מייצג את זהותכם - בין אם הוא מפוזר ובין אם הוא מרוכז בקבוצה צפופה, בין אם שהוא מופיע "לבד" ובין שהוא עף דרך "נחילים" נוספים.

 

  אם נשתמש באנלוגיה, אפשר היה לפזר את "החלקיקים" שלו ברחבי היקום בהפרש של גלקסיות בתוכו, ועדיין הזהות שלו תישמר. כך עכשיו, בלא ידיעתכם, חלקים של תודעתכם מתערבבים ומתמזגים עם חלקי תודעה של מינים אחרים, בלי לפגוע כהוא זה בתחושת האינדיווידואליות שלכם - והם יוצרים מציאויות פסיכולוגיות אחרות שבהן אינכם מתרכזים.

 

  במצב החלימה, בעלי חיים, אנשים וצמחים ממזגים את מציאויותיהם במידה מסוימת, כך שמידע השייך למין אחד מועבר למינים אחרים, באמצעות תקשורת ותפישה פנימית שבאופן רגיל אינה מוכרת בעולמכם.

 

  המבנים הטבעיים של כדור-הארץ נוצרים כתוצאה משיתוף הפעולה הביולוגי בין כל המינים: התודעה עצמה אינה תלויה בכל צורה שהיא עשויה לעטות בזמן זה או אחר.

 

  לכן, ברמות שלכם העשויות להיראות כָּאוֹטיות, יש ערבוב ומיזוג גדול של תודעה, חילופי מידע בלתי פוסקים, לכאורה: כעין חקירה פתוחת-קצוות של האפשרויות שמהן נובעים האירועים - הן ברמה הפרטית והן ברמת ההמון.

 

  כל שאני עושה הוא פשוט להסביר את המאפיינים, הכישורים, היכולות והנטיות של הטבע. יש רמות כה רבות ושונות, במה שאתם מכנים מצב החלימה שאי-אפשר לערוך רשימה של כולן, אלא בדרכים סטריאוטיפיות. זה נובע בייחוד מכך שרצפי חלומות מסוימים כרוכים בהבנות ביולוגיות שאינן ניתנות לתרגום פשוט.

 

  נאמר בצדק, ש"הלא-מודע" מודע מקרוב לפרטים הקטנים ביותר הנוגעים לבריאותכם, למצבכם הנפשי ולמערכות היחסים שלכם. "הוא" גם מודע למצב הבריאות של האדמה - ואף לתנאים הסביבתיים בצִדה השני של הפלנטה; והוא גם מכיר את האקלים התרבותי. התודעה המוכרת לכם פועלת כפי שהיא פועלת בשל תהליכי איסוף מידע עצומים - תהליכים שמאחדים את כל המינים. מידע כזה מוצפן באופן ביולוגי; אבל את המידע הפיסי הזה, כמו למשל זה המצוי בגנים ובכרומוזומים של המין האנושי כמו גם של מינים אחרים - ניתן לשנות באמצעות התנסות ופעילות מנטלית.

 

  מצד אחד, החלימה של בעלי חיים - ושל בני אדם במיוחד - מבוססת לא רק על עיבוד מידע, אלא גם על איסוף מידע. החלימה מונעת מהחיים מלהפוך סגורת-קצוות, על-ידי פתיחת מקורות מידע שבמצב הערות אינם זמינים באופן מעשי, ועל-ידי מתן משוֹב ממקורות שמחוץ לעולם הקונבנציונלי. נתונים, שנאספים במצב הערות דרך למידה והתנסות, נבדקים בחלומות, לא רק בהשוואה להתנסות הפיסית, אלא הם גם מעובדים בהתאם לַנתונים "הביולוגיים" ו"הרוחניים": נתונים אלה נרכשים כאשר התודעה הישֵנה, מפזרת את עצמה כביכול, ומתמזגת עם תודעות אחרות של המין האנושי ושל מינים אחרים, בעודה שומרת על הזהות הכוללת שלה. תודעות אחרות אלה גם הן מתפזרות בדרך דומה.

 

  אלו הן הדרכים שבהן כל אינדיווידואל מיודע באשר לתמונה של סביבת-ההמון הפיסית והפסיכולוגית המשתנה-תמיד. האירועים הפיסיים כפי שאתם מבינים אותם לא היו יכולים להתקיים אחרת. ביסודו של דבר, מידע הוא התנסות. בחלומות אתם משיגים את המידע הנחוץ לשם יצירת חייכם. על כן מצב זה של שינה איננו פשוט "הצד השני" של תודעתכם, אלא הוא המאפשר את חיי הערות ואת התרבות שלכם.

 

  המוות פועל בדרך דומה. בעלי החיים במיוחד מבינים זאת, כי הם מארגנים את הזמן בדרך שונה מכם. מכאן שהחלימה מספקת את כל התנאים או הצרכים של החיים ושל המוות - ועובדה זו תכופות מבהילה את העצמי של מצב הערות. אבל לפנינו כאן תערובת יצירתית: הארגונים התפישתיים שמהם עולים החיים המודעים הפרוזאיים. כאן טמונים חומרי הגלם של כל אירועי היומיום שאתם מכירים ברמה הפרטית ובקנה מידה העולמי.

 

  שום דבר בטבע אינו מבוזבז, ולכן נעשה שימוש גם בצמיחה השופעת של נופי החלימה של האדם. בין אם נופים אלה מתממשים באופן פיסי או לא, יש להם ממשות משלהם. האישיות שלכם היא במידה מסוימת תולדה של התנסות הערות שלכם; אך היא נוצרת באותה המידה גם תוך התנסות החלימה שלכם, דרך הלימוד והידע והמפגשים, אשר מתרחשים במצבים שרבים היו טוענים כי הם חורגים מעבר לתפישה הלגיטימית. החלומות, אם כך, מעורבים עמוקות בתהליכי הלמידה. חלומות של הליכה וריצה מופיעים אצל תינוקות הרבה לפני שהם זוחלים, והם מעניקים להם הדחף.

 

  חלומות של ילדים מכילים גם מושגים מתמטיים, בצורתם היסודית כך שמאוחר יותר התרגול המתמטי הפורמלי נופל על קרקע פורייה. האמנויות, המדעים, החקלאות - כולם משקפים נטיות ותכונות טבעיות שטבועות בהכרה האנושית. כאשר במצב החלימה, ואז במצב הערות, מופיעות תחילה התכונות הכלליות, יותר מאשר המפורטות, אז מתעוררות הנטיות האינטלקטואליות המיוחדות.

 

  שעל כן ערים הופיעו בחלומות בני האדם עוד בטרם היו שבטים. מצב החלימה מספק את הדחף לצמיחה, ופותח בפני התודעה הארצית ערוצי מידע לשם הישרדותה הפיסית.

 

  כיוון שמצב החלימה קשור גם לחיי הערות, אתם מכניסים לתוכו הרבה מיסודות הקיום היומיומי שלכם, כך שהחלומות שאתם זוכרים תכופות מעוצבים במונחים קונבנציונליים למדי. ככלל, אתם זוכרים את המעטה החיצוני של החלום או את מה שהחלום הופך להיות כשאתם קרבים לרמת התודעה הרגילה שלכם. בחלום אתם ערים להיבטים כה רבים של אירוע כלשהו, שרבים מהם בהכרח חייבים לחמוק מזיכרון הערות שלכם. עם זאת, כל חינוך אמיתי חייב לקחת בחשבון את תהליכי הלמידה שמתרחשים בחלומות, ואיש אינו יכול לקוות לתפוס את טבע הנפש מבלי לעודד התנסות בחלומות, זכירת חלומות ואת השימוש היצירתי של חינוך-חלימה בחיי הערות.

 

  ברור שבמציאות הערות אתם לוקחים חלק בהתנסות כלל-עולמית של ההמון כמו גם בסביבה העולמית הפיסית.

 

  שוב, האירועים שאתם תופשים באים כשהם ארוזים ברצפים של זמן, כך שאתם רגילים לסוג של סדר שיש בו "לפני" ו"אחרי". כשאתם בונים מבנים פיסיים, אתם עורמים לבנה על גבי לבנה. נראה לכם אפוא שלאירועים הפסיכולוגיים יש אותו סוג של מבנה, שכן אחרי הכול, אתם תופשים אותם במסגרת של זמן.

 

  כשאתם שואלים: "איך נוצרים האירועים?" אתם מצפים לתשובה שתהיה מנוסחת באותם מונחים. התשובה אינה פשוטה כל-כך. מקור האירועים מצוי באותו התחום היצירתי, הסובייקטיבי של הוויה שאתם בדרך כלל הכי פחות מתעניינים בו. מצב זה, שהוא החלימה, מעמיד לרשותכם רשת פנימית של תקשורת, שעולה בהרבה על טכנולוגיות התקשורת שלכם. הרשת הפנימית עוסקת בסוג אחר לגמרי של ארגון תפישתי. וורד הוא וורד הוא וורד. אולם במצב החלימה וורד יכול להיות תפוז, שיר, קבר, או ילד, ולהיות כל אחד מאלה ביחד.

 

  בחלומות אתם עוסקים בסמלים, כידוע. עם זאת סמלים הם פשוט דוגמאות לסוגים אחרים של אירועים "אובייקטיביים" מאוד. מצד אחד אירועים אלה הם מה שהם נראים, ומצד שני הם לא מציגים את עצמם "ישירות". לכן, אירוע אחד שכזה יכול להכיל אירועים רבים אחרים - בעוד שאתם תופשים רק את פניו החיצוניים, ומכנים פָנים אלה סמל. האירועים האחרים במסגרת הסמל לגיטימיים בדיוק כמו האירוע שאתם תופשים.

 

  ביסודו של דבר, אירועים אינם בנויים זה על גבי זה. הם צומחים זה מתוך זה בכעין התרחבות ספונטנית, יצירתיות שופעת, בעוד ההכרה המודעת בוחרת באילו היבטים להתנסות - והיבטים אלה הופכים אז למה שאתם מכנים אירוע אובייקטיבי.

 

  ברור שאירועים לא נוצרים רק בידי המין האנושי, וכפי שציינתי בפגישתנו האחרונה, קיימת במצב החלימה רמה שבה מצטרפות יחדיו כל "התודעות הארציות" של כל המינים מכל הדרגות. מנקודת ראותכם דבר זה מייצג מצב עמוק של יצירתיות בלתי-מודעת - במיוחד ברמות התאיות - שבאמצעותו כל החיים התאיים מתַקשֵרים ויוצרים רשת ביולוגית חיונית שמעניקה את הבסיס לכל התנסות "גבוהה יותר".

 

  אין ספק שמה שאתם מכנים חלימה תלוי בתקשורת תאית זו, אשר מפיצה את כוח החיים על פני הפלנטה כולה. לכן היצירה של כל אירוע פסיכולוגי תלויה ביחסים הללו שבין המינים.

 

  הסמלים הפסיכולוגיים שאתם מכירים עולים כמו חום מברזל מלובן, טבועים במבנה התאי עצמו. במובנים העמוקים ביותר גם לבעלי חיים ולצמחים יש סמלים, והם מגיבים אליהם.

 

  אפשר להגדיר סמלים כצופנים פסיכולוגיים שמפורשים באינסוף צורות, בהתאם לנסיבות שבהן התודעה מוצאת את עצמה. אירועי חלימה "מתחברים" באותו האופן שבו היקום "מתחבר". לכן לא ניתן להגדיר אותם במדויק. אתם יכולים לחקור את ההתנסות שלכם באירוע מסוים. וחקירה זו עצמה תשנה את טבע האירוע הנפרד, לכאורה, שאותו התחלתם לחקור.

 

   אם כן, אתם שותפים בחוויית החלימה של ההמון, כפי שאתם שותפים בעולם הערות של ההמון. התנסות היומיום שלכם היא פרטית וייחודית לכם, ועם זאת היא מתרחשת בתוך ההֶקשֵר של סביבה משותפת. אותו הדבר נכון גם ביחס למצב החלימה.

 

  גם החלומות שלכם ייחודיים לכם, ועם זאת הם מתרחשים בתוך הקשר משותף, בסביבה שבה מתרחשים החלומות של העולם. בהֶקשֵר זה קיומכם מובטח "לנצח". אתם האירוע הפיסי של עצמכם בתוך מרחב וזמן נתונים, ובשל התנאים השוררים במסגרת זו, בתוכה אתם אוטומטית מוציאים מכלל התרחשות התנסות אחרת של עצמיותכם. האירוע הגדול יותר של עצמיותכם מתרחש בהקשר שמעבר לתפישה הרגילה שלכם את האירועים. עם זאת, חלק גדול יותר זה של עצמכם יוצר את העצמי שאתם מכירים.

 

  במידה מסוימת, במצב החלימה אתם נכנסים לתוך הקשר רחב יותר. מסיבה זו אתם גם מאבדים את הסוג המיוחד של אוריינטציה מדויקת המוכר לכם. בכל זאת, לפעמים אתם מתחילים לחוש במימד הרחב יותר של האירועים ובטבע נעדר-הזמן של קיומכם.

 

  כיחידים וככלל, במצב החלימה אתם משנים את האורינטצייה של תודעתכם ועוסקים בלידה של אירועים, שרק מאוחר יותר ייעשו מוּבנים-בזמן או יֵיחַווּ באופן גשמי.

 

  אירועים פיסיים הם התוצרים הסופיים של איכויות לא-פיסיות.

 

  יצירה של אירועים היא בראשיתה פונקציה רגשית, נפשית או פסיכולוגית. אירועים הם פרשנויות פיסיות, גרסאות שהפכו לשגרה של התנסויות תפישתיות פנימיות אשר אז "מתמזגות" במרחב ובזמן. האירועים מאורגנים בהתאם לחוקים שמבוססים על אהבה, אמונה וכוונה, ועל העוצמות שבהן אלה באים לידי ביטוי.

 

  אתם מושכים או דוחים אירועים בהתאם לאהבות, לאמונות, לכוונות ולמטרות שלכם. עולמכם מאפשר לכם במה שעליה אירועים מסוימים יכולים להתרחש או לא להתרחש. מלחמות, אלימות, אסונות - אלה כמובן הם דברים שרבים, לוקחים בהם חלק והם כלולים בסביבה הפסיכולוגית והפיסית המשותפת לכולכם.

 

  אולם יש אנשים שנפגשים במלחמה באופן ישיר ומשתתפים בלחימה פנים אל פנים או בהפצצות. ויש אחרים שרק סובלים בעטייה מאי-נוחות. יש כאן מפגש עם הסביבה המשותפת של ההמון בצורה של מציאות פיסית, בהתאם לאמונה, לאהבה ולכוונה האינדיווידואלית. במובן העמוק ביותר אין דבר שנקרא קרבן - בין אם של מלחמה, של עוני או של מחלה. אין פירוש הדבר שאין מקום להיאבק באותן איכויות שליליות, שכן במונחי ההבנה השגורים, במקרים רבים כאלה בהחלט נראה שבני האדם הם קרבנות. לכן הם מתנהגים כקרבנות ואמונותיהם מחזקות התנסות זו.

 

  אבל אני אומר שוב, לבטח בפעם המאה: "האמונות שלכם יוצרות את המציאות שלכם", ופירוש הדבר הוא שאמונותיכם מעצבות את האירועים שאתם מכירים.

 

  ההתנסות כמו של קרבן משכנעת אתכם אז עוד יותר בחזקה במציאות שאתם תופשים, עד שנוצר מעגל קסמים שבו האירועים משקפים את האמונות באופן מושלם כל-כך, שנראה כי אין כל הבדל בין השניים.

 

  אבל אילו באמת כזה היה המצב, ההיסטוריה של האנושות לעולם לא הייתה משתנה בהֶקשֵר אמיתי כלשהו. ללא הרף מופיעים במצב החלימה ערוצי התנסות חלופיים - אפשרויות חדשות ופתרונות אינטואיטיביים - ולכן הלמידה של האדם אינה תלויה אך ורק במערכת משוב שאיננה מאפשרת כניסת חומר יצירתי. החלימה, אם כן, מעניקה למין האנושי חוויית למידה שאחרת אינה זמינה, שבמסגרתה אפשר לשפוט את ההתנהגות והאירועים ביחס להבנה מפותחת וגבוהה יותר מזו הקיימת ברמה כלשהי של המציאות היומיומית המקובלת.

 

  לדוגמה, כאשר כוונותיו, אהבותיו ורצונותיו של אדם מסוים, גורמים לו לחפש אחר אירועים מסוימים שהאמונות שלו אינן מאפשרות אותם עשויים להתעורר סיבוכים. ההתנסות של אותו אדם תיצור דילמה, שבה המטרה הרצויה תיתפש כבלתי ניתנת להשגה. במקרים כאלה, חלום - או סדרת חלומות - תכופות עשוי לשנות את האמונות של אותו האדם בדרך האפשרית היחידה, על-ידי הזרקה של מידע חדש. נתונים כאלה עשויים להתקבל במצב של השראה, אבל בכל מקרה הם התוצאה של רכישת ידע שאחרת אינו נגיש. אהבה, תכלית, אמונה וכוונה - אלה מעצבים את גופכם הפיסי, משפיעים עליו ועובדים עמו, ממש כשם שהתודעה התאית מעצבת אותו ברמות אחרות.

 

  אהבה היא תכונה ביולוגית ורוחנית כאחת. ביסודו של דבר, אהבה ויצירתיות הן מילים נרדפות. האהבה קיימת ללא אובייקט. היא הדחף שבאמצעותו ההוויה כולה באה לידי ביטוי. רצון, אהבה, כוונה, אמונה ותכלית - כל אלה יוצרים את ההתנסות של גופכם, ואת כל האירועים שהוא תופש. אינכם יכולים לשנות אמונה אחת מבלי לשנות את ההתנסות של גופכם. יחסי התן-וקח הנפלאים שבין השלמות הביולוגית והשלמות הפסיכולוגית מתקיימים באורח מתמיד. מחשבותיכם פעילות כמו התאים שלכם, וחשובות כמותם לשמירת הווייתכם הגשמית.

 

  המחשבות שלכם לא פחות טבעיות מתאי גופכם. גם הן דוחפות אתכם לעבר הישרדות וצמיחה, ובאותו האופן שעושים זאת התאים שלכם. אם אתם מוצאים את עצמכם בקשיים בריאותיים, אינכם יכולים לומר: "מדוע גופי אינו עוצר בעדי ואינו מיישם את חכמתו?" כי במובן האמיתי ביותר אין כל הפרדה בין מחשבותיכם לבין גופכם. כשם שניתנת לכם היכולת לנוע, כך ניתנת לכם היכולת לחשוב. מחשבותיכם מתרבות בדיוק כפי שתאיכם מתרבים. במונחים אלה, החשיבה שלכם נועדה להבטיח את הישרדותכם, ממש כמו מנגנון גופכם.

 

  יחסי התן-וקח שבין גופכם ומחשבותיכם מתרחשים במידה רבה במצב החלימה, שבו מתקיימים תרגומים בלתי פוסקים של נתונים. מחשבותיכם ותאי גופכם משתקפים אלה באלה.